8 אתרי קמפינג ובית מלון אחד – יולי 2019

הלילות החמים של יולי שונים במקצת זה מזה בכל מקום בו ביקרנו. בכנרת הם החמים ביותר. 200 מטרים וקצת מתחת לפני הים, השמש מכה כל היום והלילה שמנסה לעטוף את הכל בקרה הצוננת נכשל במשימה. בשעת הערביים רוח מזרחית מעל הימה מביאה עימה כמעט תמיד גלים סוערים, ואם בדיוק יצא שנשכבתי על הערסל שמתחתי בין העצים, אגלי הזיעה הקטנים הבאים במגע עם הרוח יהיו הפינוק הצונן היומי שלי. הו, כמה זה נעים. במרכז רמת הגולן ובחלקה הצפוני הלילות קרירים ממש, בדיוק כמו בבית, כשאני מכוונת את המזגן על 20 מעלות. מעל בריכת רם היפה מרגישים את הלחות, בעיקר בלילה, בגלל צניחת המעלות. בעמק החולה האוויר בלילה עומד, אין שום תזוזה, אפילו לא משב קל המשמיע קול עלים בצמרת, ובתוך הסטטיות הזו אני מנסה להירדם באוהל עם שלושה ילדים צעירים וכלב זקן העונה לשם זיגי. 

הציוד שלקחתי לכל טיולי הקמפינג שלנו

שבועיים לפני תחילת החופש הגדול הייתי צריכה לקבל החלטה אם לרשום את הילדים כבכל שנה לקייטנות או לא. בחרתי לקחת את תקציב הקייטנות ולעשות איתו משהו אחר: קמפינג של חודשיים. התוכנית היא כזו: אני מטיילת איתם במהלך השבוע, פותחת אוהל במקומות שונים בצפון, נכנסת איתם למרכוליות של קיבוצים אחת לכמה ימים על מנת להתארגן על אוכל ובישולי שטח, מטיילים קצת באיזור, ואז כולנו חוזרים הביתה לסופ”ש כדי לעשות כביסה ולפגוש את אבא שלא פנוי ביולי לצאת איתנו לכבישים ולדרכים המובילים אל החופש הגדול.
כשאוהל הופך להיות בית, קורה דבר נהדר. האוהל אותו אוהל, הילדים אותם ילדים, המזרנים והפנסים גם הם לא שונים, אבל הנוף מבעד לחלונות הרכוסים משתנה כל כמה ימים. ארבעה לילות אנחנו ישנים עם נוף לכנרת ומרחק 30 פסיעות ממנה, וכעבור כמה ימים אנחנו מתמקמים בליבו של בוסתן שופע בלב עמק החולה, מרחק הליכה מהבניאס. 

שבוע ראשון – חוף דוגית בכנרת
אנחנו אוהבים מאוד את הכנרת, ומבין כל החופים השונים והמגוונים שיש לה להציע, בחרתי דווקא בחוף פשוט ובסיסי שמתופעל על ידי מנהלת הכנרת.
חוף דוגית הוא שקט ומקסים, רצועת החוף החולית מהווה יתרון גדול בטיול על ילדים, ויש גם המון נקודות מוצללות ועצים. תמצאו כאן ברזי מים, מקלחות, שירותים, פקחים אדיבים השומרים על סדר וניקיון ושירותי הצלה.
במשך 4 לילות חווינו את הכנרת היפה על כל אדוותיה. בבוקר המים צוננים ורגועים – 7:30 זה זמן מושלם לטבילה ראשונה. וגם בלילה היא איתנו, הכנרת היפה, מלווה אותנו בצלילי גליה במעבר הדק שבין ערות לשינה.
מקום טוב להצטייד בו באוכל ובמה שחסר: הכלבו בקיבוץ עין גב נותן מענה מצויין. אם כבר הלכתם לשם, בקרו באומגה שבגן השעשועים של הקיבוץ.
הגעה עם כלב: מותרת כל ימות השנה.
מחיר: המחיר בחוף הזה (ובשאר חופי מנהלת הכנרת) הוא מהזולים שתמצאו באזור זה – כ־60 שקל ל־24 שעות עבור חניית הרכב – וזהו. אין תוספות.
עוד דברים שעשינו באזור הכנרת:
הנגרייה של סבא יוסי בקיבוץ עין גב: משחקייה מצויינת לפעוטות ולילדים עד גיל 9. החלל בנוי כולו בעבודת נגרות מרשימה ביותר, עולם מופלא שמצית את דמיונם, סקרנותם וגופם של הילדים. במקום ישנה גם סדנת להכנת צעצועי עץ עם הדרכה צמודה.
המטבח של חני בקיבוץ בית זרע: מסעדה נהדרת המגישה אוכל ביתי טרי, מגוון וטעים. מתאים גם לצמחונים וטבעונים.
בבית זרע תוכלו לבקר גם בפינת החיות של הקיבוץ, תוכלו לפגוש קופים, תוכים, צבים ענקיים ועוד המון חיות. במתחם יש גם פינות משחקים לילדים, מתנפחים וחנות מזכרות שמוכרת גם קרטיבים. 

מה אנחנו אוכלים בטיולים?

