ארכיון הקטגוריה: מטיילים בעולם

איי פארו – אי שם באמצע האוקיינוס האטלנטי


הי תום, לני וניב – אני יודעת שיום אחד תקראו את הבלוג הזה, הוא כמו מין אלבום משפחתי כזה שדרכו אני גם מתעדת את החיים הרגילים שלנו, וגם כותבת את מה שאני ממש רוצה לזכור ואת מה שאני רוצה שגם אתם תזכרו.
היום אני בת 35, אני לא יודעת כמה זמן יעבור עד שתשבו ותקראו את המילים האלה ותתבוננו בתמונות שצירפתי – אבל אני ממש מקווה שגם אם יעבור הרבה זמן… תשאר בכם תחושה חמימה וטובה בכל פעם שתזכרו באיי פארו.
בשבילי, אמא שלכם, זה היה טיול גדול מהחיים. 

בעשור האחרון, היו לי הרבה חלומות, את רובם הגשמתי – לפעמים לאורך זמן ועבודה מאומצת ואפילו קשה.
ברוב המקרים בין הרגע בו חלמתי ועד השלב שהגשמתי – עבר זמן משמעותי,
יש את העניין של ״החלום ושברו״ – זה מצב שבו כשאתה מגיע להגשמת החלום, אתה מגלה שזה לא בדיוק מה שחשבת – או שאתה כבר בחלום הבא ואין לך ממש זמן לעמוד רגע, לקחת נשימה עמוקה ולהנות מהרגע, או שכבר שכחת על מה חלמת ואתה כולך שאוב לחיים ולניהול העשייה עצמה.

על איי פארו חלמתי הרבה זמן, לא האמנתי שאגיע לשם בזמן הקרוב – אבל לשמחתי הרבה זה קרה, ובפעם הראשונה בחיים – כל מה שדמיינתי אכן התקיים במציאות, ואי שם בין המישורים וההרים, בין המפלים ובתים עם הגגות הירוקים – התעקשתי לעמוד רגע, לקחת נשימה עמוקה ולמלא את הריאות והגוף בשמחה פשוטה. 

את איי פארו הכרתי בזכות האינסטגרם, אני אוהבת לעקוב אחרי פרופילים של צלמי טבע ומטיילים מכל העולם, העין שלי נמשכת לפריימים ירוקים מלאי טבע – כך שזה היה בלתי נמנע.
אני לא זוכרת מי היה האדם שבזכותו נחשפתי ליעד הזה, אבל אני כן זוכרת שהוא תייג את הפרופיל visitfaroeisland ועורר את הסקרנות שלי, בשלב הבא אחרי שנכנסתי לפרופיל הזה, עולם שלם נפתח בפני ולקח לי כמה ימים לחקור ולהבין מה זה בדיוק המקום המופלא הזה שנקרא ״איי פארו״ ואיפה זה בכלל?!

במחקר שלי עברתי מגוגל מפות לויקיפדיה, ומשם ליוטיוב בניסיון למצוא סרטונים של מטיילים באיים, כל כך אהבתי את מה שראיתי שהתחלתי לחקור עוד ועוד, חיפשתי תיוגים ברשתות החברתיות, מצאתי אנשים שמטיילים בזמן אמת באיים והתחלתי לעקוב אחרי הפרסומים שלהם בשקיקה, דרך התמונות הצלחתי להבין את ענייני מזג האוויר, את המרחקים ממקום למקום, את אופי הטיול של מי שמעיז להגיע לשם.
משאלת לב כנה שלי קיוותה להגיע לשם, וברגע שנוצרה הזדמנות – קניתי לנו כרטיסי טיסה והתחלתי לתכנן את המסלול. האתר המרכזי שהשתמשתי בו על מנת לתכנן את הטיול היה אתר התיירות הרשמי של האיים.

