אני בן אדם נוסטלגי בזמן הווה, זה אומר שברגעים אלו ממש – אני מדמיינת את עצמי בת 80, מתגעגעת ומתרפקת על הזמנים האלו ממש.
וכשאני מדמיינת את עצמי בת ה-80, זו שמתגעגעת ונזכרת בילדים כשהיו קטנים, אני יודעת בדיוק על מה היא חושבת, תמונות וזכרונות של ילדי הצעירים מציפים את עצמי בחמימות וגעגוע, ובאותם זכרונות – כולנו עטופים בטבע שסביבנו, בטיולים, בחצר, בדברים שגידלנו, במקומות שהיינו.
אני משתדלת לעצב את זכרונות הילדות של ילדי באופן שיהיה להם נעים כמזכרת, אחת החוויות שאני אוהבת לבנות עבורם – היא חווית ״החווה״. ״אמא, המלפפון הזה מהחווה? אז לא צריך לשטוף אותו״?
״היום אחרי הגן, ניסע לחווה, מי שירצה יוכל לקטוף תותי בר״
״אמא מתי ניסע לחווה לקנות ארטיק״?את החווה הזו הכרתי בדיוק לפני שנה וחצי, קוראים לה ״פארמה קולטורה״, היא נמצאת במושב בני ציון בשרון, וכבר שנה וחצי היא מהווה עבורי עוגן משמעותי בחיים. הפוסט הזה הוא לא רק המלצה, הוא בעיקר הצצה לסגנון חיים שנחשפתי אליו ואימצתי לחיקי.  זה מקום שנותן הרבה כבוד להמון דברים שאני מאמינה בהם וחייה את חיי על פיהם: כבוד אמיתי לאדמה, מכירה של מוצרי מזון בתוצרת מקומית איכותית (ריבות, שמן זית, סיידרים מקומיים, טופו, גבינות, ממרחים ועוד ועוד ועוד) , מכירה של מוצרי קוסמטיקה טבעיים אורגניים, הם פשוט מלקטים לחנות הקטנה שלהם את מה שמתאים לאג׳נדה הארצית שלהם – ומנגישים אותו למבקרים שמגיעים לחווה.
פעם בשבוע, אנחנו נוסעים לחווה לערוך את הקניות שלנו – אנחנו קונים בחווה את כל הירקות והפירות שלנו שרובם גדלים בשדה היפה שצמוד לחנות. מי שעוקב אחרי הפייסבוק שלי ואחרי האינסטגרם – בוודאי יזהה את המקום היפה הזה, אפילו קרה לי שכבר בשלושה ביקורים שלנו בחווה – ניגשו אלי בנות נהדרות ולחשו לי שבזכות זה שכתבתי או תייגתי פוסט קטן על החווה – הן פה. אז אני יותר משמחה להרחיב ולספר, להפיץ את הבשורה, בכדי שכמה שיותר אנשים יוכלו להכיר, להתחבר ואולי גם לאמץ אותו לחיקם.בדרך כלל זה קורה בדיוק כך: בערב אני שמה לב שהמקרר וסלסלאות הפירות שלנו כבר ממש מרוקנים, בבוקר אני מכריזה שהיום אחרי הגן נוסעים לחווה, אני אוספת את הילדים מוקדם באותו היום ומגיעה לשם בסביבות 14:00 בצהריים.
אני לוקחת לי סלסלאות ומתחילה לבחור את הירקות והפירות, הילדים עוזרים לי ובוחרים דברים בעצמם – או שהם עולים באופן חופשי לגמרי לשדה הפתוח.
שם הם רצים בין הערוגות,
בודקים מה גודל ומה צומח, מה השתנה מהשבוע שעבר,
הם מבקשים לקטוף את מה שנמראה להם מוכן – בחורף הם אוהבים לשלוף גזרים מהאדמה ולמדוד את גובהם ביחס לברוקולי, באביב הם מלקטים תותי בר אדומים עסיסיים, בקיץ הם רצים עד מעלה השדה ואוכלים בהנאה מלפפונים מהערוגה, בסתיו הם מחפשים את החסה שנראית להם הכי טעימה. ומידי פעם הם חוזרים אלי בריצה ומספרים לי מה ראו, מזמינים אותי לבא לראות גם.  בזמן שאני מחכה שיסיימו לשקול לי את כל הירקות והפירות, הם בוחרים להם ארטיק – תמיד את אותו הטעם: רימון לימון או פירות יער.