שבוע שני – עולים לרמת הגולן
במבוק וילג׳ – בריכת רם
במבוק וילג’ שמעל בריכת רם, סמוך ליישובים הדרוזיים מג’דל שמס ומסעדה, הוא מקום מטופח ונעים. יש כאן מדשאות רחבות עם המון ספות ישיבה, מטבח משותף מאובזר בין העצים, מקלחות ושירותים נקיים מאוד ונוף מושלם לאגם היפה. במקום תוכלו לשכור סירות פדלים וקייקים. אין שירותי הצלה, ולכן השחייה בברכת רם איננה מומלצת.
בלבה של בריכת רם עוגנת סירה המשמשת כבית קפה קטן המגיש משקאות קלים, פירות ושייקים בלבד, והביקור בו הוא חוויה שאין שנייה לה.
מקום טוב להצטייד בו באוכל ובמה שחסר: במג’דל שאמס תוכלו למצוא כל דבר שחסר לכם.
הגעה עם כלב: בתיאום מראש בלבד.
מחיר: 80 שקל למבוגר ו־65 שקל לילד באמצע השבוע (יש אפשרות ללינה זוגית או משפחתית בחושה). 

צפון הגולן: משק לוי, שעל
אתר קמפינג ותיק שפועל זה כ־30 שנה, ומציע לינה באוהלים או בחושות בחודשים אפריל עד אוקטובר בלבד. מקום מקסים ונעים, מסודר מאוד ונקי, עם המון פינות פיקניק, עמדות מסודרות להבערת אש וחנות משק קטנה שמוכרת בעיקר תוצרת חקלאית מקומית (ומלפפונים חמוצים מצויינים!) בעלי המקום והעובדים הם אנשים מסבירי פנים, כאלה שכיף להתארח אצלם.
האתר מוקף בעצי פרי מגוונים ועמוסי פירות. היה כיף אדיר להתענג על תותי עץ טריים שצבעו את כולנו בסגול. המקום מציע גם קטיף עצמי בשדה ובמטע של המשק. תמורת 30 שקל תוכלו לקבל סלסלת קש ולצאת לקטוף ולאכול כאוות נפשכם בשדה. מה שיוצא מהשדה מתומחר בנפרד על פחי משקל.
מקום טוב להצטייד בו באוכל ובמה שחסר: בצומת ווסט, במרחק שש דקות נסיעה, פועל סופרמרקט מגוון מאוד, אם כבר עצרתם בצומת – שווה לבקר בחוות התבלינים במקום ולהנות מחליטות הבית של החנות המקסימה הזו!
הגעה עם כלב: בתיאום מראש בלבד.
מחיר: 70 שקל לאדם החל מגיל שנתיים. המחיר כולל מזרון. 

שבוע שלישי – פינוקים של בית מלון וחזרה לאוהל

אחרי שבועיים באוהל, יצא שנחתנו בבית מלון לחופשה שלא ציפינו לה במלון נוף גינוסר בכנרת.
צוות המלון שעוקב אחרי הטיולים שלי, הזמין אותנו לאירוח של 2 לילות במלון, מכיוון שהמלון ממוקם בקיבוץ גינוסר שבכנרת – הייתי בטוחה שאני מגיעה לעוד אירוח קיבוצי כמו שאני מכירה ואוהבת, אבל… מסתבר שנוף גינוסר הוא מלון לכל דבר ועניין, עם כל הפעילויות לילדים, חדר משחקים, שירות חדרים, פינוקים מסביב לשעון, בריכה ושלל הפעלות לכל המשפחה.
מי שעוקב אחרי פה בבלוג יודע שאני אוהבת להגיע למקומות ומשם להתחיל לחפש מה לעשות, בפעם הראשונה בחיי מאז שאני מטיילת עם הילדים… אפשר להגיד שהייתי בחופשה של ממש.
למשך 2 לילות רצופים – לא יצאנו ולא הרגשנו צורך לחפש משהו אחר לעשות בסביבה, הילדים התרוצצו חופשיים במרחבי הדשא הגדולים של המלון והרגישו עצמאיים, בילינו המון בבריכה וגם בחוף הכנרת המסודר של המלון, השתתפנו בפעילויות של המלון (כן, כן!! אנחנו!!!), יצאנו לשייט בכנרת עם פסקול של חיים משה, ונהננו מכל רגע! בעיקר מההפתעה שנקראת ״חופשה עם ילדים״ שכל כך לא ציפיתי לה! חבל שטל לא יכל להצטרף אלינו. 