את הטיול הזה תכננתי במשך כשבועיים, אחרי מחקר שערך כמה חודשים, במהלך תכנון הטיול והמחקר שערכתי הבנתי שהיעד הזה הוא לא יעד קלאסי למשפחות, זאת אומרת – לא נתקלתי בהרבה סרטונים או בלוגים של משפחות עם ילדים שטיילו באיזור, מה שכן מצאתי – זה המון חומר ומידע ממטיילים רציניים, כאלה שלוקחים את התיק ומתחילים לעשות טרקים במקומות בראשתיים בעולם, המון צלמי טבע וחובבי צילום מכל העולם מגיעים לאיים, והרבה הרבה חבר׳ה צעירים – אבל משפחות… פחות… לשמחתי זה לא עצר בעדי, הזכרתי לעצמי ש״איפה שילדים נולדים ומגדלים ילדים… ילדים אחרים יכולים לבא לבקר ולטייל״. אתר מעולה שנעזרתי בו בכל מה שקשור לתכנון הטיול הוא האתר הרשמי של משרד התיירות של האיים – האינפורמציה בו היא באמת מקיפה ומלאה עבור מי שמתכנן לטייל באיים, והם גם נותנים שירות ומענה לשאלות דרך האתר, דרך הפייסבוק ודרך האינסטגרם שלהם.  בימים שלפני הטיסה – הצפתי את כל בני הבית בסרטוני יוטיוב על היעד – בשביל שכולם יבינו לאן בדיוק אנחנו צפויים להגיע, ההתרגשות הייתה גדולה! 

כמה עובדות על איי פארו:
איי פארו הם קבוצה של 18 איים אשר שוכנים בלב ליבו של האוקיינוס האטלנטי, בין יבשת אירופה לאיסלנד, קבוצת האיים שייכת למדינת דנמרק, אם כי תושבי האיים מעוניינים לצאת לעצמאות מדינית מלאה, באיים משתמשים במטבע הדני – אבל יש להם גם מטבע עצמאי משלהם אשר שווה ערך למטבע הדני, האיים מאכלסים כ-52,000 תושבים, קיימות 2 ערים גדולות (עיר הבירה מאכלסת 20,000 תושבים ועוד עיר קטנה יותר אשר מהווה בית ל-5,000 תושבים) שאר התושבים פזורים על פני כעוד 100 כפרים שונים באיים השונים, בחלק מהכפרים מתגוררים תושבים בודדים ובחלק כמה מאות.

אל האיים ניתן להגיע בשתי דרכים:
1. טיסה ישירה דרך חברת התעופה המקומית של האיים – atlantic air ways
קיימות טיסות מברצלונה, קופנהגן, אדינבורו ועוד
2. הפלגה – ניתן להפליג לאיים מאירופה או מאיסלנד, ההפלגה אורכת כיומיים
אפשרות הטיסה היא הזולה והנוחה מבין השתיים, הטיסה הזולה ביותר תהיה מקופנהגן והיא אורכת כשעתיים. 

בגלל המיקום הגאוגרפי – מזג האוויר באיים הוא יחסית קבוע – או כפי שתושבי האיים מכנים זאת ״ביום טוב, אפשר לחוש פה את ארבעת עונות השנה – החל מטפטוף קל, לגשם עז, שמש ושמיים בהירים ואפילו ערפל״
זה אומר שצריך להתארגן ולקחת בחשבון כל אפשרות של מזג אוויר (חוץ משלג, זה די נדיר באיים ואפילו בחורף זה לא קורה הרבה) מבחינה סטטיסטית החודש הטוב ביותר לביקור באיים הוא חודש יוני (יש בו פחות משקעים) אבל החודש במתוייר ביותר הוא דווקא אוגוסט, הטמפרטורה מתייצבת סביב 14-18 מעלות, בחודש הזה גוזלי הפאפינים כבר מספיק גדולים והם מתחילים את אימוני המעוף שלהם סביב צוקי האיים, המחזה הזה מושך מטיילים מכל העולם להגיע ולצפות בגוזלים הקטנים שעפים בין הצוקים בעידוד של ההורים הבוגרים יותר.

