לגננות שלום, תום ולני לא יגיעו לגן השבוע.


במוצאי שבת שלחתי הודעות לגננות של הבנים והודעתי שהשבוע הם לא יגיעו ללימודים כי הם יוצאים לטיול בן 5 ימים.
את הטיול הזה תכננתי בראש בצורה מאוד שטחית במשך מספר ימים, אבל ההחלטה לצאת לטיול נפלה באופן סופי ומוחלט ביום שבת בבוקר.
מהר מהר נכנסתי לבוקינג, סגרתי 4 מקומות לינה – וזהו… אין דרך חזרה!
בצהרי יום שבת הודעתי לילדים שמחר אנחנו יוצאים לטיול – וביום ראשון כבר היינו מועמסים לרכב מלא ציוד, בגדים, משחקים ופינוקים – בדרך לצפון.

בטיולים האחרונים שלנו יש לי מערכת יחסים קצת מורכבת עם המצלמה, נכון יותר לכתוב – עם הטלפון.
מצד אחד חשוב לי לתעד אותם ולצלם אותם, שיהיו להם תמונות שיספרו את סיפור ילדותם.
מצד שני – אני שונאת את המכשיר הזה.

בשביל לא להציק ולא להשתעבד לצילום, אני בכוונה לא מביאה מצלמה אמיתית, הטלפון במצב סוללתי סביר רוב הזמן וכך יוצא שמתי שאני רוצה – אני שולפת אותו למצלמת.
יש לי חוק, אני אף פעם לא אומרת להם לעמוד לתמונה.
זה תמיד ״על הדרך״ ב-99% מהזמן אני עושה את זה באופן שהם בכלל לא רואים או שמים לב.
אחד הילדים שלי לא אוהב שמצלמים אותו, אז מהירות השליפה ודיוק התמונה חשובים מאוד – במיוחד איתו.
אני אוהבת לצלם אותם באופן שיראה את המקום בצורה הטובה והרחבה ביותר – ואותם קצת יותר בקטן, זו תמונה יותר מדוייקת בעיני – ההקשר של המקום הגדול ביחס אליהם.

למי שלא מכיר ויודע, בשנה שעברה חייתי ללא טלפון במשך 6 חודשים, ממש ממש בלי טלפון.
הלכתי לכל המסיבות חנוכה בגנים ללא טלפון, לכל הטיולים ללא טלפון, פשוט לא היה לי מכשיר.
הוא התקלקל – ואני בחרתי שלא לתקן אותו.
וכך הסתובבתי בעולם במשך 6 חודשים שלמים בלי מצלמה, בלי ווצאפ, בלי כלום.
ובאופן מוזר – פתאום אני חושבת על זה… לא חסרות לי בכלל תמונות מהתקופה הזו, אני זוכרת אותה כתקופה מצויינת וטובה, כתקופה רגועה וחסרת קפיצות מחשבתיות, תקופה הרבה פחות תזזיתית.
יכול להיות שאחליט להניח שוב את המצלמה ואת הטלפון בצד בקרוב.

ההחלטה לצאת לטיול באמצע שבוע נבעה מהסיבה שרציתי טיול ארוך, מעמיק, טיול שיהיו בו גם הרבה רגעים שבהם אפשר לשוטט וללכת לאיבוד בין המרחבים הגדולים של הגליל העליון ורמת הגולן, טיול שבו מרכיב הזמן הוא כמעט ולא משמעותי.
בליל שבת, אני וטל צפינו בסרט המרגש והמעורר השראה
Into the wild
סרט שמתאר את סיפור חייו של כריסטופר מקנדלס, בחור אמריקאי צעיר שזונח את חיי החברה והחומרנות ומעביר את ימיו בנדודים, טיולים, מפגשים אקראיים עם אנשים שונים ולבסוף מגיע לערבות הפראיות של אלסקה ובוחר בבדידות מוחלטת.
כמה משפטים שנאמרו בסרט הרגישו כאילו נאמרו מעמקי נשמתי, מעומק ליבי, אחד מהם (בניסוח חופשי ולא מדוייק) הוא:
נפשו של האדם נבנית בזמן חוויות חדשות, בזמן טיולים, ובזמן טבע – צאו לחוות חוויות חדשות.
אז יצאנו לחוות חוויות חדשות, בעיקר בטבע.

יום ראשון לטיול:
העצירה הראשונה שלנו בטיול הייתה לפארק הקופים ביודפת, זו הייתה הפעם הראשונה שלנו במקום המקסים הזה.
יער הקופים מלא חיות שמסתובבות חופשי בין המבקרים, וישנו מתחם קופי סנאי מתוקים וחביבים.
הילדים נהנו להאכיל את הקופים, ניב הייתה מוקסמת מהם.
מחוץ לפארק הקופים ישנו מתחם עם מספר חנויות בוטיק מלאות אופי, ברובם תמצאו תוצרת גלילית מקומית של חקלאים, מחלבות ואפילו מעצבים מקומיים.
 אחרי הביקור בפארק הקופים, טיילנו קצת עם הרכב במושב יודפת – עד שהגענו לשדה רחב ויפה, מלא פרחים – החלטנו לעצור ולעשות בו פיקניק קטן.
מיודפת נסענו ישירות ללינת הלילה שלנו בצפת.שכרנו דירה באיזור העיר העתיקה, ממש על הטיילת, לא הייתי בצפת מאז שהייתי ילדה – הביקור בעיר היה מאוד מיוחד.

יום שני לטיול:
בבוקר הטיול השני לני חגג יום הולדת 5!!
התחלנו את הבוקר במשאלת ליבו של לני שהייתה מאוד קלה למילוי:
״אני רוצה שתשימי לנו פרק של נילס והאווזים במחשב שלך״
אחרי פרק של נילס, התארגנות וארוחת בוקר קלה – יצאנו לשוטט ולטייל בעיר העתיקה של צפת.
עברנו דרך גלריות, בתי כנסת ישנים, ישיבות של אברכים, טיפסנו וירדנו במעלי המדרגות הצפתיות העתיקות ואני הסתקרנתי מהנופים הרחבים של בגליל ומהאנשים שחיים באיזור העיר העתיקה.
מצפת נסענו לטיול יומי בנחל עמוד, כשהגעתי לחניון של רשות הטבע והגנים – נזכרתי שכבר היינו במסלול הזה לפני כמה שנים ושהוא היה לא פשוט, בכל זאת החלטתי לעשות אותו יחד עם הילדים.
כבר בירידה למסלול הייתה לנו תחושה שאנחנו לבד במסלול, ואכן היינו רוב הזמן לבד.
בילדים הרגישו בנוח לפשוט בגדים ולהכנס למים הצוננים ולאחר מכן להמשיך את המסלול יחפים.
מסלול נחל עמוד מומלץ בחום למשפחות בעלות תאבון בריא לטבע וכושר טוב, עבור תינוקות נדרש מנשא.
הירידה לנחל היא ירידה של כמה מאות מטרים על צלע ההר וכמו כן העלייה בדרך חזרה.
אחרי נחל עמוד כיוונו את הוויז ליעד השינה הבא שלנו – הכנרת.
בדרך עצרנו בעין הכחולה – בריכת מים טבעית שנמצאת בפאתי בכפר ג׳יש חלב בגליל העליון.
המקום הזה באמת היה מיוחד מאוד, לא היה לי מושג מה אנחנו הולכים לראות בו, נכנסנו לכפר ג׳יש חלב וממש בכניסה לכפר שאלתי שני בחורים צעירים היכן נמצאת הבריכת מים הטבעית, הם היו אדיבים והציעו ללוות אותנו לשם עם הטרקטורון שלהם – פשוט נסעתי אחריהם עד שהגענו לראש הכפר על ההר, ומשם עוד כמה דקות הליכה.
בדרך לבריכת המים עבר רועה צאן מבוגר עם בערך 100 עיזים וכמה כלבים, בין ההרים ראינו סוסים חופשיים ואפילו סייח קטן – התקרבנו לבריכת המים ברגל ובאמת שהייתה הרגשה של חופש אמיתי, כאילו כלום לא בוער עכשיו.
בערב הגענו ללינת הלילה שלנו בכנרת, התמקמנו בכפר הנופש ״אחוזת הואלו״ בחדר צמוד קרקע, קרוב לגן שעשועים קטן, במרחק מעולה מטבריה ומשאר הקיבוצים שסמוכים לצומת צמח בכנרת. בכפר הנופש פגשנו את טל ויצאנו לארוחה חגיגית בטבריה לכבוד היום הולדת של לני.