עמק החולה: חניון הבניאס בשאר יישוב
עמק החולה שופע מים זורמים, והבניאס והדן שומרים על טמפרטורה נמוכה וקבועה כל השנה. חניון הבניאס בשאר יישוב משתרע על מדשאה רחבת ידיים, ומציג לראווה עבודות אמנות מרשימות מאוד ובוסתן פירות שופע ומזין. את האוהל שלנו מיקמנו מתחת לעץ ענק, שבע דקות הליכה רגלית לא מהירה במיוחד מהבניאס היפה.
לפתוח את הבוקר בסיבוב קטיף וליהנות מענבים טריים, תאנים מלאות עסיס, שזיפים ואפילו רימון (שלא היה בשל לחלוטין, אני מודה) זו הנאה גדולה וכמה כיף שהבוסתן של החניון מאפשר את זה.
מקום טוב להצטייד בו באוכל במה שחסר: המכולת של שאר יישוב.
הגעה עם כלב: אין כניסה לכלבים!
מחיר: 50 שקל ללילה לאדם מגיל שנתיים, עשרה שקלים נוספים עבור שכירת מזרון.
עוד דברים שעשינו באזור עמק החולה:
מרכז קנדה במטולה: המרכז מציע שלל פעילויות לכל המשפחה. נהננו בעיקר מפארק הטרמפולינות הממוזג בשעות החמות של הצהריים, מהבאולינג ומהקולנוע שבעה מימדים.
צוק מנרה אשר נמצא דרומית לקריית שמונה הוא גם מקום טוב לעצור בו ולתת לילדים להנות קצת – יש שם את מגלשות ההר הנהדרות, רכבל חביב, טרמפולינות ועוד פעילויות. מומלץ לבדוק אם יש קופונים לקנייה באתרים השונים.
המלבי בקיבוץ דפנה: המקום שמגדיר את המלבי מחדש, מתוק בדיוק במידה, ויש גם אופציה טבעונית. נמצא ממוקם בסמוך למרכולית של קיבוץ דפנה.
מסלולי טיול של רשות הטבע והגנים: נחל שניר (יש גישה מלאה למים), השביל התלוי בנחל חרמון (אין גישה למים),נחל חרמון והבניאס הם היינו הך. בשניהם מומלץ מנשא למטיילים עם קטנטנים.
מסעדת עיוני במטולה – פיצרייה נהדרת שאנחנו חוזרים אליה בכל ביקור לצפון, מומלצת מאוד!  שבוע רביעי – שוב רמת הגולן כי שם הכי נעים
דרום הגולן: פארק הירדן
אחד מפארקי הקמפינג הגדולים בארץ, כ־1,000 דונם של פינות חמד, מי הירדן שזורמים לאורכו של הפארק, אתרים ארכיאולוגים, מסלולי הליכה מסודרים, שטחים מוצלים על ידי אקליפטוסים וגולת הכותרת: מתחם אבו־קאייק המציע מסלול שיט של כארבעה ק”מ (כולל הסעה מסודרת חזרה לפארק) בסירה או בקאייקים. השיט מתאים לילדים מגיל 4 בלבד.
הכי כיף שהיה לנו פה, להשתעשע באמות המים הרבות שקיימות בפארק ולשבת סביב שולחן פיקניק כשהרגליים במים.
מקום טוב להצטייד בו באוכל ובמה שחסר: המכולת של היישוב חד נס, במרחק שש דקות נסיעה.
הגעה עם כלב: מותרת כל ימות השנה
מחיר: 100 שקלים לחניית רכב ללילה
עוד דברים שעשינו באזור רמת הגולן:
סיור וסדנת שוקולד במפעל השוקולד “דה קרינה” בקיבוץ עין זיוון. מומלץ בחום רב, בעיקר בזכות הרחבת הידע אודות היסטוריית השוקולד (הידעתם ששוקולד הוגש כמשקה למלכים ולאצולה לפני שגילו איך למצק אותו?) והסיפור הציוני של בעלי המקום. מחיר: משתנה באתרי הקופונים השונים, שווה לבדוק גם בהטבות של כרטיסי האשראי.
בריכת עין זיוון: בריכה נעימה מאוד, עם מדשאה גדולה ובריכה ייעודית לפעוטות ולילדים קטנים. הכניסה בתשלום.
בחד נס יש ג׳ימבורי חמוד מאוד לילדים ופעוטות.
קצרין – ביקרנו הרבה בעיר החמודה הזו ברמת הגולן, נהננו מאוד מכיכר העיר שבה אפשר פשוט לשבת במסעדה נחמדה ולתת לילדים לרוץ חופשי במרחבים (חומוס אליהו ממש מומלץ שם), יש בכיכר גם מזרקות מים שבהן הילדים יוכלו להנות וגם חנות צעצועים שמאפשרת השכרת טרקטורונים ואופנועים לילדים תמורת 30 שקלים לחצי שעה, נחמד ממש! 

צפון הגולן: אודם
יער האיילים הוא מהמקומות שאפשר להגיע אליהם לשני לילות מבלי לצאת מהמתחם (וזו משימה לא פשוטה כשעושים קמפינג!) האתר מציע חוויה נהדרת לכל המשפחה, מג’ימבורי לקטנטנים ועד מסלול ג׳יפים לילדים הבוגרים יותר.
באתר תוכלו לשכור קלנועיות ולפגוש מקרוב את עדר האיילים המפורסם שחי כאן, להקים אוהל או לשכור חושה ממוזגת נעימה, לאפשר לילדים להתרוצץ בין מסלול אתגרי עם אומגה בסיומו לבין ארגז חול ענקי מאובזר בשלל משחקי ילדים.
העובדה שהילדים יכלו למצוא עניין ותעסוקה במתחמי המשחק השונים למשך שעות ארוכות ובעצמאות מלאה היא יתרון עצום למקום הזה ולכן הוא אחד האוהבים עלי בארץ ואחד המומלצים ביותר בעיני.
מקום טוב להצטייד בו באוכל ובמה שחסר: היישוב הדרוזי מסעדה, חמש דקות נסיעה מאודם.
הגעה עם כלב: מותרת כל ימות השנה.
מחיר: 70 שקלים לאדם כולל מזרון בפתיחת אוהל 

שבוע 5 – הולכים לבקר בהרים
הכרמל: יער הפיות בבית אורן
יער הפיות הוא אתר קמפינג אקולוגי בלב חורש טבעי, בפתחו של יער גדול שהוא חלק משמורת טבע. יש כאן שלוש ברכות מקסימות, שהגדולה מהן בנויה על צלע הר ודורשת עלייה קלה במדרגות באמצע החורש, שני מטבחים מאובזרים היטב, מקלחות, שירותים (אקולוגיים) ומרחבים עצומים לטייל בהם.
טיול בוקר במעבה היער ושכשוך צהריים בבריכה הגדולה הם שני הדברים שהכי נהננו לעשות ביער הפיות.
מקום טוב להצטייד בו באוכל ובמה שחסר: הצרכנייה בקיבוץ בית אורן.
הגעה עם כלב: בתיאום מראש בלבד.
מחיר: 70 שקל ללילה למבוגר, 30 שקל לילד (עד גיל 3 ללא תשלום), השכרת מזרון בתוספת של 15 שקל.
עוד דברים שמומלץ לעשות בכרמל:
ביקור בחי בר של רשות הטבע והגנים.
טיול לגשרים התלויים בנשר.
ביקור במערות האדם הקדמון בכרמל וכמובן קפיצה קטנה לאחד הישובים הדרוזים בכרמל לארוחת צהריים אותנטית וטובה. 