הראשונים שהגיעו לאיים הם הויקינגים – הם הגיעו לפני כ-3000 שנים לאיים והתיישבו במישורים אשר סמוכים לחופי האיים. 

יש קשר הדוק בין גאוגרפיה, גאולוגיה ומזון באיים: האיים נוצרו מהתפרצות געשית, אין באיים אדמה חולית – מדובר באיים סלעיים לחלוטין, העובדה הזו בשילוב המיקום בייחודי על פני כדור הארץ, מייצרים תוואי שטח שלא קיים בהרבה מקומות בעולם ועל כך ארחיב:
הערפילים והמשקעים אשר חגים סביב האיים מידי יום, פוגשים את הפסגות הסלעיות של האיים – מכיוון שאין למשקעים לאן לחלחל – נוצרים מפלים אדירים שופעי מים מתוקים בכל אי ואי (או לפחות ב-16 האיים המיושבים) המפלים המתוקים נשפכים לאוקיינוס המלוח.
הקרקע הסלעית מכוסה לרוב בעשב אשר מהווה את מקור המזון היחידי ל-80,000 הכבשים החיות במרעים השונים של האיים.
כמעט ואין אפשרות לגדל באיים שום סוג של גידול חקלאי (מגדלים מעט מאוד תפוחי אדמה ושורשים אחרים כמו לפת), קיימות 2 סיבות:
1. הקרקע מוצפת במים לרוב
2. שורשים לא יכולים להתפתח במישורים הסלעיים ולכן הצמחים לא מצליחים להניב יבול
המשמעות היא שתושבי האיים של היום ניזונים בעיקר מהדגה המקומית, מעופות וציפורים שהם לוכדים ומביצי ציפורים ועופות – אלו למעשה חומרי הגלם עליהם מבוסס המטבח המסורתי של תושבי האיים כבר 3000 שנים ובזכות המזון הזה, הם הצליחו לשרוד לאורך אלפי שנים באיים. 

בתחילת המאה ה-20 החל סחר בין יבשת אירופה, הסחר הביא איתו לאיים פירות, ירקות, מאפים, ועוד – תושבי האיים ממשיכים לצוד בעלי חיים לצורכי מזון מתוך אמונה שזוהי המסורת העממית שלהם ויש להמשיך אותה על מנת לשרוד באיים על כל מצב עתידי שלא יהיה (הפסקת הסחר נניח) חשוב לציין שצייד בעלי החיים באיים (כולל דגים, לוויתנים, ציפורים ועופות שונים) נעשה על ידי תושבי האיים בלבד, בעלי החיים שניצודים מחולקים בחינם באופן שווה לכל תושבי הכפר או האי עליו בוצע הצייד, קיימת מדיניות אתית ברורה של 0% מסחר סביב הצייד – זה אומר שהבשר לא נמכר למדינות אחרות, תושבי האיים לא מרוויחים ממנו כסף ואפילו התיירים שמגיעים לאיים לא יכולים לאכול את הבשר הזה במסעדות או לקנות אותו בסופרים הפזורים באיים. הצייד אגב מתבצע רק כאשר מלאי הבשר יורדים – כל זמן שיש לתושבים בשר לאכילה – הם לא צדים בשר טרי חדש – מה שמייצר מצב של 0% בשר שנזרק ולא נאכל.
בעיה חדשה שתושבי האיים מתמודדים איתה ב-40 שנים האחרונות היא רמת עליית הכספית בדגה שהם צדים, הדלקים והכימיקלים שנשפכים לאוקיינוסים השונים, מזהמים את מים, הדגים שוחים בתוך הרעלנים האלה אשר נכנסים למחזור הדם והבשר שלהם –
מעלים את רמות הכספית בגוף של בעלי החיים, ואלו מגיעים לבני האדם ולתושבי האיים, מזה 40 שנים עוברים תושבי האיים בדיקות אשר מוכיחות שרמות הכספית עולות ועולות – הדבר עולה על סדר היום הציבורי בקרב תושבי האיים ומזה 20 שנים, קיימת מגמה של הפחתת אכילת בשר ודגה מקומית על רקע עליית הכספית. 