יום שלישי לטיול:
הו כנרת כנרת, אני כל כך אוהבת!
אחרי ארוחת בוקר טובה בכפר הנופש שהתארחנו בו, עם נוף משגע לכנרת היפה, נסענו לראות את הכנרת מקרוב, להגיד לה שלום ולהרגיש אותה בין כפות הידיים.  לאחר מכן נסענו לגן החיות בקיבוץ בית זרע, הזמנו כרטיסים דרך אתר קופונופש וביקרנו את החיות ואת הקופים במקום.
המלצתי על המקום הזה כבר בעבר, וגם הפעם נהננו מאוד להיות שם. בדרך לאצבע הגליל עצרנו בכנסיית הבכורה של פטרוס, הילדים קיבלו הסבר על כך שבישראל יש מגוון של דתות ואנשים, שיש מגוון של מסגדים, כנסיות ובתי כנסת – נכנסנו לכנסייה עצמה והיה מרשים מאוד לראות את רצפת הפסיפס בת כמה אלפי שנים שמעטרת את הכנסייה.
בלילה, אחרי ארוחה טובה במסעדת פוקצה במתחם גן הצפון, הגענו ללינת הלילה שלנו במושב שאר יישוב שנמצא כ-10 דקות נסיעה צפונית לקריית שמונה.
לנו ביחידות האירוח של משק קרולנדר, שעליהם אני ממליצה בחום רב! גם בגלל המחיר וגם בגלל הדיוק והאיכות של היחידות – המטבחים מאובזרים מעולה, המיטות נוחות מאוד, הכל נקי ונעים.
כיף גדול!

יום רביעי לטיול:
בוקר טוב שאר יישוב! יש מקומות בארץ בהם אני מרגישה בבית, זו תחושה שנבנית לאט לאט בעקבות ריבוי טיולים באיזור.
פתאום אני מכירה ויודעת איפה הצרכנייה המקומית, איפה גן המשחקים, ואפילו היכן למצוא את הגישה הישירה והסודית לנחל שעובר בסמוך ליישוב.
בשאר יישוב אני מרגישה בבית.
פתחנו את הבוקר בארוחת בוקר טובה ומשם המשכנו לחורשת הנופלים לזכרם את חללי אסון המסוקים, באופן שיתאים לילדים – הסברתי להם את מהות המקום.
המים במקום היו נעימים, ושוב היינו לבד – הכל לרשותנו – מגרש משחקים אחד גדול באמצע הטבע.
 משם המשכנו לכיוון החרמון, הבטחתי לילדים שנגיע לחרמון – ובאוטו סחבתי במשך כל הימים האלה סלסלה מלאה בבגדי הגשם והשלג שלהם כך שהביקור היה הכרחי.
בדרך לחרמון עצרנו וסיירנו במצודת נמרוד היפה, כל כך הרבה פעמים חלפנו על פניה בטיולים הקודמים שלנו ומעולם לא עצרנו לטייל בה.
הפעם עצרנו – הסתובבנו וחקרנו את כל המבנים והשרידים, דמיינו איך הפרשים היו מגיעים ואיך השומרים היו מכריזים ואפילו איך היו מכוונים דרך הגומחות הקטנות את החצים והקשתות.
 הנסיעה ממוצדת נמרוד לאתר החרמון היא יחסית מהירה, הגענו לאתר ביום רביעי בצהריים, היו הרבה אנשים באתר – אבל לשמחתי הרבה יכולנו להחנות את הרכב ממש בכניסה לאתר ולא בחניונים הנמוכים יותר.
הילדים הולבשו בבגדים המתאימים, קיבלו מזחלות שלג ונהנו משעה של גלישות וזחילות וסחיבות של אמא בשלג.
 אחרי שעה בחרמון, התחלנו את הנסיעה שלנו לכיוון לינת הלילה הבאה שלנו ברמת הגולן.
בדרך ללינת הלילה שלנו נסענו לראות את בריכת רם היפה, מקום חובה למבקרים באיזור.
כשהגענו לרמה, אחרי כל פיתולי ההרים – נסענו וחלפנו על פני זרימות יפות ומרשימות של סוף החורף, אי אפשר היה שלא לעצור באחת הזרימות ולהתרגש ממנה מקרוב.
עצרנו ליד מחנה קלע – עשינו פיקניק קצר והמשכנו לקיבוץ אורטל.

יום חמישי ואחרון לטיול:
את הבוקר החמישי התחלנו בארוחת בוקר מצויינת בחדר האוכל של הקיבוץ, משם המשכנו לפינת החי של הקיבוץ שפתוחה באופן חופשי וללא עלות לאורחי הלינה הקיבוצית.
הפינת חי מאוד מגוונת ומלאת פעילויות לילדים: גיגיות להפרחת בועות סבון, מיני גולף בסיסי, המון ערסלים ופינות ישיבה ועוד, אני ותום שיחקנו דומינו – הוא ניצח אותי פעמיים…
במהלך הטיול קיבלתי מספר המלצות ממקומיים שונים לבקר בבריכת המשושים שליד מושב חד נס עם הילדים, ביום האחרון – ממש לפני שחוזרים הבייתה – החלטתי לקבל את ההמלצה ולעשות את המסלול.
גם הפעם המסלול היה לרשותנו בלבד, לא ידעתי למה לצפות כי זו הייתה הפעם הראשונה שלי במסלול הזה.
המסלול הוא ברמת קושי בינונית, הירידה והטיפוס לאחר מכן – אינם קלים, אבל העובדה היא שתום ולני עשו אותו ללא קושי בכלל.
אני נאלצתי לשאת את ניב במנשא בשני הכיוונים, זה לא היה קל – אבל גם לא הייתי מגדירה את החוויה כקשה מידי.
ובעיקר… הירידה והעלייה – בהחלט שווים את החוויה שבריכת המשושים נותנת בכזו נדיבות.
מפל קטן, בריכה גדולה, סלעים מחורצים בצורות מהפנטות ושקט… הרבה מאוד שקט… אבל אולי זה בגלל שהיינו שם עם עוד מספר מטיילים בודדים שחיכו לנו למטה בבריכה.

כשחזרנו הבייתה, פיזרנו 3 מזכרות שהבאנו מרמת הגולן בגינה שלנו: 3 בולי עץ גדולים שישמשו אותנו כמושבים בגינה, ועוד 3 גדולים יותר שפיזרתי בבית במקומות שונים. ואפילו חיכו לנו הפתעות: פרחים חדשים פרחו לנו על אדן החלון, ו-6 מלפפונים הבשילו באופן מושלם בחממה. זה היה טיול מיוחד, מלא חוויות, מלא נופים, מלא שקט ומרחבים, מלא וממלא את רגעי החיים הפשוטים והטובים.

סיכום מקומות לינה מאתר בוקינג + מחירים שניתנו לזוג+2

לילה ראשון – דירה בצפת 396 שקלים ללא ארוחת בוקר
לילה שני – אירוח בכפר הנופש אחוזת אוהלו בכנרת – 586 שקלים כולל ארוחת בוקר
לילה שלישי – אירוח ביחידות הנופש של משק קרולנדר – 370 שקלים ללא ארוחת בוקר, מומלץ בחום! קיבלו ממני 10 בדירוג בבוקינג (משפחות עם פעוטות, בקשו יחידה שלא קרובה לכביש)
לילה רביעי – אירוח ביחידות הנופש הקיבוצי של קיבוץ אורטל – 583 שקלים כולל אורחת בוקר

הוצאות נוספות על אוכל במהלך הטיול + דלק + כניסות למקומות + כל השאר (לא כולל ארוחת יום הולדת ללני במסעדה) – 740 שקלים ל-5 ימים.

מהכרמל ועד מדבר יהודה

מזמן לא ארזתי את הילדים וטיילתי, הטיול האחרון שלנו היה בסוכות.
זה היה טיול ארוך, בתנאים מאתגרים במיוחד:
אני
לבד
עם שלושה ילדים
אוהל
וכמעט כל לילה – נוסעים לשמורה או אתר קמפינג חדש
אולי בגלל זה לקח לי 3 חודשים לסכם את כל זה?

הר הכרמל:
את כל הטיולים והגיחות שלי לכרמל, תמיד עשיתי בצורה חפוזה, חצי יום פה – רבע יום שם, בסוכות החלטתי לעלות על ההר ולא לרדת ממנו למשך 3 ימים לפחות.
וכך במשך 3 ימים, נסענו טיילנו וחקרנו את סביבת ההר – ויש לו כל כך הרבה להציע!
בשני הלילות שלנו בכרמל, שהינו באתר של רשות הטבע והגנים שנקרא ״משמר הכרמל״ (האתר פתוח למטיילים רק בסוכות ובפסח) – האתר צופה על נופים מרהיבים, מהצד המערבי ניתן לראות את חוף עתלית שנפרש מבין יערות הכרמל ויפים.
הכרמל בירך אותנו בחצבים רבים ופרחים נהדרים של סוף הקיץ.
ביום השני שלנו על ההר ביקרנו בחי-בר של רשות הטבע והגנים וראינו חיות בר שהכרמל הוא ביתן האישי.
נהננו מארוחה טובה בעוספייה וטיול קצר בשוק המרכזי של דליית אל-כרמל.
ביום השלישי שלנו נפרדנו מההר ונסענו לגשרים התלויים בנשר.
למי שלא מכיר – אחרי הליכה של כ-10 דקות מהחניון בפארק נשר, נגיעים ל-2 גשרים ענקיים אשר תלויים מעל ואדי מיוער, החוויה על הגשר היא כיפית ועוצמתית לילדים במיוחד! 