בדרך מהר הכרמל ליעד הבא שלנו, ביקרנו בפארק הבלאגן ביגור, מומלץ בחום רב!! פארק שעשועים מקסים ונעים לפעוטות וילדים. שווה לבדוק אם יש כניסה מוזלת באתרי הקופונים או דרך חברות האשראי.

עוד נקודת ביקור שווה – יער הקופים ביודפת וסיבוב בין החנויות ובתי הקפה המקסימים של מתחם התיירות של יודפת, יש גם חנות יד שנייה מעולה שמצאתי בה שמלת פסים מושלמת!

מכמנים: דרך התנ”ך אל הטבע
מקום מיוחד המציע רוגע למנה ראשונה, שלווה למנה שנייה ואירוח חם ומזמין לקינוח. עשרות עצי פרי, מרחבים גדולים מלאים בפינות חמד עם שולחנות, ספסלים, מקומות מסודרים למדורות והמון ערסלים ונדנדות גדולות, וגם חנות קטנה שמציעה דבש מקומי מצויין. תוכלו לבחור בין פתיחת אוהל עצמאי לבין השכרת סוכה. יש גם אוהל גדול לקבוצות.
חדר הספרייה הקטן עם שלל המשחקים, ערכת תה הצמחים המפנקת שבירכה את בואנו, והמקלחת שהגג שלה היא גפן עמוסה ענבים בשלים הם לגמרי הדברים שנזכור מהמקום הזה, שעבורנו זה הביקור השני במקום.
מקום טוב להצטייד בו באוכל ובמה שחסר: 5 ק״מ ממכמנים (במורד ההר) יש את את מתחם הקניות הגדול ״ביג״ של כרמיאל, שם תמצאו הכל.
הגעה עם כלב: בתיאום מראש בלבד.
מחיר: 80 שקל לאדם החל מגיל שנתיים, כולל מזרון, כרית ומצעים נקיים וריחניים (שזה פינוק אמיתי כשיוצאים לקמפינג), ופינת זוּלָה פרטית עם חיבור לחשמל ספסלים, שולחן ומחצלת לכל משפחה.
מחירי הלינה בכתבה הם עבור לילה באמצע השבוע באוגוסט. בסופי שבוע ובחגים המחיר עשוי להשתנות. 

יש לנו הזדמנות להפגש

בחודש ספטמבר נוכל להפגש אצלי בגינה ביישוב קדימה בשלוש הזדמנויות שונות, שני המפגשים יהיו בנושא מנימליזם, כל מפגש הוא בפני עצמו. מפגש נוסף יעסוק בטיולים עם ילדים ויכלול המלצות, טיפים, שגרת יום בטיול, מסכים, וכל מה שביניהם. במפגשים אנחנו יכולים לדבר מקרוב, בלי מסך או מקלדת,  אתם יכולים לשאול את כל מה שיותר קשה לשאול בפייסבוק, באינסגטרם או ביוטיוב, ולי יותר קל לענות ולשתף.

מפגשי מנימליזם

מפגש שישי בוקר >>> יום שישי 6.9 בין השעות 9:00-11:00    
מפגש שישי בוקר >>> יום שישי 20.9 בין השעות 9:00-11:00  
מפגש בנושא ״מינימליזם״ בסלון בייתי בקדימה. במפגש אספר על התהליך המורכב שעברתי באופן אישי בשנתיים האחרונות, השינוי שעברנו כמשפחה ועדיין עוברים – בכל מה שקשור לצמצום החפצים שלנו, איך עשינו את זה? למה עשינו את זה? ובמה זה שינה את חיינו? ואיך כל זה קשור לעובדה שהתחלנו לממש תשוקות חיים בוערות שלנו, כמו… לטייל ביעדים שחלמנו עליהם שנים.

אדבר על תרבות המינימליזם, על הקול החדש הזהשמערער על תרבות השפעה והצריכה הכל כך מוכרת לנו פה בישראל אדבר על האיכות של הדיוק, ההשפעות שלה על תרבות הפנאי המשפחתית, על הרווחה שהיא מכניסה לבני הבית, אדבר על תרבות השפע וההשפעות שלה עלינו כאנשים, כהורים, כבני זוג, כיצורים על כדור הארץ.

אאתגר את החשיבה שהורגלנו אליה ואתן אלטרנטיבות לחיים פשוטים יותר, רגועים יותר, אלטרנטיבות שיש להן השפעה מיידית על כלכלת המשפחה שלכם.

מפגש  – ״טיולים עם ילדים״

יום שישי 13.9 בין השעות 9:30-11:00 

הדבר שני הכי אוהבת לעשות הוא לטייל, כל הבלוג הזה נועד בכיד לתעד את הטיולים שלי ושל הילדים ועם השנים הצלחתי לייצר מצב שבו יש ביני לבינכם דיאלוג מתמיד סביב נושא הטיולים. אם אתם הורים לילדים צעירים ומתחשק לכם לשמוע בדיוק איך אני עושה את זה? למה אני עושה את זה? מה התרומה של הטיולים האלה למשפחה שלנו? איך מממנים טיולים שכאלה?? אז המפגש הזה יענה לכם על כל השאלות. במפגש אתן המלצות רבות, טיפים, נקודות חשובות לחשיבה מחודשת בכל מה שקשור לטיולים וגידול ילדים. מוזמנים להירשם למפגש.


