השטח היפה הזו שמכוסה כעת בפריחת שדה מרשימה, הוא השטח שצמוד לבית של הורי.
גדלתי על השטח הזה, כילדה הוא היה גדול פי כמה וכמה, היינו משחקים בו, בנינו בו מחנות, היו פה עצי תפוזים – ואני אפילו זוכרת בו עשרות חצבים.
אבל ככל שהשנים עברו כך הוא הלך והצטמצם, השכונה התרחבה וכל בית שנבנה מחק חלק גדול מסויים בו.

זה השטח הפתוח האחרון בשכונה, הוא עוד לא יודע…. אבל בקרוב יגיעו אליו המודדים וחוקרי הקרקעות, בקרוב ידונו עליו בועדות הבנייה והתכנון – יש כבר תוכנית… היא עומדת לצאת לפועל – והפעם זה לא עוד שכן שבונה ומשמיד את הקרקע, הפעם זו אני.
השדה היפה הזה שעליו גדלתי והעיניים שלי כל כך מכירות, עומד להתחלף בבית שאני בעצמי אבנה בקרוב.

זו כנראה העונה האחרונה שלו פה איתנו, לפני יומיים אמרתי לאמא שלי ״אמא, תסתכלי טוב טוב מהחלון, זו כנראה הפריחה האחרונה שנראה בו״
היא חייכה ואמרה ״ראיתי ממנו מספיק! אני רוצה לראות את הבית שלך כבר שם״
גם אני חייכתי אבל בלב אני קצת עצובה, הוא באמת השדה האחרון בשכונה – זהו הכל כבר בנוי.

אתמול, בשבת, יצאתי עם הילדים לחצר והכרזתי ״הולכים לגן החיות״ שימו נעליים.
טל נתן בי מבט חשוד, ואני המשכתי ״יש לנו גן חיות שלם ממש ליד הבית, הביאו קופסאות ונצא לראות״
וכך יצאנו אליו, לשדה האחרון שלי.
שפורח הפעם האחרונה בשבילי.
ועברנו בין הפרחים וספרתי את המינים, וראינו עשרות זנים של חיות.
חיפושיות,
פרפרים,
דבורים,
זחלים,
עכבישים,
גמלי שלמה,
חיות משונות,
חיות מוזרות,
חיות מפחידות,
חיות מצחיקות,

גן חיות שלם! השטח הזה הוא לא סתם שטח בשבילי, הוא באמת חלק מהנוף שלי, ולפני שהוא משתנה לגמרי ומאב את עצמו – אני רוצה קצת לשמור אותו.

קטפתי 3 פרחים ממנו ואותם אני מתכוונת לייבש (חרצית, פרג וחרדל),
ואחרי שאייבש – אמסגר את הפרחים,
ואחרי שאמסגר, אתלה על הקיר – בבית החדש שלנו,
ממש ליד דלת הכניסה, שלא אשכח אף פעם – מי היה שם לפני.