תל ערד:
אחרי 3 ימים בכרמל, התחלנו להדרים – בדרך לתל ערד עצרנו בתל אביב להגיד שלום לאבא שלא האמין שאחרי 3 ימים בלבד האוטו יכול להיות כל כך מאובק ומבולגן….
נו טוב…
לחניון הלילה של רשות הטבע והגנים בתל ערד, הגענו בשעת ערב מוקדמת כשכל האורחים האחרים, וגם אנחנו (יותר נכון.. אני)  היינו עסוקים בפריקות של הרכב ופתיחת אוהלים. ״את לבד פה עם שלושתם??!״ שאל אותי אבא ותיק יותר ממני.
זו שעה נהדרת, שעת ערביים בחניון לילה.
לראות מקום מתמלא אנשים, ילדים מתרוצצים, צבעים שונים של אוהלים נפתחים.
את שני הלילות הבאים העברנו בחדר צוות בחניון הלילה, החדר כלל מטבחון קטן, מקלחת ושירותים, מרפסת נעימה וחדר לינה מרווח לכולנו כולל מצעים שמיכות וכריות.
הלינה בחניון מומלצת מאוד! זה אחד החניונים הנעימים והאינטימיים ששהיתי בהם.
זו הייתה הפעם הראשונה שלי שממש טיילתי בעיר ערד והאמת היא שמאוד נהננו.
במהלך חול המועד סוכות התקיים בעיר ערד ארוע ״בתים פתוחים״ של אמנים מקומיים רבים.
בקופת חניון הלילה קיבלנו את כל הפרטים, את המפה – ומשם התחלנו לסמן מה מתאים לנו ומה מעניין אותנו.
תום ולני נהנו בסדנת שוקולד מצויינת אצל שוקולטרית מקומית שבחצר ביתה יש גם אוסף נדיר של אלפי ציפורים ותוכים שונים.
ביקרנו גם אצל קרמיקאית מקסימה והילדים הכינו מוביילים קטנים של חרוזים וחמסות ואפילו הגענו לפסל מקומי שאת גינת ביתו מקשטים עשרות פסלי מתכת (לרוב ממוחזרת) של בעלי חיים עצומים שונים.
עוד נקודת חן מקדימה שגילינו בערד – פארק שעשועים ענק שנמצא ממש במרכז המסחרי ״צים סנטר״ – בילינו בו כל יום לפחות שעתיים. 

העיר העתיקה ממשית – ליד דימונה:
המשכנו את הטיול שלנו והגענו ליד הבא שלנו – חניון הלילה של רשות הטבע והגנים ״ממשית״.
בחול המועד סוכות ובחול המועד פסח (שווה לבדוק כמובן) מתקיים בממשית יריד עשיר ומגוון שמדמה את הפעילות בעיר העתיקה, למה שהיה בה לפני אלפי שנים.
פרקנו את הציוד שלנו בטוקול (אוהל אתיופי) שבו העברנו את הלילה, ועלינו ברגל לפסטיבל.
שרידי העיר הנבטית שבכל זמן אחר של השנה כנראה נראים כמו עוד אתר ארכיאולוגי רגיל, הולבשו בגדים חגיגיים במיוחד!
דוכנים שונים, סדנאות, צלילים, ריחות ובדים – כל אלו התמזגו להם יחד בחווית היריד הנהדרת הזו.
תום ולני השתתפו בסדנת הכנת חץ וקשת ולאחר מכן הלכנו להאזין לנגנים אוריינטלים משובחים שניגנו במקום.
חניון הלילה ״ממשית״ אגב, מומלץ מאוד! 

עין הבשור:
את הלילה השישי שלנו העברנו בחניון הלילה ״עין הבשור״ של רשות והטבע והגנים.
היה זה ערב שישי והחניון היה מלא באופן שהיה מורגש.
מכל החניוני לילה ששהיתי בהם עד היום, דווקא החניון הספציפי הזה הפחות מומלץ בעיני, הלינה לא ממש נותנת אווירה אותנטית של טבע ומרחבים, ודווקא ללינה הזו – טל הצטרף אלינו.
למחרת בבוקר טיילנו בפארק עצמו – אפילו היו קצת מים.

חניון לילה מצדה – מערב:
הנסיעה מעין הבשור למצדה מערב אורכת כשעתיים וחצי, אולי קצת פחות.
ממרחבים דרומיים ונופים נגביים, התחלנו לקבל את עוצמתו של מדבר יהודה הלבן והבוהק.
הנסיעה הייתה דרך העיר ערד, ובדרך לחניון עצרנו בחוות הנוקדים היפה.
סימנתי לעצמי לחזור לחוות הספציפית הזו לשהות ארוכה ממש בקרוב.
בחניון הלילה של מצדה מערב שוב שכרנו חדר צוות, אחרי כל כך הרבה ימים באוהלים – להתפנק שוב במיטה נקייה ו-4 קירות, זה בהחלט משהו שנחמד לעשות.
טל נפרד מאיתנו לשלום בשעת ערב מוקדמת ואני והילדים התחלנו את שגרת הערב שלנו בטיולים שכוללת:
סידור חלל השינה, ארוחת ערב, מקלחות, משחקים, כיבוי אורות וצלילה ישירה לחלומות.
אני כל כך אוהבת את הרגעים האלה של סוף היום, וגם את אלו של הבוקר החדש.
את הבוקר שלנו במצדה התחלנו ב-6:30, בשעה 7:00 ניב כבר הייתה מונחת במנשא, אני תום ולני התחלנו לצעוד לכיוון מצדה.
למי שלא מכיר – העלייה למצדה מחניון הלילה היא הליכה של כחצי שעה עד שעה – שרוב הזמן מטפסים במעלה ההר.
הזריחה החמימה על מדבר יהודה, הייתה כל כך יפה!
התבוננו בנופים הנפרשים וחיפשנו עצים – לא מצאנו אפילו אחד, מידי פעם ראינו צמח בר מדברי מבצבץ ולמדנו שכנראה שיש לו שורשים ממש עמוקים שחודרים פנימה לאדמה ומצליחים לשתות קצת מים.
הראתי לתום ולני שרוב הצמחים נמצאים דווקא בוואדיות הקטנות, הסברתי להם שמי השטפונות של גשמי החורף נותנים לצמחים האלה קצת יותר מים במבקומות אחרים במדבר – ובגלל זה הם צומחים דווקא שם.
סיירנו במצדה בשעת בוקר מוקדמת והילדים שמעו ממני את סיפור מצדה באופן שמותאם לגילם, ביקרנו ברכבל, צפינו על ים המלח היפה והבטחנו לו שנבוא לבקר אותו ממש בקרוב. עמוק לתוך מכתש רמון:
מי שעוקב אחרי יודע שמצפה רמון הוא אחד המקומות האהובים עלי בארץ, ולא רק בגלל שיש שם ״גן יער״ מצויין לילדים.
אני מוצאת את עצמי מגיעה למצפה ומטיילת במכתש לפחות פעמיים בשנה, בחוות האלפקות יש כבר כמה אלפקות ולמות שמתחילות לירוק כשאני חונה את הרכב בחנייה מרוב התרגשות.
הפעם בחרתי לקחת את חבורת הילדים שלי ללינה בחניון בארותיים שנמצא עמוק עמוק בתוך המכתש עצמו.
בדרך שבין מצדה למכתב רמון – עצרנו באגם ירוחם שנמצא בדיוק באמצע.
אני כל כך אוהבת את האגם הזה ואת הפארק והיער הקטן שצמוד אליו, זו פנינה דרומית מקסימה!! לפני שהתמקמנו במכתש, עצרתי בחנות האהובה עלי במצפה רמון, ״פארן״ שמייצרת קוסמטיקה טבעית, לרוב אורגנית, סופר איכותית וטובה לעור.
בחרנו לנו המון סבונים חדשים ועוד הרבה פינוקים – והמשכנו למכתש.
סימון קטן על הכביש מורה לכיוון דרך כורכר, וכך במשך 40 דקות בערך, נסעתי בשביל כורכר – עמוק פנימה לתוך ליבו הצבעוני והפועם של המכתש.
לפרקים לא הבנתי לאן בדיוק אני לוקחת את השלישייה שלי… אבל כל רכב שעבר מולי (זה קרה מעט) וכל שלט קטן שהורה לי להמשיך, עודדו אותי שאני בכיוון לחוויה מרתקת.
ואכן כך היה.
חניון בארותיים הוא אחד המנצחים במדד חניוני הלילה האישי שלי, הוא מנותק ומרוחק, הוא פראי ויפה, הוא כמו גרגר אבק קטן בנוף ובטבע והעוצמתי – והוא סופר נוח למטיילים, זה אומר שיש בו שירותים ומקלחות נוחות, חנות נהדרת, מגוון אפשרויות לינה והמון תעסוקה לילדים (זה אומר הרבה גבעות והרים שעליהם מטפסים)
והדבר הכי מרגש… את הצעדים הראשונים שלה – ניב התחילה לעשות על גבעה קטנה בלב ליבו של המכתש.
בלילה כשהאורות כבו ואורחי החניון החלו לנמנם, שלחתי את תום ולני לחנות בחניון: מצויידים בשטר של 50 שקלים, הם קיבלו הוראה לקנות 2 פנסים וגם לבקש קבלה.
הייתי אמא כל כך גאה! שמעתי אותם מתאמים בדרך לחנות מי יגיד מה ומי יגיש את הכסף, שמעתי אותם מחכים יפה בתור, התמוגגתי כשהם רצו אלי ואמרו שהמוכר אמר שיש 2 סוגים של פנסים וש״אמא תגיד מה היא רוצה״.
הם עשו את זה כל כך יפה – הם קנו בפעם הראשונה.
מצויידים בשני פנסים טובים לקחתי את הילדים שלי ועליתי איתם על הר, התעטפנו בשקי שינה וצפינו בכוכבים
חניון בארותיים נחשב לאתר תצפית כוכבים מרשים מאוד בעל שם עולמי.
ביום שלמחרת לא פספסנו ביקור בחי בר שבמצפה רמון, באתר החולות הצבעוניים שבכביש 40 ובחוות האלפקות.