המחיר למשתתף לכל אחד מהמפגשים הינו 80 שקלים בלבד, ניתן לשלם בביט בלבד. כמות המשתתפים מוגבלת לכל מפגש.
מי שמעוניין מוזמן לשלוח לי הודעה פרטית למייל – [email protected] או לווצאפ 052-8948606
נתראה בקרוב! אבישג 🐢🦆🐓

יש לנו הזדמנות להפגש

בחודש ספטמבר נוכל להפגש אצלי בגינה ביישוב קדימה בשלוש הזדמנויות שונות, שני המפגשים יהיו בנושא מנימליזם, כל מפגש הוא בפני עצמו. מפגש נוסף יעסוק בטיולים עם ילדים ויכלול המלצות, טיפים, שגרת יום בטיול, מסכים, וכל מה שביניהם. במפגשים אנחנו יכולים לדבר מקרוב, בלי מסך או מקלדת,  אתם יכולים לשאול את כל מה שיותר קשה לשאול בפייסבוק, באינסגטרם או ביוטיוב, ולי יותר קל לענות ולשתף.

מפגשי מנימליזם

מפגש שישי בוקר >>> יום שישי 6.9 בין השעות 9:00-11:00    
מפגש שישי בוקר >>> יום שישי 20.9 בין השעות 9:00-11:00  
מפגש בנושא ״מינימליזם״ בסלון בייתי בקדימה. במפגש אספר על התהליך המורכב שעברתי באופן אישי בשנתיים האחרונות, השינוי שעברנו כמשפחה ועדיין עוברים – בכל מה שקשור לצמצום החפצים שלנו, איך עשינו את זה? למה עשינו את זה? ובמה זה שינה את חיינו? ואיך כל זה קשור לעובדה שהתחלנו לממש תשוקות חיים בוערות שלנו, כמו… לטייל ביעדים שחלמנו עליהם שנים.

אדבר על תרבות המינימליזם, על הקול החדש הזהשמערער על תרבות השפעה והצריכה הכל כך מוכרת לנו פה בישראל אדבר על האיכות של הדיוק, ההשפעות שלה על תרבות הפנאי המשפחתית, על הרווחה שהיא מכניסה לבני הבית, אדבר על תרבות השפע וההשפעות שלה עלינו כאנשים, כהורים, כבני זוג, כיצורים על כדור הארץ.

אאתגר את החשיבה שהורגלנו אליה ואתן אלטרנטיבות לחיים פשוטים יותר, רגועים יותר, אלטרנטיבות שיש להן השפעה מיידית על כלכלת המשפחה שלכם.

מפגש  – ״טיולים עם ילדים״

יום שישי 13.9 בין השעות 9:30-11:00 

הדבר שני הכי אוהבת לעשות הוא לטייל, כל הבלוג הזה נועד בכיד לתעד את הטיולים שלי ושל הילדים ועם השנים הצלחתי לייצר מצב שבו יש ביני לבינכם דיאלוג מתמיד סביב נושא הטיולים. אם אתם הורים לילדים צעירים ומתחשק לכם לשמוע בדיוק איך אני עושה את זה? למה אני עושה את זה? מה התרומה של הטיולים האלה למשפחה שלנו? איך מממנים טיולים שכאלה?? אז המפגש הזה יענה לכם על כל השאלות. במפגש אתן המלצות רבות, טיפים, נקודות חשובות לחשיבה מחודשת בכל מה שקשור לטיולים וגידול ילדים. מוזמנים להירשם למפגש.


המחיר למשתתף לכל אחד מהמפגשים הינו 80 שקלים בלבד, ניתן לשלם בביט בלבד. כמות המשתתפים מוגבלת לכל מפגש.
מי שמעוניין מוזמן לשלוח לי הודעה פרטית למייל – [email protected] או לווצאפ 052-8948606
נתראה בקרוב! אבישג 🐢🦆🐓

מלאכת הכלום והשום דבר

הפוסט הזה יהיה קצר, קצר יותר מבדרך כלל, אם כי הטיול שעשינו לא היה קצר בכלל… הוא היה 5 ימים שלמים.
קשה לקרוא לזה טיול – כי בפעם הזו שיצאנו מהבית, יצא שהתאמנו על ״מלאכת הכלום והשום דבר״.
האימון הזה התרחש בשבוע הראשון של חופשת פסח, זה היה מזמן – אבל הצורך שלי לכתוב על מה שחווינו שם – הוא זה שהוליד את הפוסט הזה.
היה לי ברור שמתישהו אתיישב ואכתוב את זה, פשוט לקחתי את הזמן. 

את ״מרפסת מהסיפורים״ הכרנו בסוכות האחרון, שהינו במקום הזה למשך 2 לילות ואפילו חגגנו בו יום הולדת 7 לתום.
זה באמת מקום מיוחד, באמצע יער מיוחד אף יותר.
אחרי השהות הראשונה שלנו שם, שמרתי על קשר עם איריס ועופר, בעלי המקום, וכך יצא שהם הציעו לי להגיע עם הילדים ולשמור על המתחם (והכלבה פוצ׳ה) בזמן שהם בטיול במדבר.
אז ברור שהסכמתי, וברור שהבאתי איתי גם את זיגי שיארח חברה לפוצ׳ה, וברור שלקחתי את הילדים למה שהיה לי ברור שעומד להיות עוד טיול מלא נחלים ומסלולים בגליל המערבי. 

