הי תום לני ניב ומיילי הקטנה, בעוד כמה שנים, כשכבר תהיו גדולים – בטח תזכרו בשנה הזו שבה טיילנו אחת לשבועיים, כל פעם למקום אחר,

הלילות החמים של יולי שונים במקצת זה מזה בכל מקום בו ביקרנו. בכנרת הם החמים ביותר. 200 מטרים וקצת מתחת לפני הים, השמש מכה כל

הפוסט הזה יהיה קצר, קצר יותר מבדרך כלל, אם כי הטיול שעשינו לא היה קצר בכלל… הוא היה 5 ימים שלמים. קשה לקרוא לזה טיול

סוף החורף – ימים ראשונים של אביב, הטמפרטורות נעות בין 18-24 מעלות ואפשר להגיד שלאורכה של כל המדינה מתרחשים דברים חדשים. לא חדשים ממש…. כאלו שהיו

אני לא יודעת למה אני ממשיכה להתעקש לתעד את כל הטיולים הגדולים שלנו, ערכנו כבר כמה וכמה טיולים ארוכים כאלה – ואפילו המקומות מתחילים לחזור

ביום שישי בשעה 10:00 בבוקר כבר הייתה לי תוכנית שלמה לסופ״ש, טל יצא לנסיעת עבודה באמסטרדם ולי היו תוכניות לא שאפתניות במיוחד לסופ״ש עם הילדים:

אני בן אדם נוסטלגי בזמן הווה, זה אומר שברגעים אלו ממש – אני מדמיינת את עצמי בת 80, מתגעגעת ומתרפקת על הזמנים האלו ממש. וכשאני

במוצאי שבת שלחתי הודעות לגננות של הבנים והודעתי שהשבוע הם לא יגיעו ללימודים כי הם יוצאים לטיול בן 5 ימים. את הטיול הזה תכננתי בראש

מזמן לא ארזתי את הילדים וטיילתי, הטיול האחרון שלנו היה בסוכות. זה היה טיול ארוך, בתנאים מאתגרים במיוחד: אני לבד עם שלושה ילדים אוהל וכמעט

אני חושבת שתמיד רציתי להביא ילדים, רק בשביל שיהיה מי שיטייל איתי מתי שמתחשק לי, לפני שנה בדיוק – כשניב חגגה חודשיים, התחשק לי לטייל

אני אוהבת את הכנרת, אני אוהבת אותה מאוד, בכל נסיעה לצפון – כשהיא מזדמנת לי בראייה אל מחוץ לזגוגית החלון – אני מתרגשת. אז ארזתי