הנה סיימתי לסכם – ופתאום בא לי שוב לטייל.

מה את עושה בימינו?

בהתכתבות אגבית בפייסבוק, חברה מקסימה מהמרחב הוירטואלי העלתה בפני את השאלה:
״מה את עושה בימינו?״
זו שאלה יפה.

לפני חודש וקצת עברנו לגור בבית חדש שאנחנו שוכרים.
ומאז (וגם קצת לפני האמת) אני בעיקר עובדת מהבית ובבית.
במקביל לניהול בעסק המשפחתי שלנו יחד עם טל בעלי, אני עושה את אותם דברים שבמשך שנים עבדתי כל כך קשה כדי שמישהו אחר יקבל עליהם תשלום ויעשה אותם עבורנו.
אני מנקה את כל הבית ושומרת עליו מאורגן ומסודר כל יום- במקום המנקה שהייתה עושה את זה בעבר.
אני מבשלת אוכל טרי בכל יום ומגוונת את תפריט המשפחתי שלנו – במקום כל הטייק אווי, המסעדות והפיצות שהיו חלק מהתפריט הקבוע שלנו.
(השבוע אפילו למדתי להכין ציר מרק ירקות מעולה וזה שינה לי את כל המטבח!)
אני עושה קניות בעצמי ובוחרת את הירקות והפירות אחד אחד – במקום המשלוחים של השופרסל.
למדתי שיותר נעים לי לרכב על אופניים לחנויות השונות שאני זקוקה להן אחת ליום יומיים, לקנות הכל טרי ובכמויות קטנות – מאשר לקנות מארזים וכמויות שבסוף חלק גדול מהן מוצא עצמו בפח.
אני מגדלת חלק מהמזון שלנו – מטפחת, מעשבת, משקה ואוהבת את כל הירקות שגדלים אצלנו בגינה ובחממה החדשה.
אני מגדלת את הילדים ונמצאת איתם הרבה – במקום צהרונים ובייביסטר ובמקום גן לניב.
אני אוספת אותם מהמסגרות ועושה מאמצים שזה יהיה ברגל, נעים לי לדבר איתם תוך כדי הליכה והתבוננות בשינויי הטבע שליד הבית שלנו.
פעם בשבוע אני מוציאה את קרש הגיהוץ ומגהצת לנו את כל האריגים והמכופתרות – במקום לשלוח לגיהוץ.
ההחלטות האלה והעיסוקים היום יומיים האלה הם שלי והם נכונים לי ולמשפחה שלי מאוד בעונה הזו של החיים.
מעין התבוננות נוספת על המרחב התרבותי שבו אנחנו עובדים המון שעות מחוץ לבית, על מנת לממן שירותים של אנשים אחרים שיעשו עבורנו דברים בתוך הבית.

יש עוד הרבה דברים שאני עושה ככה סתם בשבילי:
אני קוראת המון, נושאי חינוך מאוד מעניינים ומושכים אותי כרגע.
אני מתכננת לנו טיולים משפחתיים קצרים וארוכים.
אני דואגת לבקר את השכנים המבוגרים שלי לפחות פעם בשבוע (לרוב זה קורה יותר) ולשוחח איתם על הכל, החוכמה של המבוגרים – אלה שיש להם ניסיון חיים עשיר וארוך מרתקת אותי.
שנים אני עושה את זה – זה לא משהו חדש.
הכי מיוחדת הייתה גברת פלק מהרחוב הסמוך, בעודה בת 100 ואני בתחילת שנות השלושים – היינו מדברות על הכל.
״איך היו ההורים שלך כשהיית ילדה?״ הייתי שואלת אותה
והיא הייתה מסבירה לי כמה נעים לה לשבת בחוץ, מול המדרכה ולראות איך בכל יום יום הרוח עושה משהו קצת אחר למענה
״פעם היא מרימה את החול מלמטה ופעם היא מביאה לי ציפור״ – היא הייתה צוחקת בעיניים כחולות בורקות.
היא חסרה לי מאוד גברת פלק היפה.
את שרה אני מבקרת בכל כמה ימים, אני מגיעה בבוקר עם ניב בעגלה – כאילו ״על הדרך״ – אבל לגמרי במיוחד – אני לא רוצה שהיא תרגיש שאני מטריחה את עצמי.
היא אישה חרדית מופלאה בחוכמתה ואנחנו צוחקות על הכל כאילו לא מפרידות בנינו 40 שנים והבדלי תפיסה דתיים גדולים.
״את סוס פרא אבישג, אבל הראש שלך בריא וחכם״
לאחרונה אני רוקחת לעצמי מוצרים קוסמטיים טבעיים משמנים מצויינים. אני שותלת המון פרחים חדשים.

כשניב הייתה בת שלושה חודשים אמרתי לטל ״הלוואי ואצליח להשאר איתה בבית שנתיים שלמות״ – כל כך רציתי את זה.
המקום שלי עם השאיפות המקצועיות היה כל כך איתן בחיי שגם כשרציתי משהו אחר זה היה בגדר חלום בלתי מושג, מין מקום כזה שאין לי מושג איך אני בכלל מגיעה אליו.
בעוד חצי שנה מסתיימות השנתיים שלנו, עכשיו אני רוצה להאריך את הזמן הסימביוזי שלנו ל-3 שנות ינקותה ולא רק לשנתיים.

דברים שאני עושה בשביל הילדים:
ניב כבר בת שנה וחצי, היא התחילה ללכת לפני חודש – אני דואגת שבכל יום היא תלך איתי יד ביד, או לצידי, לפחות חצי קילומטר עם הרגליים הקטנטנות שלה.
את ההליכות האלה אני עושה מחוץ לבית, במסגרת טיוליים יומיים – אני רוצה שהרגליים שלה יתחזקו. שהיא תלמד לפסוע נכון על תוואי שטח שונים. על חול. על מדרכה. שתלמד לטפס על גבעות, שתלמד ללכת בין שבילים, עצים ושיחים.
לני עוד מעט בן חמש, הוא מגלה סקרנות גדולה וכשרון חבוי לציורים – אני בוחרת איתו יחד חוברות צביעה ואנחנו צובעים.
לימדתי אותו לערבב צבעים ולייצר עומק ועניין בציור.
תום בן שש, אני מנסה איתו ערוצי תקשורת חדשים – אני עושה מאמץ לרכב איתו על האופניים או ללכת איתו ברגל לגן בבוקר וגם אחר הצהריים, זה משנה לנו את כל מהלך היום הזמן הזה יחד שבו אנחנו גם שורפים אנרגיה וגם משוחחים.

פעמיים בשבוע אני מטפסת על עצי התפוז בגינה החדשה שלנו, זורקת לילדים תפוזים מלמעלה וצופה בהם ממלאים את המריצה.
את התפוזים אנחנו שמים ליד הגדר של הבית, עבור העוברים והשבים – יש גם שלט קטן למי שזה לא ברור לו ״פירות הדר מתנה, בתאבון״.

יש ימים שבהם הכל טוב ויפה.
ויש ימים שבהם קצת יותר קשה.
שפתאום המעבר החד הזה שעשיתי בחיים, נותן אותותיו – אני נמלאת מחשבות, ספקות ושאלות, אני דורשת מעצמי תשובות.
למזלי רוב הימים הם לא כאלו – והתשובות שאני נותנת לעצמי הן מאוד אמיתיות וכנות.
״זה מה שאני רוצה עכשיו, אני רוצה לעבוד בבית ולא בשום מקום אחר, אני רוצה לגדל את הילדים שלי בעצמי, לראות אותם פורחים בכל רגע ולא רק קצת מהצד״
לפעמים אני תופסת את עצמי מהרהרת על השינוי שעברתי, תוהה אם הוא אמיתי? אם הוא זמני? אם הוא בכלל אני? לאן הוא יוביל אותי…
האם עדיין אהיה רלוונטית כשארצה לשוב ולממש יכולות וכישורים שיש לי בתחום האופנה?

זה מצחיק כי בכל פעם שאני חושבת על העבודה הבאה שלי, אני בעיקר יודעת מה אני לא מוכנה לעשות ואיזה מחיר אני לא מוכנה לשלם – לא בשלב הזה של החיים לפחות. העבודה בעסק במשפחתי שלנו מביאה לידי ביטוי יכולות שרכשתי במשך שנים על גבי שנים, ולמרות שהתחום שונה לגמרי מהתחום שהגעתי ממנו, אני מוצאת בו מעט עניין.
במשך שנים הייתי רגילה למצב תודעתי של הצלחה אחר הצלחה, פרוייקט אחר פרוייקט – כשהחלטתי לצאת עם העסק שלי לחופש קיבלתי הרבה תגובות, הרבה ניסו להבין ״מה הדבר הבא?״
הרבה היו בטוחים שאני ״מבשלת משהו סודי״
זה מאוד התאים למי שהייתי, גם לדמות שטיפחתי – לשמור על איזו תוכנית מגירה בסוד, להפציץ במשהו חדש ויצירתי.
להיות בעלים של עסק במשך 8 שנים, עסק שהיה מאוד מאוד חשוף ואהוב ברשתות החברתיות – זה משהו שמגדיר אותך. זה משהו שלחלוטין הגדיר אותי עד לאחרונה.
אפילו היום יש כאלו ששואלים אותי מה אני מתכננת או מה הכיוון החדש.
במשך 8 שנים הצבתי לעצמי יעדים, ידעתי בדיוק לאן אני רוצה להוביל את עצמי ואת העסק – סימנתי וי על הרבה שאיפות: חנות און ליין, בלוג לייף סטייל, בלוג חתונות, מפרסמים, סדנאות, מערך של מנחים ומורים, ייצור קולקציות גדולות
לא להאמין שזו הייתי אני, אבל כל מי שמכיר אותי יודע – שזו באמת הייתי אני.
הייתי.
זה העניין פה.
הייתי.