איי פארו מרושתים במערך תחבורה נוח למדי בכבישים נוחים וקלים להתמצאות (ברוב האיים קיים כביש מרכזי אחד שממנו ישנן התפצלויות לכפרים הקטנים יותר) באיים הצפוניים קיימות מנהרות תת אוקיינוסיות אשר מאפשרות נסיעה רציפה מתחת למים בין אי לאי כך שאפילו לא מרגישים שעוברים לאי אחר – פשוט נוסעים בין כבישים ומנהרות.
בנוסף קיים מערך שלם, מתוזמן למופת של סירות ומעבורות בין האיים המרכזיים ולאיים המרוחקים יותר – קיימים מספר איים שאליהם ניתן להגיע רק בסירה (ואם אתם שוכרים רכב, קחו בחשבון שלא ניתן יהיה להעביר את הרכב בסירה) ועוד מספר איים שאליהם ניתן להגיע באמצעות מעבורת כולל העברות רכב.
בכל האיים המיושבים קיימים אוטובוסים נוחים – זמני הנסיעה בין היעדים השונים באיים הם יחסית קצרים ולרוב מסתכמים בחצי שעת נסיעה עד שעה וחצי מיעד ליעד.
לקח לי קצת זמן להבין איך בודקים את לוחות הזמנים של המעבורות והאוטובוסים אבל האמת היא שזה די פשוט.
בכל מקום באיי פארו, מחולקות המפות המקומיות, בין האיים עצמם ישנו סימון של נתיב תחבורה ימית עם סימון של מעבורות + מספר, מה שחשוב הוא – מספר המעבורת.
באתר המקומי של האיים, ניתן לצפות בלוחות הזמנים + שינויים שיש בזמני המעבורות והאוטובוסים, ניתן גם להזמין כרטיסים מראש.
נהוג להגיע לרציף עם הרכב כחצי שעה לפני ההפלגה, והעלייה למעבורת מתאפשרת כרבע שעה לפני ההפלגה – סך הכל פשוט נוח וזול.
ויש עניין ממש ממש מגניב, משלמים תמיד רק על כיוון הפלגה 1, זה אומר או בהלוך או בחזור.
באיים קיים גם מערך של הליקופטרים, המערך כולל 2 הליקופטרים: אחד עבור מקרי חירום בלבד והעברת חולים או אפילו…. כבשים שנפלו מצוקים, ועוד 1 אשר משרת את תושבי האיים לתחבורה, להבאת דברי דואר למקומות המרוחקים, העברת סחורות ועוד.
ההליקופטר הפעיל משרת קודם כל את תושבי האיים, יש בו 12 מקומות בלבד והוא מקיים קשר ישיר בין האיים הרחוקים והמבודדים לשאר האיים בסך הכל 3 פעמים בשבוע.
מחיר הטיסה הוא שולי למדי, כמו נסיעה באוטובוס.
על מנת לא להפוך לאטרקצית תיירים ולהישאר פנוי עבור תושבי האיים – אפשר לטוס רק לכיוון אחד ביום וניתן לקנות כרטיס רק 7-2 ימים לפני ההמראה, תלוי ביעד.  

באיים קיימת מערכת שלמה של תקשורת סלולרית ואנטרנטית, בכל מקום שהיינו בו נהננו מאנטרנט אלחוטי מקומי בלי הצורך להתחבר מהארץ לחבילות גלישה יקרות.
אני ממליצה למטיילים באיים, לרכוש בשדה התעופה (הפצפון) של האיים כרטיס סים מקומי בעלות של כ-80 שקלים ולהנות מטלפון עם מספר מקומי אשר מאפשר הודעות ווצאפ במקומות שיש בהם אנטרנט ושיחות מקומיות + שיחות נכנסות ללא עלות.
את הכרטיס סים ניתן להטעין בחבילות שונות ולחדש את הטעינה ברגע שמסתיימת חבילה, זה היה לנו מאוד נוח לשימוש במהלך הטיול.

