ביום שישי בשעה 10:00 בבוקר כבר הייתה לי תוכנית שלמה לסופ״ש, טל יצא לנסיעת עבודה באמסטרדם ולי היו תוכניות לא שאפתניות במיוחד לסופ״ש עם הילדים:
ארוחת צהריים בבית,
קפיצה עם הילדים לספלאש במתחם שרונים,
שנ״ץ של כולנו,
ארוחת ערב עם כל האחים שלי אצל אמא
…
רגיל כזה
…
בשעה 10:05 – התוכניות כבר השתנו לגמרי בזכות שיחת טלפון עם הצעה מפתיעה מחברה טובה
״רוצה להיות ספונטנית ולהצטרף אלי עם הילדים לסופ״ש במדבר?״
הנסיעה הספונטנית הזאת הייתה הרבה יותר מטובה עבורי, זה לא קורה לי הרבה שמישהו מתכנן עבורי את הטיול או את הסופ״ש – זו בדרך כלל אני זו שמתכננת.
קפצתי על ההזדמנות להיות רגע ״תיירת״ בתוך הטיול של עצמי, ונתתי לגיל להוביל אותי לאן שרק רצתה.
והיא כך מסתבר – רצתה שנדרים עד לעזוז, ונלון בחאן בארותיים.
לא שאלתי הרבה שאלות, היא ציינה שהיא הייתה שם כבר מספר פעמים בעבר, שזה כולל ארוחות, ושצריך להביא שמיכות ומצעים. בשני משפטים קבענו שאים טעם להביא הרבה דברים, שנארוז קצת חטיפים, פירות, ירקות ונשנושים.
בשעה 14:30 כבר הייתי עם הילדים באוטו – נסיעה של שעתיים וחצי דרומה על פי הוויז. אני אוהבת לבקר במדבר, יוצא לי לטייל בו לפחות פעם בשנה.
זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את השם ״עזוז״ בהקשר של מקום שאפשר ללון ולטייל בו.
גיל הסבירה לי שזה על הגבול המצרי ״אבל אין לך מה לדאוג, הכל שקט שם!״
אני חייבת להודות שהמקום שהגעתי אליו אחרי שעתיים וחצי של נסיעה, הצליח להפתיע אותי.  חאן בארותיים נמצא מספר דקות נסיעה מהכביש הראשי של ניצנה, בשביל שמאפשר רק נסיעה איטית, מתחילים להתרגל לקצב האיטי של החיים בחאן.
הסופ״ש שבו ביקרנו בחאן – נפל בדיוק בין החגים, בין ראש השנה לכיפור, זה היה לטובתנו, החאן היה כמעט ריק לגמרי.
חוץ מאיתנו היו עוד 2 משפחות וחבורה של כ-15 גברים שנסעו למדבר לקצת זמן שקט מהאישה והילדים…. אבל קיבלו בתדהמה מוחלטת 2 שכנות עם 6 ילדים רעשניים קטנים, בתמורה אנחנו קיבלנו מהם את אות ״אמהות השנה״.  בחאן ישנו בבקתה בסיסית עם מזרונים ופינות ישיבה וערסלים בלי סוף, חיכתה לנו מדורה שבערה כל הזמן ועליה קומקומי תה חמים מסביב לשעון.
בשעה 19:00 התכנסנו יחד עם אורחי החאן במתחם האוהל המרכזי, על כריות ישיבה ושולחנות נמוכים הוגשה לנו ארוחת שישי עשירה, משביעה, טעימה מאוד וברוחב לב מצד המארחים.
כמו שקורה לי בדרך כלל בטיולים האלה… הייתי הראשונה שהתרסקה יחד עם הילדים ונרדמה בלילה.  בבוקר, התעוררנו לאוויר מדברי חדש, יצאנו למדורה, שתינו תה חם והעברנו את שעות הבוקר הראשונות בארוחת בוקר מעולה, משחקים, שיחות, שוטטויות, רכיבה על אופניים בחאן ורכיבת גמלים עם הילדים.
לא משהו מיוחד, לא משהו מתוכנן, לא משהו עם חוקים קבועים מראש – פשוט זמן מדבר.  בשעות הצהריים המאוחרות של שבת התחלנו להתקפל, קפצנו למסעדה במושב עזוז ואכלנו קצת לפני הנסיעה הארוכה שעוד הייתה לפנינו. זה תמיד מפתיע אותי שביישובים כל כך מרוחקים, עם כמות תושבים קטנטנה – יש מקום נחמד לשבת בו ולהנות מאוכל שמישהו מכין באהבה גדולה. קצת אחרי האוכל – הילדים רצו והסתובבו חופשי במרחבים שיש ליישוב הקטן להציע, מהר מאוד הם מצאו את גן השעשועים ובילו עוד כחצי שעה. משם נכנסנו כולנו לרכבים – והתחלנו להתקדם לכיוון ״הבייתה״. עכשיו נתחיל לתכנן את הטיול הבא.

מחירים:
הלינה בחאן עבורי + 2 ילדים, כולל ארוחת ערב וארוחת בוקר (ילדים מתחת לגיל 3 פטורים מתשלום) – 685 שקלים
רכיבת גמלים בחאן – 40 שקלים לילד // 60 שקלים למבוגר