ואחרי השקילות ואחרי הארטיקים, אנחנו מעמיסים הכל לאוטו ורצים שוב לשדה.
בין הערוגות יש תמיד פרחים עונתיים, חיפושיות ופרפרים. ובזמן שהם רצים במעלה השדה בכזו טבעיות וסקרנות, אני חושבת מה היה קורה אילו הייתי עושה את אותן קניות יחד עם שלושתם בסופר נניח….
וכמה חשוב לי שידעו שחסה וגזר ובמיה וכרובית – הם לא סתם מוצר מדף מתכלה… הם מחזור חיים שלם שכרוכה בו עבודה מאומצת של חלקאיי השדה, ואיזה מזל שיש את כל השפע העונתי האיכותי, האורגני והטעים הזה מרוכז במקום אחד – דבר שמעודד אותי לבשל מנות מורכבות יותר, בתדירות גבוהה יותר, להתרגל לעבוד עם חומרי גלם טובים יותר.אני קוראת למקום הזה ״עוגן״ – כי הוא נותן לי המון.  הוא מייצר עבורי הזדמנויות למידה בתחום שאני חוקרת ומיישמת בגינה הפרטית שלי – גידול ירקות אורגנים.
את המקום הזה שהוא כמו בית עבורי, הקימו שני אנשים שקרובים לליבי – גיל ונדב, שהם בערך בני אותו גיל שלי ושל טל… ויש להם 3 בנות מיוחדות – בדיוק בגילאים של הילדים שלנו. וברוחב לב נדיב ומרגש, הם חולקים איתי את הידע שלהם, עוזרים לי ונותנים לי המון השראה עבור הגינה הקטנה שלי. אנחנו מדברים המון של שתילות ופריחה של פרחי ירקות שונים. אנחנו מדברים על הנבטות ושימור זרעים. סיפור ההכרות שלי עם הפארמה קולטורה הוא אחד ששווה לספר…
לפני שנה וחצי בערך, ממש כשהתחלתי את ניסיונות הגידול הפרטיים שלי בגינה, העלתי לפייסבוק תמונה של ״התחלה של כרוב״, גיל שעקבה אחרי הפעילות שלי ברשת – שלחה לי מיד הודעה שלא מדובר בכרוב… אם כי בכרוב נוי,
עולם המושגים שלי בכל מה שקשור לגידולים וגינון היה כל כך צר וקטן שלא ידעתי בכלל מה זה אומר ״כרוב נוי״
גיל שלחה לי תמונה של עצמה ליד ערוגת הכרובים שהם מגדלים בשדה, והזמינה אותי לבא לבקר בפארמה קולטורה.בביקור הראשון שלי שם – בקושי יכולתי לדבר, בעיקר חייכתי ולא האמנתי שהקסם הזה מתרחש ממש פה במרכז הארץ, שילוב של כל כך הרבה אלמנטים שקשה לאגד אותם במקום אחד:
אנשים מדהימים
שדה פורח מלא כל טוב
חלקאות אורגנית משובחת
חנות מעוררת השראה מלאת ניחוחות של בישולים טעימים
המון המון שלווהמאז אותו ביקור, אני שם כל שבוע, אלא אם כן – יצאנו לטיול. אנחנו מקבלים כל כך הרבה מהמקום הזה, פירות וירקות בריאים וטעימים יותר, חוויות וזכרונות שנבנים משבוע לשבוע והופכים לשגרה שלנו, חברים טובים לחיים, מהפארמה קולטורה קיבלתי במתנה את מגש ההנבטות הראשון שלי, באביב קיבלתי מגיל שתיל עגבניות קטן שהניב לנו עשרות עגבניות במהלך כל הקיץ, ובהזדמנות אחרת – קיבלתי מגיל פרוסה דקה חתוכה של גזע עץ זית, עליו אני מגישה לחמים שאני אופה בבית.בחודשי הקיץ – אנחנו שם קצת יותר, פעם בשבוע, בימי רביעי – הפארמה קולטורה עורכים ארוע ערב שכל כולו כיף ואווירה טובה, זה נקרא ״בלילותה״ וזה שילוב של אנשים טובים, אוכל משובח, מוזיקה מעולה, אלכוהול איכותי והמון ילדים שמתרוצצים מבלי שההורים צריכים כל רגע להשגיח.אני יודעת שהילדים יזכרו את המקום הזה לנצח, זה אחד המקומות שבהם אמא כמעט תמיד מחייכת.