תושבי האיים הם אנשים אדיבים וחביבים, אוהבי אדם, משתפי פעולה זה עם רעהו. לא פעם שמעתי מפי המקומיים סיפורים על מטיילים שנתקעו על אי ולא חזרו לאי המרכזי באמצעות המעבורת או הסירה הקבועה, יש להם שיטה קבועה, אחרי שהסירה חוזרת לאי המרכזי – תושבי האי יוצאים ל״טיול״ יומי על מנת לחפש את אותם מטיילים אובדי עיצות, הם מזהים אותם, מלווים אותם לבתים הפרטיים שלהם, מציעים להם מיטה חמה ללילה, ארוחות ככל שנדרש, מקלחת טובה ושיחות ארוכות.
פעם – כך סיפר לי נהג מונית חביב, הגיע לאחד האיים סוחר של ספרי הברית החדשה (תושבי האיים הם נוצרים אדוקים באמונתם) זה היה לפני שהיו הליקופטרים, אותו סוחר… נתקע על האי 4 חודשים שלמים! זה היה בתקופת החורף, ואי אפשר היה לצאת לשייט חזרה לאיים המרכזיים.
במשך 4 חודשים הוא התארח אצל 3 משפחות שונות שגרו באותו אי, הם דאגו לו למחסה, לאוכל ואפילו השיטו אותו חזרה כשהיה אפשר.
תושבי האיים הם אוהבי ישראל, תומכי ישראל, וכשהם מגלים תיירים ישראלים הם נרגשים במיוחד וזה בדרך כלל כולל חיוך גדול, חיבוק חזק ואמירות כמו ״אנחנו איתכם בני ישראל״. 

אופי הטיול שלנו:
הגענו לאיים למשך 14 ימים, את כל מקומות הלינה סגרתי מראש דרך אתר airbnb מבחר מקומות הלינה לא היה גדול והדבר אילץ אותי לגמישות מסויימת, הזמנו רכב שכור כ-3 חודשים לפני מועד ההגעה דרך חברת אוויס העולמית, השירות היה מצויין. שירות הניווט של אפליקציית וויז עובד באיים בכל מקום.
ברוב מקומות הלינה שהינו בין 2-3 לילות, מה שאפשר לנו להסתובב באיים בלי לחץ ועם הרבה הרפתקנות
מידי יום או יומיים ערכנו קניות בסופר מקומי ובישלנו לעצמנו לרוב ארוחת בוקר וארוחת ערב, ארוחת צהריים בדרך כלל אכלנו במסעדה מקומית קטנה או חטפנו משהו מחנות כלשהי – על הדרך. חשוב מאוד לטייל באיי פארו עם אוכל זמין תמיד ברכב, לא בכל מקום יש מסעדות זמינות או חנויות שפתוחות בשעות שאנחנו מורגלים אליהן. הצטיידנו מהארץ בבגדי חורף מתאימים ונעליים מתאימות לכולנו – עניין הנעליים הוא חשוב מכיוון שברוב המקומות – הקרקע רטובה מאוד.

המסלול שלנו + עלויות מרכזיות:
נחתנו באיים בשעת ערב מוקדמת אחרי טיסה ישירה בין קופנהגן לוואגר, עיר שדה התעופה של האיים.
מקומות הלינה שלנו מסומנים במפה בעיגול צהוב ממוספר ואילו המסלול כולו כולל כל העצירות מסומנים בנציב הכחול.
מקומות הלינה שלנו לפי הסדר + קישור לפרטים נוספים דרך airbnb :
1. Muli – למשך 3 לילות – 555$ סה״כ
2. עיר הבירה טורשבאן למשך 2 לילות – 444$ סה״כ
3. העיירה Skalvik באי סאנדוי – 3 לילות – 488$ סה״כ
4. העיירה Vagur באיי סודורי למשך 2 לילות – 320$ סה״כ
5. Saksun – לילה 1 – 200$ סה״כ
6. האי Mykines למשך 2 לילות – 380$ סה״כ
7. לילה 1 בעיירה Miðvágur בסמוך לשדה התעופה לפני הטיסת חזרה (לא מסומן במפה) – 164$ סה״כ