אני רוצה להיות ספרנית״ אמרתי לטל לפני שבועיים
״אני לא אצטרך למכור שם כלום לאף אחד, הספרייה שלנו היא בחינם, אז גם ככה כולם בסטייט אוף מינד מאוד מעריך ומכבד שם, ואני גם מאוד אוהבת ספרים!״
זה לא היה בצחוק, אני באמת רוצה לעבוד בספרייה – אבל לא כרגע, אולי בעוד כמה שנים.

מה שאני עושה היום הוא בדיוק מה שאני רוצה לעשות היום.
אני לומדת להאט, אני לומדת לא להתרגש, אני לומדת למנן את הציפיות שלי, אני לומדת להגיע להלימה מלאה עם עצמי ולסנן את כל רעשי הדימוי שלי.
יכול להיות שמחר זה ישתנה.
יכול להיות שעוד שנה זה ישתנה.
בינתיים אני פה – מגדלת את הילדים, מגדלת את הבית, מגדלת את עצמי ומתבוננת בכולם צומחים ופורחים.
קצת תמונות מהזמנים האחרונים, ופוסט מתנה לכל מי שרוצה לקבל השראה >>> ״מעשה במאפה״

הטיול שלנו בלפלנד

מאז שחזרנו לארץ ב-5.9 רציתי לשבת ולכתוב את הסיכום טיול הזה, אבל במקביל לרצון בגדול – היה גם קושי גדול. איך מסכמים טיול של פעם בחיים במקום שבו הרגשתי בית?
אז במשך חודש וחצי אני חושבת יום יום על המילים שאכתוב, על התמונות שאבחר – לאט לאט אני מבינה שלכתוב את הסיכום טיול הזה זה בעצם הדבר האחרון שנותר מהטיול – ואולי אם לא אכתוב אותו, הוא ימשיך להיות חי וכל כך נוכח? הטיול שלנו ללפלנד ארך 17 ימים, ימים שבהם היינו כל הזמן יחד – בין יערות, אגמים, וכבישים אין סופיים.
לפלנד – הוא באמת אחד המקומות שבהם הרגשתי ״בית״, הטבע העוצמתי של חבל הארץ המדהים הזה השאיר אצלי בלב ובעורקים חותם עמוק.
לפלנד הוא למעשה חבל ארץ רוחבי שנפרס על פני כמה מדינות: במערב הוא מתחיל בצפון נורווגיה ובמזרח הוא מסתיים בצפון רוסיה.
הגרעין המיושב העיקרי חוצה את כל צפון פינלנד – אז למעשה את רוב הטיול שלנו הקדשנו לחבל הגאוגרפי של צפון פינלנד.  הו לפלנד לפלנד, מה כבר אפשר לכתוב עלייך שיתרגם את תחושות ליבי?
ההכרות שלנו הייתה קצרה מידי לטעמי, הכרתי אותך רק בחודשי הסתיו שלך… בימים שבהם הלילות מתארכים והקור כבר נוכח.
אני חושבת שלראשונה בחיי הבנתי שיש מקומות בעולם שבהם חיים אנשים באמת לפי עונות השנה.
החורף בלפלנד מקפיא את הכל – החבל ארץ כולו הופך לבן בוהק בלתי מתפשר, האגמים קופאים, העצים מתכסים ובמשך 50 ימים יורד החושך ולא עולה שוב.
ואז מתחיל לו האביב, הלילה הארוך מסתיים, הלבן עוד נוכח אך בסבלנות מרשימה ומחזורית לחלוטין, השמש מתחילה להמיס את השלג ולחמם את הארץ, לאט לאט מתגלה מה שנשכח אי שם מתחת לשלג – צמחים ועצים, אגמים ונחלים, הצבעים חוזרים.
בקיץ הכל ירוק ומוריק, השלגים המופשרים של האביב מחלחלים לאדמה הרכה ומשקים את היערות הבלתי נגמרים, את החזזיות והשיחים, את אלפי הצמחים הסבוכים והיפים.
ואז השמש בוהקת בשיאה, היא זורחת ולא מרפה למשך 50 ימים נוספים – עולה למרכז השמיים ונשארת נוכחות במשך כל היממה.
בסתיו הלילות מתקצרים, הטמפרטורות יורדות והעננים מגיעים, לאט לאט הטבע מכין את עצמו לימים הקפואים, השלגים מתחילים.
ובתוך כל המעגל האינסופי והכל כך צפוי הזה, חיים אנשים.
והחיים שלהם משתנים מקצה לקצה מידי כמה חודשים.
מה שהם יכולים או לא יכולים לעשות.
מה שהם רואים מבעד לחלון ביתם.
מה שהם יודעים שקורה וקרה ועוד יקרה עוד מעט.
הנוכחות של הטבע זורמת בדמם – זה קודם כל הטבע ורק אחר כך הם עצמם. הו לפלנד יפה וטובה, התהיי לי בית בגלגול הבא?
אשמח לקבל פיסת אדמה קטנה, משיקה לאגם, בקתת עץ אדומה ועץ גדול עם נדנדה.
הו לפלנד ארץ יפה, הלוואי ותשארי בראשיתית, בתולית, פראית ומבודדת גם לעוד 1000 שנה. לטיול שלנו הצטרפה אמא שלי – סך הכל טיילנו 3 מבוגרים, 2 ילדים צעירים ותינוקת קטנה, יצאנו לטיול ב-18.8 ושבנו לארץ ב-5.9
בכל אותם ימים, גמענו את לפלנד היפה, נסענו בין היערות הצפופים שלה, בכל לילה או שניים התמקמנו לנו במקום אחר וסך הכל אפשר לכתוב ולסכם שחרשנו את לפלנד של פינלנד.
את הטיול הזה תכננתי במשך חודש ימים, המסלול היה ידוע מראש וכמו גם מקומות הלינה והרכבים ששכרנו – כולם הוזמנו מראש בארץ.
היינו מאוד מסודרים ואפשר לציין שזה היה לטובתנו.
המסלול שלנו כלל 2 טיסות פנים ואלפי ק״מ של נסיעות בכבישים הנידחים של צפון אירופה – הרבה מעל הקו הארקטי.
בטיול הזה:
הבנתי מה זה יער אמיתי
גיליתי שיש דבר כזה – אין סוף מים ועוד מים ועוד מים
ראיתי עשרות סוגים שונים של פטריות ענקיות ביערות
גיליתי שבכל היערות של לפלנד גדלות אוכמניות סגולות, חמצמצות ומלאות ויטמינים
ראיתי המון איילי צפון מסתובבים חופשיים – ממש בכל מקום
זכיתי לראות את הזוהר הצפוני!!
ראיתי בעיניים ודרכתי ברגליים במקומות על פני כדור הארץ שרגל אדם לא דרכה עליהם מעולם
גיליתי שביערות של לפלנד צריך לפעמים לרדת על הברכיים, לחפור בסבך הצמחי בידיים ולגלות שהאדמה מסתתרת בעומק של 20-30 ס״מ מתחת לצמחים
ראיתי מאות פוחלצים
ביקרתי במקומות כל כך נידחים וכל כך רחוקים שלא ברור איך בכלל הגיעו לשם אנשים
הכרתי צמחי בר ענקיים עם פרחים עצומים שגדלו בהשפעתה של השמש הבלתי שוקעת של הקיץ
התאהבתי באופן סופי ומוחלט בבקתות עץ
גיליתי שיש מקומות בעולם שבהם באוגוסט כבר ממש ממש קר

להלן המסלול שלנו: 
יום 1 – נחיתה בשעת בוקר מוקדמת בהלסינקי ונסיעה ישירה לעיירה בצד הדרום מערבי של פינלנד:                 קארינה (Kaarina)
התכנון היה ללכת לפארק המומינים עם הילדים אבל בפועל ירד גשם והיינו עייפים מטיסת הלילה והנסיעה.
אחרי שנחנו וישנו קצת בחניית הלילה שלנו בקארינה, נסענו בשעת ערב מוקדמת לעיירה הסמוכה – ננטלי (Naantli)(משם מגיעים לפארק המומינים) וטיילנו קצת על בסמוך לאגמים.
לינק לאתר של פארק המומינים

יום 2 –
נסיעה חזרה להלסינקי וטיסת פנים לרובניימי (Rovaniemi), שער הכניסה ללפלנד ומעונו הרשמי של סנטה קלאוס!

