לני בן 4 וחצי, הצבעים שהוא הכי אוהב בעולם הם ורוד וסגול.
עד לפני חצי שנה אם הלכנו יחד לבחור תיק לגן או מגבת, הוא היה מושיט יד קטנה ושמחה ובוחר מבין הגוונים שהוא אוהב.
בשנה שעברה היה לו תיק סגול של כלבים,
הייתה לו מגבת ורודה עם קפוצון והדפס של נסיכות,
בבית הוא אוהב להרכיב פאזלים של סופיה, נסיכות, צבי הנינג׳ה ופו הדב.
בבגדים הוא תמיד היה קצת יותר שמרני, אולי בעצם לא… אולי אני הייתי קצת יותר שמרנית ותמיד נכנסתי רק למחלקות של ״הבנים״ בחנויות הבגדים. 

אף אחד מעולם לא העיר לו על הבחירות שלו, תמיד לימדתי את הילדים שלי שהצבעים שייכים לכולם.
כשבעלי האהוב שאל אותי אם זה לא בעייתי בעיני, עיניתי לו באופן מוחלט שלא.
הסברתי לו שאלו גוונים נעימים ורגועים ורוב הילדים נמשכים אליהם – אמרתי לו שאם זה מה שהילד אוהב אז התפקיד שלנו כהורים הוא לחזק אותו ולהעצים את הבחירות שלו – כל זמן שהן חיוביות ולא מזיקות לאף אחד.
והגוונים שלני אוהב – לא רק שלא מזיקים – הם אפילו עושים טוב לרוב המוחות שנמצאים בקרבתם.

כשהנושא עלה ותום (אחיו הבכור) אמר לו שבנים לא לובשים חולצות ורודות – הושבתי אותם מול מסך המחשב, הרצתי גוגל תמונות קצר והראתי להם שיש המון בגדים ורודים לבנים, גם לגדולים וגם לקטנים.
הדהדתי להם את המשפט שלי שוב ״הצבעים שייכים לכולם״

לפני שנתיים בחנוכה ישבתי עם חברה בבית קפה בתל אביב, מולנו קישט את הבר אייל מנצנץ מרהיב, אמרתי לה שאני חייבת כזה.
למחרת נסעתי עד ליפו על מנת לקנות לבית שלנו אייל זוהר ומנצנץ, זה היה כל כך מרהיב.
העלתי תמונה לפייסבוק
,לצד הרבה תגובות מחייכות וטובות, הייתה אחת שזכורה לי יותר
מישהי כתבה לי שזה מוזר וקיצוני שקניתי את זה – כי… ״מה את נוצרייה?״
השבתי לה שאני מאוד אוהבת את האייל שקניתי, שהוא מפיץ לנו הרבה אור בבית, שהוא קסום ויפה ושלא זכור לי שאיפשהו בהיסטוריה היהדות חתמה ויתור על איילים רק בגלל שהנצרות החליטה לנכס אותם לעצמה.
כתבתי לה שאני פשוט אוהבת איילים. שהם עושים לי נחמד בלב ובעין. בזה זה מתחיל ובזה זה גם מסתיים. שום דבר מעבר.

לפני שבועיים בערך, הגשתי ללני את הגרביים הורודות שהוא אוהב – קניתי אותן בכלל לניב הקטנה, אבל הוא ביקש לגרוב אותן ולי לא הייתה שוב בעיה.
התגובה שלו הייתה מאוד לא צפויה:
״אמא, אני יותר לא רוצה את הגרביים הורודות״
הוא אמר לי בנחישות
״אני יודע שיצחקו עלי בגן אמא, אז אני מוותר״
לקחתי אותו שוב למחשב, הראתי לו שוב תמונות של בנים לובשים ורוד ושוב חזרתי על המשפט הקבוע שלי
״לני, הצבעים שייכים לכולם״
לני ביקש ממני להגיע לגן ולהגיד את זה לשאר הילדים.
ביקשתי מהגננת רשות – ויחד קבענו שתהיה לי חצי שעה של פעילות מעשירה לילדים בנושא הצבעים.
אני ולני ישבנו יחד ותכננו את הפעילות.
הכל כבר מוכן ושנינו נרגשים מאוד.
ביום שישי נערוך את הפעילות בגן ואני מקווה שהילדים הרכים שיקשיבו לנו יחקקו את המסר בליבם לנצח – הצבעים שייכים לכולם.

במרכז הגן על הרצפה נניח 37 קלפים הפוכים – כמספר ילדי הגן.
לני יעבור בין הילדים – כל ילד יבחר פונפון מבין הצבעים הקיימים.
אחרי כל בחירת צבע – כל ילד יגש לכרטיסים ויהיה רשאי להפוך כרטיס 1 עם לב בגוון שבחר.
לאט לאט יפתחו כל הקלפים והילדים ילמדו ויראו שיש גברים, נשים, ילדים וילדות שלובשים ורוד.
שיש גברים, נשים, ילדים וילדות שלובשים סגול וצהוב וכתום ואדום.

בגן של לני – אני מקווה שיהיה שינוי קטן.

את הפוסט המלא בחרתי לכתוב אחרי שבאינסטגרם שלי נוצר שיח פורה סביב הנושא.
הרבה אמהות וגננות ביקשו לקבל את הקבצים להורדה על מנת להעביר את הפעילות בגנים שלהן – אז את הקבצים אתן מוזמנות להוריד מפה.
מדובר בתמונות רגילות מגוגל תמונות.
כל קובץ הוא להדפסה בגודל A3 מומלץ להדפיס בבית דפוס