בקבוצות פייסבוק שונות ביררתי וסיכמתי לעצמי מלא מסלולים: נחל כזיב ועין חרדלית ועוד כמה שכבר הספקתי לשכוח.
בפועל – לא עשינו שם כלום!
חמישה ימים שלמים של כלום ושום דבר, ועבור בן אדם תזזיתי שכמוני… זה בכלל לא ברור מאליו. 

ביום הראשון שהגענו – פשוט התארגנו…
ביום השני, אחרי שהתעוררנו והייתי בטוחה שאנחנו בדרך לאיזה נחל… הילדים ביקשו שנבעיר מדורה… אז הבערתי להם מדורה ״רק לרבע שעה ונצא!״ ובזמן שהם ניסו לשגר בולי עץ לחלל ולהגדיל את נפח האש, אני התיישבתי במרפסת מולם והתבוננתי.
וראיתי אותם פשוט מבלים, מדברים, מתייעצים, מקשיבים, מחפשים, מביאים, סוחבים, מתייאשים, מנסים שוב, וחוזר חלילה.
וזה ארך כ-7 שעות.
ואז הם נהיו רעבים, וביקשו ארוחת צהריים – ומשם כבר התגלגלנו לערב, ואז ללילה. 

וביום השלישי, קמנו קצת מאוחר, והם שוב ביקשו להבעיר מדורה, אבל אני כבר למודת ניסיון… ולכן התעקשתי קודם כל ללכת לנחל.
אז ארזנו דברים לפיקניק ולקחנו את 2 הכלבים ונסענו עד לעין חרדלית.
וחזרנו חזרה ליער שלנו כעבר שעה קלה, כי ניב רצתה ללכת למצוא את דרדסית ותום ולני רצו ממש להבעיר מדורה.
שוה הם ניסו לשגר עצים לחלל, זה לא עבד כי המשגר נשרף.
אחר הצהריים עשינו גיחה קצרה לגלידרייה במעלות תרשיחא וקניות של אוכל – כי הכל כבר נגמר. 

ביום הרביעי, שוב לא עשינו כלום למשך הרבה מאוד שעות,
ואז נסענו למפלי פרוד – לא עשינו שום מסלול, פשוט הגענו עם הרכב עד לזרימה עצמה, המשכנו 200 מטר למפלים ואכלנו חטיפים.
אה ושוב הבערנו מדורה אחר הצהריים, והפעם גם הכנו פיתות לבד על טאבון. 

וביום החמישי והאחרון, שוב כלום.
והפעם גם – שום דבר.
פשוט התבטלנו, ולא עשינו כלום.
במסגרת הכלום הזה תום ולני יצאו לחקור את היער וניב רצתה להיות רוב הזמן בערסל, אני הכנתי להם ארוחת בוקר משאריות של בייגלה וירקות אחרונים וזיגי רדף אחרי חתול. ואז לקחנו את כל הזבל שלנו לקומפוסט, את שאר האריזות למיחזורית, ונסענו הבייתה עם 2 גדיים פגים שננטשו על ידי העיזים שהמליטו אותם, קנינו את שניהם מרועה צאן בכניסה למצפה הילה.
הם היו חמודים ממש ואפילו נתנו להם שמות ושמנו להם פעמון על הצוואר וראינו אותם אוכלים אצלנו דשא בגינה, אבל לצערי הרב הם לא שרדו כי היו חלשים וקטנים מידי. 

עונת הדובדבנים

לפני כמה חודשים שחקתי בבוקר אחד עם ניב בבית העץ אצלנו בגינה, ממרחק של 10 מטרים שמעתי את השכן שלנו איתמר בדיוק גוזם את הגדר החיה שלו, פתחנו את חלון בית העץ ובירכנו אותו שתינו לשלום.

הוא חייך וממרום גיל 72 שלו, הוא אמר לי שמה שאני עושה עם הילדים שלי זה לחוות ילדות שנייה.

״את חווה איתם ילדות שנייה, וזה פשוט נהדר בשביל כולכם!״

עם האמירה הזו שלו אני הולכת כבר כמה חודשים, אני באמת חווה איתם ילדות שנייה. 

בשבת אחת, כשהייתי בת 15 בערך, אבא שלי לקח אותי ועוד 2 מתוך הרבה האחים והאחיות שלי, לקטוף דובדבנים בעין זיוון.
בנסיעה הלוך מאוד התרגשתי וחיכיתי בציפייה, בנסיעה חזרה לא הפסקתי לאכול דובדבנים ואבא שלי דרש שאשאיר קצת לכל החבורה שנשארה בבית.
חזרנו עם ארגז פלסטיק ירוק מלא דובדבנים, אכלנו מהם עוד כמה ימים עד שהכל נגמר.
בכל שנה מאז, ביקשתי ממנו שיקח אותי שוב.
אבל אז התגייסתי.
ואז טסתי.
ואז עברתי לגור בניו יורק.
ואחר כך בתל אביב.
וחודשי יוני יולי הפכו להיות עמוסים במטלות והגשות סטודנטיאליות – והחיים לא זימנו עוד אפשרות כזו כמו בגיל 15, ופתאום אני בת 25 ופתאום אני בת 36 ואבא שלי לא לצידי כבר 5 שנים.
עם אבא שלי נסעתי לקטוף דובדבנים רק פעם אחת בחיים, למרות שרציתי יותר.
עם תום ולני זו הפעם השנייה.
נסעתי איתם לראשונה לפני 3 שנים בדיוק, ניב עוד הייתה בבטן – שנייה לפני לידה.
בשבוע שעבר היינו שוב במטע של עין זיוון.
העצים אותם עצים,
הדובדבנים אותם דובדבנים,
רמת הגולן אותה רמת הגולן,
פשוט אני קצת אחרת,
קצת יותר מתעקשת,
לעשות את מה שאני הכי אוהבת. 