השכרת רכב למשך 15 ימים – 9,300 קורונה דנית השווים ל-5,300 שקלים.
טיסות (טיסה מישראל לקופנהגן + טיסה מקופנהגן לאיים) עבור המשפחה כולה – 11,900 שקלים

האוכל במסעדות או בחנויות השונות שווה ערך למחירים בישראל.
ברוב המקומות באיים, ילדים עד גיל 6 פטורים מתשלום, לדוגמה: טיסה בהליקופטר, מעבורות בין האיים וכדומה

Muli
בנסיעה ליעד הלינה הראשון שלנו ראינו סוסי פרא יפים ועדרים של כבשים משוטטים, אני וטל תהינו איך הם הגיעו לפה…. המסקנה היא אחת – הביאו אותם לפה בכוונה.
״זה אומר שיהיה פה ממש שקט בלילה, כי בטוח אין פה צרצרים… אף אחד לא יביא לשום אי בודד צרצרים בכוונה והם לא יכולים לעוף 600 קמ מהיבשה הקרובה״
עשינו התערבות,
כמובן שמי שטען שאין צרצרים – זכה. הכפר הקטנטן הזה ממוקם בקצה של אחד האיים הצפוניים, יש פה 4 בתים ורק 2 מאוכלסים הבית שאנחנו שכרנו ועוד בית 1 שגר בו אדם מבוגר כבן 80, אין בכפר הזה חנות או תחנת דלק, אבל יש בו מסלול הליכה משובח שמוביל את המטיילים לצוקים היפים של האי ולנקודות תצפית מהפנטות, עשרות מטיילים מגיעים לכפר הזה מידי יום, ראינו אותם חולפים על פני החלון שלנו בשעת ארוחת הבוקר, ויש בו את ההר הכי יפה שראיתי בחיים.זו הייתה נקודת פתיחה מצויינת לטיול שלנו – כשהגענו לבית והבנו כמה אנחנו מבודדים טל אמר לי ״וואלה אבישג… הפעם אפילו את עצמך – התעלת על עצמך, אין יותר מבודד מזה…״ והוא צדק.
הכפר הקטן הזה שקיבל אותנו במזג אוויר שמשי ושמיים כחולים, היה האחרון מבין כל הכפרים ברחבי האיים שחובר לתשתית של חשמל, זה שקרה בסוף שנות שמונים.
הכפר הקרוב ביותר מרוחק מרחק דרך לא סלולה עם נסיעה של חצי שעה ובו יכולנו לקנות מצרכים לארוחות ולקנות אספרסו חם.  ביום הראשון לקחנו אוויר ופשוט חקרנו את הסביבה החדשה, לא ממש יצאנו מהכפר – אבל הלכנו הרבה בין המרחבים שיש לו להציע, הילדים שיחקו כדורגל כשהיה נעים בחוץ והתקבצו פנימה בערב כשהחל להיות קריר.
באיי פארו אין עצים, זו הפעם הראשונה שביקרתי במקום שבו הטבע נגלה אלי בצורה כל כך מיידית, בלי מסתורין ובלי אפשרות לגילויים חדשים, במרחב בלי עצים, כשהעיניים רואות באופן מיידי כל פיסת טבע למרחקים של עשרות קילומטרים קדימה,
הנוכחות וההתבוננות הם הדברים היחידים שאפשר להרגיש בטבע הזה.
זו הרגשה שקשה לתאר במילים.
זה אומר – פשוט להיות.
בימים הבאים, התחלנו לטייל באיים הצפוניים הגענו למקומות יפים ומפתיעים. 