יום 3 –
את היום השלישי שלנו התחלנו בטיול קצר ביער שהיה צמוד לבקתה שלנו, ראינו מקומיים אוספים אוכמניות ופשוט הצטרפנו לקטיף הספונטני שמאוחר יותר גילינו כפעילות יומיומית שגרתית לגמרי בכל לפלנד.
ביקרנו בביתו של סנטה קלאוס, הילדים זכו לראות את ״סנטה״ ואני בטוחה שזה היה מפגש שהם לא ישכחו בחיים, משם נסענו דרומה לגן החיות בעיירה רואנה. (Rauna)
גן החיות הוא למעשה חלקת יער טבעית לחלוטין שאליה אספו באופן יזום חיות ארקטיות – המטרה היא לתת לאנשים הזדמנות לצפות בחיות בסביבתן הטבעית לאורך כל ימות השנה ולאורך כל השינויי אקלים הכל כך קיצוניים של לפלנד.
ראינו דובי קוטב ענקיים, שועלים, איילי צפון, חורפנים, ועוד המון ינשופים מרהיבים וחיות שונות.
מומלץ מאוד לבקר בגן החיות הזה!
לינק לאתר של גן החיות

יום 4-
היום הרביעי הוקדש לטיול בפארק הלאומי שישנו ממש בסמוך אליו:
Phya national park
יצאנו לטיול מבלי שיש לנו מושג אמיתי מה אנחנו עומדים לראות, במרכז המבקרים של הפארק בחור חביב במיוחד עזר לי לבחור מסלול הליכה שיתאים לילדים וכך יצאנו לדרך לטיול של שלוש שעות בערך.
הטיול היה מרשים מאוד וקר מאוד! בפעם הראשונה ראינו איילים חופשיים לחלוטין וזה היה מקסים!
באמצע הדרך עצרנו בבקתת אש מסודרת שבה חיכו לנו בולי עץ, מחבתות, ועוד כל מיני כלים לטיפול באש ומקרי חירום – הבקתה הייתה הפתעה גמורה והילדים התלהבו ממש.
הצלחנו להדליק אש, הכנו קצת טוסטים והמשכנו בטיול, במהלך הטיול אספתי אוצרות טבע מרתקים בעלי טקסטורות שונות וצבעים שונים – זה מעורר השראה לגלות שבתוך הירוק האינסופי הזה מסתתרים וחיים גוונים כה רבים של צמחים אחרים.

יום 5-
נסיעה לעיירה הגדולה ביותר של בני שבט הסאמי בצפון לפלנד – אינרי (Inari), המילה ״גדולה״ היא יחסית כמובן… בעיר חיים כ-500 תושבים.
הדרך לאינרי הייתה מיוחדת מאוד, זו הייתה הפעם הראשונה שבה ממש התחלנו להצפין ועלינו על כבישים שנוסעים עליהם מעט אנשים, יכלנו לסע שעות מבלי לראות שום רכב חולף על פנינו שום רכב מלפנינו או מאחורינו – פשוט אנחנו, הרכב, הטבע המטורף, האיילים שמגיחים ופונדקי הדרכים הקסומים של צפון לפלנד.
בדרך עצרנו להתרעננות בעיירה Saariselka וגלינו שיש בעיירה הקטנה הזו פארק קונספט שלם של האנגרי בירדס! הילדים נהנו משעה וחצי של ג׳ימבורי מושקע במיוחד, ואנחנו נחנו קצת מהנסיעה הארוכה. מסתבר שברחבי פינלנד יש מספר פארקי שעשועים דומים – שווה לעשות חיפוש בנושא.
לינק לפארק האנגרי בירדס בעיירה שביקרנו בה

יום 6-
בבוקר היום השישי עלינו על סירה קטנה שלקחה אותנו ועוד מספר מצומצם של תיירים לשייט ברחבי אגם אינרי שהוא אחד האגמים החשובים של שבט בני הסאמי.
באמצע השייט הגענו לאי סלעי קטן שנישא לגובה ועשינו תצפית, מסתבר שזה אי שנחשב קדוש וחשוב לשבט בני הסאמי ובעבר נעשו בו טקסים דתיים רבים. שם האי – Uka island inari
השייט יוצא מידי יום בשעה 11:00 ואת הכרטיסים ניתן לרכוש בכל מקום לינה מסודר בעיירה או בחנויות המבקרים.
אחרי השייט ביקרנו במוזיאון של שבט בני הסאמי בעיר, אני חייבת לציין שהביקור במוזיאון היה מרתק והוא מתאים לכל הגילאים – גם לקטנטנים.
במוזיאון לומדים ומתוודעים לתולדות תרבותם של שבט בני הסאמי, השבטים הנודדים של צפון לפלנד – שבטים שכמעט לא יאמן שהצליחו לשרוד את האקלים הכל כך איתן וקשה של החלק הזה של כדור הארץ.
במוזיאון קיימת תערוכה קבועה מדהימה שמדמה את עונות השנה בלפלנד, ממש חודש בחודשו – זו תערוכה מרתקת ומעוררת השראה.
חובה לבקר!
לינק לאתר המוזיאון של שבט בני הסאמי באינרי

יום 7-
ביום השביעי נסענו לבקר בחוות איילים מקומית של אישה חביבה שגרה באינרי, התוודענו לראשונה לפרטים רבים אודות גידול האיילים וחייהם – הידעתם שאיילים משירים את הקרניים שלהם מידי שנה? שהם יולדים בזמנים קבועים בשנה (חודש מרץ) ושבזמן צמיחת הקרניים הן מכוסות פרווה דקיקה?
האישה שביקרנו בחווה שלה סיפרה לנו על השימוש בחיות, למאכל בשר, לתפירת נעליים מסורתיות לחורף ולתפירת ביגוד מבודד קור לימי החורף הקשים.
מסתבר שהביגוד המסורתי באיזורים הללו של העולם עדיין רלוונטי – בעיקר בחורף.
המשכנו את היום בנסיעה והתמקמות ביעד הבא שלנו – אוצוקי (Utsjoki) – העיירה הצפונית ביותר בפינלנד. בדרך ראיתי את מה שהייתי בטוחה שהוא מצע של שלג… אבל כשהתקרבתי גיליתי שזהו סוג של צמח שמעולם לא ראיתי או הכרתי שמתפשט ומכסה את האדמה באופן מהפנט ורך.

יום 8-
ביום השמיני עשינו טיול ביער שהיה סמוך לבקתה שלנו, המקום שבו לנו היה אחד היפים שהיינו בהם – ממש על גדת נהר רב ואימתני, על הגבול הנורווגי.
בשעות אחר הצהריים ביקרנו בבקתות הישנות של העיירה שלמעשה התחילו את ההתיישבות המקומית הצפונית הזו.
מדהים היה לראות את הבקתות מבחוץ, לדמיין את החיים שהיו פה – ממש פה – לפני 100 שנים. 

יום 9-
ביום התשיעי חצינו את הגבול לנורווגיה דרך גשר הסאמי המפורסם. נסענו לאורך חופי הים הארקטי וסוף סוף השמש יצאה אלינו. הגענו עד עיירת הדייגים הנורווגית הצפונית (Borselv) בסיום הטיול לנו בעיירה Karasjok שבפני עצמה היא עיירה נורווגית חביבה כבסיס טוב לטיולים באיזור.
אחרי 9 ימים של יערות וארזים, לראות פתאום חופי ים, ואופק בלתי נגמר של מים – היה שינוי מרענן ומבורך.
המחשבה שכמה מאות ק״מ צפונה – מגיעים כבר לקוטב הצפוני הייתה בלתי נתפסת עבורי!
החלק הצפוני של נרווגיה הוא בתולי ופראי, היה מדהים לגלות שאנשים חיים על ציר הכביש היחידי שקיים במרחקים עצומים איש מרעהו.

יום 10-
היום העשירי הוקדש ברובו לנסיעה – נסענו בערך 5 שעות רצוף וזה היה משך הנסיעה הארוך ביותר שחווינו עד כה.
בדרך עצרנו בנרווגיה בצידי הדרך ועשינו טיול רגלי קצר, מה שלא הצלחנו לראות מהכביש – התגלה עבורנו אחרי טיפוס קליל על גבעה – נופים מתפתלים של נהרות רחבים, בקתות עץ ציוריות והמון שמיים כחולים.
בסיומו של היום הגענו למלון הדרכים שלנו בעיירה מוניו (Muonio).

יום 11-
המלון ששהינו בו בעיירה מוניו מחזיק חוות כלבי הסקי ענקית, אחת הגדולות בפינלד – בבוקר ביקרנו בחווה ושמענו הסברים על החיים המשותפים של בני האדם וכלבי ההסקי, איך כל אחד עוזר לשני לשרוד את האקלים הקשוח של החבל הארקטי.
לאחר מכן התמקמנו בקוטה שעל גדת הנהר ועשינו מדורת סתיו נעימה.
בערב טיילנו ביער הסמוך ואני הרגשתי שאני חייבת לחלוץ נעליים וללכת יחפה על האדמה החשופה – זה היה מעולה!