הדרך מקדימה לרמת הגולן עורכת כשעתיים, יכולתי לסע ישירות למקום האירוח שלנו בעין זיוון, אבל בחרתי לעצור דרך חברתי הטובה והאהובה – הכנרת.
בחרתי לנו חוף שקט שהיה כמעט ריק מאנשים וצללנו יחד למיימיה המתוקים של הכנרת היפה.
הטמפרטורה בעונה הזו של השנה כל כך נעימה! ברמת הגולן הוזמנו להתארח למשך 2 לילות נהדרים בכפר הנופש של קיבוץ עין זיוון, מי שעוקב ומכיר את הטיולים שלנו, יודע שאני נוהגת לקחת את הילדים שלי רק למקומות שבהם נוח לכולנו – להם נוח לרוץ מהחדר למדשאות גדולות ולי נוח להסתכל עליהם מידי פעם מהחלון או להיות בהאזנה, כזה בדיוק הוא כפר הנופש עיו זיוון.
הוא מאפשר תחושת שחרור גדולה להורים ולילדים.  תום ולני אפילו הלכו לבד לארוחת הבוקר בחדר האוכל בפעם הראשונה בחיים.
בתקופה הזו של השנה הקיבוץ מלא בעצי תות מלאי פרי – אז גם מהם קטפנו ואכלנו מידי יום.  את קטיף הדובדבנים ערכנו במטע ״בראשית״ של עין זיוון, זה המטע היחיד שאני מוצאת את עצמי חוזרת אליו ואיכשהו בכל ביקור מתווספים עוד ועוד דברים חדשים לחוויה המשפחתית במטע.
מטע הקטיף העצמי לא מרוסס ואפשר לאכול ישירות מהעצים ללא שטיפת הפירות, בכניסה לקטיף מחלקים למי שרוצה לקנות ולקחת הבייתה דובדבנים, סלסלאות פלסטיק – אנחנו התעקשנו להשאר עם שקיות הבד שלנו ולחסוך את הפלסטיק אם אפשר, לשמחתי הרבה, הם איפשרו לנו.  הייתי בטוחה שנגיע למטע לשעה של קטיף, אבל בפועל נשארנו שם 3 שעות.
נהנו מערסלים, פינת חי, נסיעה בטרקטור, רביצה בשמש הצפונית הנעימה והרבה מאוד דובדבנים!  את הימים האלה ניצלנו גם לביקור בבריכה של הקיבוץ ולשוטטות ונסיעות ברחבי רמת הגולן, בבית קפה משפחתי וקטן אפילו הרשתי לעצמי לאכול מלווח – דבר שלא אכלתי בערך 10 שנים, אבל פתאום פה בחופש הזה – זה איכשהו הסתדר לי דווקא טוב.  בדרך חזרה הבייתה, עברנו שוב דרך הכנרת – איך אפשר שלא?
הבטחתי לילדים שבחופש הגדול נבוא לגור בכנרת לפחות לשבוע שבועיים באוהל – הם שמחו מאוד, וזה בעיקר כי הם יודעים שאני מתכוונת לזה. נתראה בטיול הבא. 

חברתי הטובה אסתר – טיול לאיטליה

החיים מזמנים לי הרפתקאות וחברויות שלפעמים קשה לי להביע אותן במילים, את אסתר אני מכירה כבר עשור.
גרנו באותה קומה בבניין במתחם נגה בתל אביב.
אני הייתי בת 25 כשנפגשנו לראשונה במעלית, היא הייתה בת 70.
כבר עשר שנים אנחנו חברות טובות, אני לומדת ממנה המון.
היא אישה חכמה אסתר, וכשאני אומרת לה את זה… היא צוחקת ואומרת שהלוואי והיה לה את השכל שלי – בגיל צעיר יותר. אנחנו מדברות על ילדים, שלי ושלה.
אנחנו מדברות על אהבה, שלי ושלה.
אנחנו מדברות על ההורים, שלי ושלה.
אנחנו מדברות על הילדות, שלי ושלה,
ואנחנו מדברות על שאיפות לעתיד, שלי ובעיקר שלה. אני אוהבת את אסתר אהבת נפש גדולה, היא אוהבת להקשיב לכל סיפורי הטיולים שלי, היא שואלת לפרטי פרטים על כל המסעות וכל ההרפתקאות שאני עושה עם טל והילדים.
לפני חצי שנה בערך שאלתי אותה מדוע הפסיקה לטייל?
היא הסבירה לי שבגילה, כבר אין כל כך עם מי לטייל ושטיול מאורגן ממש לא בא בחשבון עבורה כי היא אוהבת את החופש שלה ופחות מעניין אותה להסחב באוטובוס תיירים עם מדריך מדריך ומלא אנשים זרים.
הצעתי לה שנטוס יחד – רק אני והיא – היא הסכימה מיד ומשם היה לנו ממש קל להתחיל תכנן. במשך חודשים ארוכים תכננו את הטיול שלנו, אני הייתי אחראית על הכל בערך (מציאת טיסות מוזלות, השכרת רכב, בניית המסלול, מציאת מקומות לינה) ואסתר הייתה אחראית להגיע בזמן לשדה התעופה עם אוכל מפנק לטיסה.
החלטנו שאנחנו טסות לאיטליה, 6 ימים בסך הכל, רק שתינו לבד. 

