ניב.
כשנולדת לפני שנה ו-3 חודשים החלטתי להוסיף לשם שלך את המילה אהבה – שמך המלא הוא ״ניב אהבה בחר״
ניב – זו שפה, וכמו שאני אוהבת להסביר לכולם, אסביר גם לך: אני ואבא ביום הולדתך איחלנו ועודנו מאחלים לך – חיים מלאים אהבה.
אנחנו מאחלים לך שכל חייך תדברי בשפת האהבה וכל חייך ידברו אלייך בשפה של אהבה – אהובה שלנו.
לפני 3 חודשים חגגת שנה.
לא ציינו את יום חגך בשום אופן מיוחד – לא חגגנו לך יום הולדת עם כל המשפחה והחברים, לא קנינו לך מתנה מיוחדת וחיכינו לראות איך את פותחת את האריזה שלה.
לא קנינו לך כובע של ליצן או בלון מיוחד, שום עוגה גדולה לא נאפתה, אפילו לא לקחנו אותך לסדרת צילומים מתעדת – כל זה פשוט לא קרה.
יום אחד אם תבקשי לראות תמונה שלך מגיל שנה – ממש מהיום הולדת – אני אאלץ להודות ולספר לך שאין שום תמונה כזו.
אבל למרות שאין את התמונה הספציפית של החגיגה החיצונית, קיימות לי ולך אינספור תמונות של חגיגה פנימית אשר מתקיימת כבר שנה ושלושה חודשים באופן שלא ידעתי שאפשר בכלל לחגוג.
אז כשיגיע היום ותבקשי לראות תמונה מיום הולדת שנה, אני אפנה אותך לפה, גם לתמונות ובעיקר למילים הכתובות, ויהיה לי חשוב שתקראי את מה שהרגשתי אז שזה בעצם – בדיוק מה שאני מרגישה ממש עכשיו.
9/9/2016 "ילדתי הרכה, אהובתי הצחה, נשמתי הצבועה בצבעי אהבה״.
מאז שנולדת אנחנו צמודות אני ואת.
חיכיתי לך המון, רציתי אותך כל כך – בדיוק כפי שאת. דומה מאוד לאבא. שונה כל כך ממני.
משבוע 36 כבר התמדתי להגיע לבית החולים ולנסות לבדוק מתי את כבר צפויה להגיע, אבל את לקחת את הזמן ונתת לי לחכות – הגעת בשבוע 41+5 ורק אחרי הרבה הרבה שעות של זירוזים וצירים לא טבעיים. המיילדת הושיטה לי אותך עטופה בבדים, ואני מיד הסרתי את כולם – הצמדתי את גופך הלח והחם אל גופי ועטפתי את שתינו בשמיכה גדולה, כך בילינו את היממה הראשונה.
לפני שנולדת עיטרו את החלק האחורי של האוזן שלי 2 לבבות – אחד לתום ואחד ללני.
שבועיים אחרי שנולדת עשיתי את השלישי – בשבילך ובזכותך.
עכשיו ספטמבר ואת כבר בת שנה ושלושה חודשים – ואנחנו יחד, בלי גן -רק אני ואת וזו אפילו לא הייתה התלבטות
ניב אהבה שלי – את כבר אומרת:
״אמא״
ו- ״אבא״
ו- ״מה זה?״
וגם ״לא!״ ו- ״ביי ביי״ למדת להגיד
ועם הידיים הקטנות והראש החכם את יודעת בדיוק לסמן לנו את מה שאת רוצה.
את עושה שלום לזרים – וכולם מגיבים אלייך, את מרימה להם יד שיתנו לך ״כיף״ וכשהם נותנים או לוחצים את ידך הקטנה, את מתגמלת אותם בצחוק טהור של ילדה.
את זוחלת ומתחילה ללכת, ומטפסת בסקרנות על כל מה שאפשר, ואני לצידך מתבוננת ומחייכת, מדרבנת אותך להמשיך במחקר.
אנחנו ישנות יחד ומתעוררות יחד ולפעמים אני חושבת שאפילו חולמות יחד על אותם דברים – בבקרים כאשר אנחנו פוקחות את העיניים יחד ומחייכות – אני ממש מרגישה איך הפרפר מהחלום שלי, הופיע גם בחלומך שלך. 
תודה על החופש שנתת והשרשת בחיי, תודה על כל הדברים שעשינו יחד.
תודה שהיית איתי בעבודה ובטיולים ובמסעות.
״ניב אהבה שלי״ אני חוזרת ולוחשת באוזנייך הקטנות עשרות פעמים ביום, ואת מחייכת, נצמדת ומתמסרת.
לפעמים אני יושבת על המיטה או השטיח ואת זוחלת, מתרוממת, מתיישבת עלי, מחייכת ומביטה בי – ואני תופסת את ראשך הקטן ולוחשת ״מה קטנה שלי? מה ניב אהבה יפה שלי? מה מאמא שלי?״
״ניב אהבה של אמא״
אני אוהבת את הזמן שלנו כשאנחנו עובדות יחד בגינה.
אני אוהבת שאת נעמדת לידי במטבח.
אני אוהבת לשאת אותך בסלסלת הכביסה הגדולה ולראות אותך צוחקת.
אני אוהבת את התלתלים הקטנים הזהובים שלך.
אני אוהבת את האף הקטן והגבות הכהות.
אני אוהבת את העיניים הכחולות היפות שלך – אבל הייתי אוהבת אותן גם אילו היו שחורות או חומות, למעשה – זה בכלל לא הצבע… זה המבט שלך כשאת מתבוננת בי – ורוב הזמן את מרוצה ממני.
אני אוהבת את זה שלפני שבוע וחצי באמצע ארוחת בוקר בלפלנד חטפת מזלג והתחלת לנעוץ אותו באוכל שהיה מולך, בסבלנות גדולה ובריכוז שהדהים את כולנו – כאילו מישהו לימד אותך או דרש ממך, הבנו שאת לומדת מהתבוננות ואת כה חכמה.
את עדיין יונקת – ואני מאפשרת לך את זה רוב הזמן שאת רוצה, זה הולך ופוחת.
אני מרימה אותך המון על הידיים ונושאת אותך באהבה ממקום למקום, מתוך ידיעה שעוד רגע תתחילי ללכת, ואז כבר לרוץ, ועוד שנייה תהיי גדולה וכבר לא אוכל ימים שלמים לשאת אותך.
כשאני מדמיינת אותך גדולה ובוגרת – אני רואה אותך, תינוקת קטנה שלי, רק גדולה יותר – עם תלתלים ארוכים, עיניים יפות וריסים עגולים, אני רואה אותך צוחקת בקול רם מתגלגל, אני רואה את עינייך מתכווצות משמחה, כך בדיוק אני רואה אותך – וזה מה שאני מאחלת לך ילדתי הרכה, שתמיד תהיי שמחה, הלוואי ואצליח לשמר בחייך הצעירים והבוגרים את שמחת החיים ואת האושר מהדברים הכי קטנים ופשוטים.
אני אוהבת אותך ניב אהבה שלי.
אוהבת המון.
אמא אבישג.