יום 12-
ביום השניים עשר של הטיול נסענו עם הילדים לעיירה Levi – מדובר בעיירת חורף מפורסמת שיש בה אטרקציות סקי וספורט טתגרי מעולות אשר פועלות כל השנה. עלינו עם הילדים על הרכבל שמשמש את גולשי הסקי בחורף, ועשינו מסלול הליכה רגלי קצר באחת הפסגות. לאחר מכן – בצידה השני של העיירה הקטנה הזו, נהננו ממגלשות הרים מהירות וכפיות (דומות למגלשות שיש בצוק מנרה ליד קריית שמונה). אחרי הבילוי בעיירה המשכנו בנסיעה לעבר חניית הלילה שלנו בסמוך לעיירה – Pello
לינק לאתר הפארק והפעילויות לילדים בעיירה לוי

יום 13-
הבקתה שישנו בה הייתה אחת היפות שביקרנו בה, היא נבנתה על חלקת כר דשא טבעית ענקית עם אגם צמוד מתד אחד ויער צמוד מין הצד השני.
בשטח הדשא נבנתה עוד בקתות סאונה מקסימה ובקתת מחסן חמודה.
בסמוך לאגם בעלי המקום בנו אח פתוח למדורות החורף שלהם.
התחלנו את הבוקר בשייט משוטים על סירת עץ קטנה, היינו לבד באגם וזה היה מיוחד מאוד.
המשכנו את היום לטיול לכיוון בקתות הדייגים המפורסמות, שהפכו במרוצת השנים לאתר מורשת פינית.
מדובר על מקבץ גדול של בקתות עץ עתיקות, חלקן בנות 300 ואף 400 שנים – כולן בבעלות פרטית היום ואפילו בשימוש של בעליהן.
אומנם לא ניתן להכנס לבקתות, אך בהחלט ניתן לראות אותן ולהציץ דרכן – ולנסות לדמיין את חייהם הפשוטים והטובים של הדייגים האלמוניים שחיו פה לפני מאות של שנים.

יום 14-
אחרי שבועיים של טיולים בעיירות נידחות וקטנות, הגענו לעיר גדולה אמיתית! אפילו יש בה שדה תעופה!
אולו (Oulo) היא עיירת חוף גדולה שניתן בקלות להעביר בה כמה ימים.
אנחנו ביקרנו בה יומיים.
שיחקנו באולינג (אני ניצחתי!!) ביקרנו בגנים הבוטניים המרשימים שלה וכמובן בשוק העיר שהוא המלצה חמה ביותר.
לינק לגנים הבוטניים בעיר

יום 15 –
ביום הזה טסנו חזרה להלסינקי, בירת פינלנד – זהו… נפרדנו לשלום מלפלנד וצפון פינלנד וחזרנו לעיר שממנה הגענו לממה גם נעזוב חזרה לישראל.
לאחר הנחיתה נסענו ללונה פארק של הלסינקי , ביקרנו בהרבה מתקנים וקנינו כרטיס כניסה גם לעולם המים הצמוד. חשוב לציין שאת הלונה פארק הקימו מספר עמותות ללא מטרות רווח שהוקמו לרווחת ילדי פינלנד, כל הרווחים מהפארק מועברים כמלגות, שדרוג כיתות ושעות העשרה לכל ילדי פינלנד. המטרה מבורכת והאזרחים הפינים מצביעים ברגליים וממלאים את המקום מידי יום. מומלץ לרכוש צמיד יומי אשר מאפשר כניסה לכל מתקני הפארק, אנחנו קנינו כרטיסייה עם מספר כניסות מוגבל למתקנים השונים וזו הייתה טעות במחשבה שנייה.
שני המקומות האלה הם לחלוטין בגדר הממלצת חובה – והם מתאימים לכל המשפחה.
לינק לאתר של הלונה פארק
לינק לעולם המים בהלסינקי 
יום 16 –
טיול באחת העיירות היפות והצבעוניות באירופה – פורבו. (Porvoo)
פורבו היא העיר הותיקה השנייה בפינלנד, האיזור של העיר העתיקה – מהקתדרלה ועד הנהר, הוא אחד המקומות המיוחדים ביותר שביקרנו בהם בפינלנד.
עשרות בתים בגוונים שונים, כולם על טהרת הפסטל הנעים.
עשרות חניות בוטיק של אומנים מקומיים, יוצרים במלאכות יד מעוררות השראה לצד חנויות וינטג׳ מקסימות וחנויות לעיצוב הבית שזורות בין המבנים הישנים.
עשרות בתי קפה, יקבים ומסעדות – ובאופן כללי, פשוט אווירה מיוחדת.
חובה לבקר בעיירה הזו! היא נמצאת כ-45 דקות מזרחית להלסינקי.
באותו יום ביקרנו גם ברשת ג׳ימבורי מדהימה שפועלת בפינלנד ונקראת Hop-Lop, אם אתם מטיילים עם ילדים צעירים (נניח עד הגיל 10) המקום הזה הוא פשוט מושלם עבורכן כמשפחה. אין שום דבר דומה לזה שראיתי או נתקלתי בארץ או במקומות אחרים בעולם, בהחלט הג׳מבורי שמציב את הרף הגבוה ביותר הראיתי. המקום ענק בגודלו ומלא פעילויות מרתקות, אסתטיות ובטיחותיות לילדים ולהורים גם יחד. חובה לבקר! שווה לעשות חיפוש בגוגל ולבדוק היכן ברשת פועלת במקומות שונים בפינלנד.
לינק לאתר של חברת הופ-לופ עם רשימת האתרים בפריסה ארצית

יום 17-
זהו… היום האחרון שלנו בטיול… אוף!
אחרי שארזנו הכל בפעם האחרונה, נסענו לכיכר העיר של הלסינקי לבקר בשוק המקומי, עשינו עם הילדים את הגלגל הענק שלא ניתן לפספס במקום, צפינו על כל העיר, אכלנו בפעם האחרונה פירות יער טריים וטעימים – וזהו… נסענו לשדה.

טיפים שימושיים לטיול:
מאוד נהנתי להשתמש באתר של טריפ-אדוויזר במהלך הטיול, פשוט להגיע למקומות או לחפש מקומות שאני צפויה להגיע אליהם עוד כמה ימים ובהתאם לזה לחפש מה יש לעשות בהם.
היה מדהים לגלות שברוב המקומות – לא היו כלל ביקורות של מטיילים… עד כדי כך הטיול שלנו היה מחוץ למסלולי המבקרים השגרתי!

עוד כלי יעיל שעזר לי – התגיות של אינסטגרם! לפני כל הגעה ליעד כלשהו, פשוט חיפשתי את השם שלו בתגיות של האפליקציה, בהתאם לתמונות של המשתמשים האחרים וציוני המקומות שלהם ידעתי לאן בדיוק אני רוצה להגיע. זה היה מאוד יעיל.

לגבי הזוהר הצפוני – יש אתרים שנותנים תחזיות תצפית, שווה לעקוב אחרי האתרים הללו, אנחנו ראינו את הזוהר 3 פעמים!

וויז לא עובד בלפלנד… כנראה שאף אחד עוד לא סימן שם את המפות של וויז ומרגע מסויים…. פשוט איו ברירה והדבר החינמי היחיד שיעבוד לכם זה גוגל מפות, אז שווה להוריד את גוגל מפות לסמרטפון.

ברוב בימים הכנו ובישלנו בעצמנו 2 ארוחות לפחות – לרוב זה היה בוקר וערב, ניתן למצור סופרים בעיירות השונות ולהצטייד בהתאם. טבעוניים ישמחו לגלות שלפלנד מאוד ידידותית עבורם ורשתות המזון השונות משווקות אוכל מגוון ואיכותי בסימון טבעוני.

לפלנד מאוד מאוד ידידותית למטיילים בה, בכל עיירה קטנה קיים משרד מידע של הרשות המקומית – בו ניתן להצטייד במפות חינמיות, מסלולים והמלצות טובות בהתאם להרכב המשפחתי שלכם.

מקומות הלינה שלנו לאורך הדרך:

Hommanäs Gård Villas מומלץ בחום למי שאוהב להיות מאוד מבודד באמצע הטבע, לנו במקום הזה את שני הלילות האחרונים שלנו בדרום פינלנד

Nallikari Holiday Village Villas – לנו במקום הזה 2 לילות בעיירה אולו, מקום מצויין וחדשני! קרוב מאוד למרכז העיר ולחוף הים

Puolukkamaan Pirtit Cottages – מקום מושלם! צמוד לאגם יפייפה, מבודד מאוד, הסופר הקרוב ביותר נמצא במרחק של 40 דקות נסיעה, לנו במקום הזה לילה אחד.

Hotel Harriniva – מומלץ בחום! מלון מקסים, ארוחת בוקר עשירה וטובה כלולה במחיר. בקבלה תוכלו להזמין מגוון רחב של פעילויות טבע שונות, לנו במלון הזה 2 לילות בעיירה מוניו.

Karasjok Camping – מקום הלינה שלנו בנרווגיה, מקום מקסים ונוח, אנחנו התארחנו בבקתה הגדולה של האתר, באתר יש גן שעשועים נהדר לילדים, מדשאות גדולות, נוף ציורי לנהר וחדר משחקים לשימוש האורחים.

Holiday Village Valle – המלון הכי טוב שהתארחנו בו בלפלנד, לנו בו 2 לילות בזמן השהות שלנו בעיירה אוטצ׳וקי, במלון מסעדת שף מעולה שבה חגגנו יום נישואים, כל הבקתות ממוקמות על שפת הנהר.