אני חושבת שלא צחקתי כמו שצחקתי בטיול הזה הרבה שנים, רוב הזמן פשוט צחקנו אני ואסתר.
אני שאלתי אותה שאלות מצחיקות והיא ענתה לי בדרך המצחיקה והמיוחדת שלה – ותוך כדי צחוק, טיילנו וראינו נופים משגעים. זה לא היה פשוט עבורי להשאיר 3 ילדים צעירים בבית, היו כל כך הרבה רגעים לפני הטיול שהייתי בטוחה שאחת מאיתנו תבריז… (ברור שאני… בכל זאת 3 ילדים קטנים!!) אבל לא! שתינו התעקשנו, וחלמנו, ותכננו וחיכינו… והטיול הזה היה שלם ועגול כפי שלא יכולתי בכלל לדמיין.
טיילנו לאורכו של חבל האמלפי בדרום איטליה.  אסתר לימדה אותי לקום בבוקר מוקדם מוקדם ולאכול ארוחת בוקר בשש וחצי….
היא גם לימדה אותה לשתות את כוס היין הראשונה בשעה 11:00 ואז את השנייה ב-14:00 ואת השלישית והרביעית בארוחת ערב טובה במסעדה שווה.
היא לימדה אותי שבגיל שלה כבר אין סבלנות ואין פנאי לרגע אחד מיותר – הכל חייב להיות כמה שיותר מדוייק ומתאים, אחרת זה בזבוז זמן… ואין סיבה לבזבז זמן על מה שלא מתאים.
היא לימדה אותי למתוח את גבולות ההכרות שלי עם עצמי ולטייל קצת אחרת ממה שהכרתי – פחות רישומים, פחות ניסיונות לזכור את הכל, פחות לרדת לפרטים הקטנים של כל דבר ודבר ופשוט להיות, היא לימדה אותי להנות ממוזיקה איטלקית תוך כדי נסיעה ארוכה,
היא לימדה אותי להזמין את המנות הכי שוות באיטלקית, בשבילי זו הייתה הפעם הראשונה באיטליה – בשבילה זו הייתה קפיצה חזרה לאיטליה שבה היא ביקרה המון פעמים בעבר.  זה לא צפוי וגם לא שגרתי, כולם חשבנו שאנחנו אמא ובת – אבל אנחנו התעקשנו לתקן וסיפרנו לכל מי שהתעניין שאנחנו פשוט חברות ממש ממש טובות.
התחלנו את הטיול הזה ברומא ונסענו עם רכב עד לעיירה חביבה בשם Sabaudia, למחרת המשכנו עם הרכב עד לעיר הדרומית Salerno שהייתה יעד מצויין לטיולים יומיים באמלפי.
טיילנו וביקרנו בעיירות ציוריות על גב ההרים למרגלות החופים,
בעיירה Veitri sul mare עשינו קצת שופינג בחנויות של מקומיים ואני התחדשתי בבגדי פשתן וכותנה מתופרת מקומית וגם בחפצים מעץ זית מלא בעבודת יד משובחת. היו לילות שחזרנו לדירה שלנו סחוטות ומותשות מרוב חוויות והתרסקנו לישון תוך שנייה, היו לילות שרקדנו כמו שתי ילדות ובקושי הצלחנו להירדם בבעיקר בגלל משהו שהצחיק אותנו ושב ועלה לאחת מאיתנו בזכרון. היו לילות שאחת מאיתנו פרשה מוקדם (אני…) והאחרת גמעה בשקיקה חצי ספר עם מנורה דלוקה. בעיירה Cetara שתינו יין מעולה בבוקר ונהננו ממאפים מתוקים איטלקיים מצויינים, בעיירה הצופה על הכל מלמעלה – Ravello עלינו מאות מדרגות, ראינו עשרות לטאות משתזפות וביקרנו בגנים ובוסתנים משגעים, נחנו במסעדה מעולה ופגשנו הרבה מטיילים נחמדים.
בדרך לעיירה היפה והמתויירת מכולן Positano אכלנו במסעדה מצויינת שמשקיפה על אחוזתה של שחקנית העבר סופיה לורן, מסעדה מקומית משגעת עם צוות משפחתי שמגדל בחווה אורגנית את כל מה שמוגש על הצלחת.  נהננו בכל הימים האלו מפרחים,חופים ודייגים.
אפילו הספקנו לבקר באי Capri יום שלם ולאכול את אחת הגלידות הטובות שאכלנו בטיול הזה. אני תמיד חוששת להגיע למקומות המוניים מידי, תמיד מחפשת לנחות ולהגיע ליעדים שכוחי תיירים, כאלה שבקושי מרגישים בהם את האוכלוסייה המקומית… איטליה – היא מדינה מאוד מאוד מאוד מתויירת, היא גם מלאה באיטלקיים – וכל זה היה דווקא בסדר. אני תמיד דואגת לתעד טיולים עבור הילדים הצעירים שלי שמטיילים איתי, אני רוצה שתהיה להם מזכרת… הפעם אני כותבת עבור עצמי – ובעיקר חשוב לי לכתוב על הרגשות ותחושות, פחות על המקומות, הם לא הדבר המרכזי שהיה בטיול הזה, המרכז הוא אני ואסתר והעונג שהיה לנו לטייל יחד, להיות אמיצות ברגשות שלנו ולצאת לטיול יחד. לא ברור איך לא לקחנו איתנו צוות דוקומנטרי… זה יכול להיות סרט נהדר!!
אני חושבת שכל זה קרה בעיקר בזכות חברתי הטובה אסתר.