Holiday Village Inari – מקום חביב אבל לא יותר מזה, הבקתות קטנות וצפופות, שווה ללון בבקתה המשפחתית הגדולה שעל שפת הנהר, כל האחרות לא מספקות בעיני.

Pyhän Kortepuolukka – בקתה גדולה ומרווחת באמצע היער, לנו בה למשך 2 לילות, מומלצת בחום!

Niemelän Talo – בקתות חביבות במיוחד בעיר רובניאמי, מומלץ מאוד.

Väliaikaisasunto – בית גדול שבו ניתן לשכור חדרים, אנחנו שכרנו 2 חדרים. זה היה שונה ומעניין ללון בבית שיש בו דיירים מטיילים שונים ומגוונים, אני מאוד נהנתי במקום הזה למרות שלא אין בו הרבה פרטיות. לנו בו רק לילה 1.

הצבעים שייכים לכולם

לני בן 4 וחצי, הצבעים שהוא הכי אוהב בעולם הם ורוד וסגול.
עד לפני חצי שנה אם הלכנו יחד לבחור תיק לגן או מגבת, הוא היה מושיט יד קטנה ושמחה ובוחר מבין הגוונים שהוא אוהב.
בשנה שעברה היה לו תיק סגול של כלבים,
הייתה לו מגבת ורודה עם קפוצון והדפס של נסיכות,
בבית הוא אוהב להרכיב פאזלים של סופיה, נסיכות, צבי הנינג׳ה ופו הדב.
בבגדים הוא תמיד היה קצת יותר שמרני, אולי בעצם לא… אולי אני הייתי קצת יותר שמרנית ותמיד נכנסתי רק למחלקות של ״הבנים״ בחנויות הבגדים.

אף אחד מעולם לא העיר לו על הבחירות שלו, תמיד לימדתי את הילדים שלי שהצבעים שייכים לכולם.
כשבעלי האהוב שאל אותי אם זה לא בעייתי בעיני, עיניתי לו באופן מוחלט שלא.
הסברתי לו שאלו גוונים נעימים ורגועים ורוב הילדים נמשכים אליהם – אמרתי לו שאם זה מה שהילד אוהב אז התפקיד שלנו כהורים הוא לחזק אותו ולהעצים את הבחירות שלו – כל זמן שהן חיוביות ולא מזיקות לאף אחד.
והגוונים שלני אוהב – לא רק שלא מזיקים – הם אפילו עושים טוב לרוב המוחות שנמצאים בקרבתם.

כשהנושא עלה ותום (אחיו הבכור) אמר לו שבנים לא לובשים חולצות ורודות – הושבתי אותם מול מסך המחשב, הרצתי גוגל תמונות קצר והראתי להם שיש המון בגדים ורודים לבנים, גם לגדולים וגם לקטנים.
הדהדתי להם את המשפט שלי שוב ״הצבעים שייכים לכולם״

לפני שנתיים בחנוכה ישבתי עם חברה בבית קפה בתל אביב, מולנו קישט את הבר אייל מנצנץ מרהיב, אמרתי לה שאני חייבת כזה.
למחרת נסעתי עד ליפו על מנת לקנות לבית שלנו אייל זוהר ומנצנץ, זה היה כל כך מרהיב.
העלתי תמונה לפייסבוק
,לצד הרבה תגובות מחייכות וטובות, הייתה אחת שזכורה לי יותר
מישהי כתבה לי שזה מוזר וקיצוני שקניתי את זה – כי… ״מה את נוצרייה?״
השבתי לה שאני מאוד אוהבת את האייל שקניתי, שהוא מפיץ לנו הרבה אור בבית, שהוא קסום ויפה ושלא זכור לי שאיפשהו בהיסטוריה היהדות חתמה ויתור על איילים רק בגלל שהנצרות החליטה לנכס אותם לעצמה.
כתבתי לה שאני פשוט אוהבת איילים. שהם עושים לי נחמד בלב ובעין. בזה זה מתחיל ובזה זה גם מסתיים. שום דבר מעבר.

לפני שבועיים בערך, הגשתי ללני את הגרביים הורודות שהוא אוהב – קניתי אותן בכלל לניב הקטנה, אבל הוא ביקש לגרוב אותן ולי לא הייתה שוב בעיה.
התגובה שלו הייתה מאוד לא צפויה:
״אמא, אני יותר לא רוצה את הגרביים הורודות״
הוא אמר לי בנחישות
״אני יודע שיצחקו עלי בגן אמא, אז אני מוותר״
לקחתי אותו שוב למחשב, הראתי לו שוב תמונות של בנים לובשים ורוד ושוב חזרתי על המשפט הקבוע שלי
״לני, הצבעים שייכים לכולם״
לני ביקש ממני להגיע לגן ולהגיד את זה לשאר הילדים.
ביקשתי מהגננת רשות – ויחד קבענו שתהיה לי חצי שעה של פעילות מעשירה לילדים בנושא הצבעים.
אני ולני ישבנו יחד ותכננו את הפעילות.
הכל כבר מוכן ושנינו נרגשים מאוד.
ביום שישי נערוך את הפעילות בגן ואני מקווה שהילדים הרכים שיקשיבו לנו יחקקו את המסר בליבם לנצח – הצבעים שייכים לכולם.

במרכז הגן על הרצפה נניח 37 קלפים הפוכים – כמספר ילדי הגן.
לני יעבור בין הילדים – כל ילד יבחר פונפון מבין הצבעים הקיימים.
אחרי כל בחירת צבע – כל ילד יגש לכרטיסים ויהיה רשאי להפוך כרטיס 1 עם לב בגוון שבחר.
לאט לאט יפתחו כל הקלפים והילדים ילמדו ויראו שיש גברים, נשים, ילדים וילדות שלובשים ורוד.
שיש גברים, נשים, ילדים וילדות שלובשים סגול וצהוב וכתום ואדום.

בגן של לני – אני מקווה שיהיה שינוי קטן.

את הפוסט המלא בחרתי לכתוב אחרי שבאינסטגרם שלי נוצר שיח פורה סביב הנושא.
הרבה אמהות וגננות ביקשו לקבל את הקבצים להורדה על מנת להעביר את הפעילות בגנים שלהן – אז את הקבצים אתן מוזמנות להוריד מפה.
מדובר בתמונות רגילות מגוגל תמונות.
כל קובץ הוא להדפסה בגודל A3 מומלץ להדפיס בבית דפוס

מצאתי דרך לגרום להם לסדר את הבית

לפני שבועיים בערך פרסמתי בעמוד האינסטגרם שלי תמונה של הכרטיסיות האלו שעיצבתי והדפסתי – כתבתי שם שאם הכרטיסיות אכן יוכיחו את עצמן כיעילות – אשתף אותן בבלוג.
לשמחתי הרבה הכרטיסיות מאוד מוצלחות והן אכן גורמות לכל בני הבית לשתף פעולה ולחלוק את המשימות היומיומיות.

כבר הרבה זמן אני מנסה לרתום את כל בני המשפחה לעזור ולשתף פעולה בכל מה שקשור למשימות הבית, מצאתי את עצמי מבקשת, דורשת, מסבירה, מחמיצה פנים, מתאכזבת ובעיקר מתעייפת ומתעצבנת.
זה חשוב שהילדים ילמדו לסדר ולקחת אחריות על הניקיון של הסביבה שלהם – זה חשוב למען הבית, למען המשפחה ולמענם עצמם. 

בכרטיסיות שהכנתי קיימות 15 משימות יום יומיות שיש אצלנו בבית:
לסדר את המיטות
להאכיל את הכלב
לעבוד בגינה
להשקות את הגינה
לסדר קניות מהמכולת
לסדר את הצעצועים
לסדר את חדר האמבטיה
לקפל בגדים
להכין אוכל
לערוך את השולחן
לזרוק את הזבל
לזרוק את הקומפוסט
לשטוף כלים
לשאוב אבק
לשטוף את הרצפה 

לכל משימה יש כרטיסייה – בתחילת כל יום אנחנו מניחים את כל הכרטיסיות כלפי מטה (כמו במשחק הזכרון) וכל אחד בתורו לוקח כרטיסייה עם משימה – מבלי לדעת מהי.
כך נוצר מצב שהחלוקה היא שווה (פחות או יותר) ובכל יום כל אחד עושה משהו אחר.

זה עובד! הילדים לוקחים אחריות מלאה על המשימות שלהם ובאמת עושים אותן.
לפעמים הם זקוקים לעזרה וקצת לימוד – וזה נהדר.
בסיומה של כל משימה, הילדים מביאים לי את הכרטיסיות שלהם ואנחנו כולם הולכים ובודקים האם המשימה אכן הושלמה בהצלחה.

אפילו הבייביסיטר מתעקשת לשלוף קלף או שניים לשם החוויה וההרתמות לשיתוף פעולה המשפחתי.
הקלף שכולם רבים עליו…. קלף השואב אבק!
הקלף שכולם מתבאסים ממנו – הקלף של שטיפת הרצפה.

מוזמנות להוריד את העיצובים – להדפיס בבית או בבית דפוס ולעשות בהם שימוש אישי.
המלצות לבית דפוס: מומלץ להדפיס על נייר קשיח 300 גרם ולבקש למינציה מבריקה רגילה.
להורדה לחצו פה