העיירה Klaksvík – זוהי למעשה העיירה השנייה בגודלה באיים, מתגוררים בה כ-5,000 תושבים ואפשר למצוא בה הכל, החל ממלונות קטנים, מסעדות נהדרות, חנויות שונות, סופרים, בנקים, תחנות דלק ועוד.
מידי שנה, למשך 3 ימים בחודש אוגוסט, העיר מארחת פסטיבל מוזיקה ענק שאליו מגיעים עשרות אלפים מרחבי כל האיים, כשביקרנו באיזור – בדיוק התקיים הפסטיבל, זה היה מרגש לדעת שרוב אוכלוסיית האיים – נמצאת ממש ממש פה עכשיו, בעיירה הקטנה הזו שהפכה פתאום לעיירה מלאה בבמות ואוהלים ומבקרים ודוכנים.

Gjogv – אחת העיירות הכי ציוריות, יפות ומרגשות שביקנו בהן, הנסיעה ליעד הזה ארכה כשעה וחצי בה נסענו בכבישים הררים פתלתלים, מוקפים באוקיינוס האטלנטי ובכבשים שחיות באיים, הנוף היה מרהיב ובמהלך הנסיעה היינו מהופנטים למראות שמתגלים בפנינו. העיירה הייתה ביתם של כ-200 תושבים עד לפני 30 שנים, כעת היא ביתם של 27 פנסיונרים מבוגרים שחיים בה כקהילה חברית נעימה, בעיירה יש מסלול הליכה מצויין במעלה ההרים שמביא את המטיילים בו עד לנקודות הקינון של ציפורי הפאפינס המפורסמות והכה חמודות!
יש בעיירה הוסטל 1 שניתן להזמין דרכו חדרים ויש בו גם מסעדה קטנה לא מגוונת במיוחד, וכמו כן יש בעיירה ממש בסמוך לתחילת מסלול ההליכה, דוכן קטן שמוכר שתייה קלה, שלגונים ומאפים.
בעיירה יש אגם טבעי קטנטן שנוצר בחלק המישורי של האי, באגם הקטן הזה יש סירות ילדים קטנות, גן שעשועים קטן – אבל לילדים באמת שלא צריך יותר, העברנו בסירות הקטנות האלה שעה חביבה והמשכנו לכיוון מסלול ההליכה. בדרך חזרה לרכב, בסיום הטיול שלנו בכפר, ממש בסמוך להוסטל שיש בכפר – מתגוררת אישה מבוגרת שמקדישה את כל זמנה לאומנות מרשימה מאוד בגינה שלה. הגינה שלה פתוחה בחינם למבקרים וילדים במיוחד, ויש שם פסלים שהיא מכינה מחומרים ממוחזרים, מיניאטורות של בעלי חיים, שילובי סלעים מיוחדים צבועים בשלל צבעים והרבה מאוד חן ואופי אישי. שווה ביקור – בעלת הגינה היא אישה חביבה מאוד והיה לי מאוד נעים לשוחח איתה ולשמוע קצת על אורחות המקום והחיים בו.

Saksun
הכפר סאקסון הוא גם בין הקטנים והותיקים באיים, הוא ציורי ונראה כאילו לקוח מאגדה דמיונית, בתי אבן קטנים בעלי גגות עשב ירוקים, מפלים אדירים בוקעים מבין הסלעים, ואגם ענק בחלקו הנמוך של הכפר, כשמגיעים לאגם אחרי מסלול הליכה קצר – מבינים שבעצם מדובר בלגונה טבעית יפהייפיה שמקורה ממיימי האוקיינוס אשר זורמים פנימה לתוך חופי האי דרך המפרצים הקטנים.
אם לטבע יש אפשרות להפתיע ולהראות לי כמה הוא ייחודי, כמה הוא יפה וכמה אני אוהבת אותו – זה בדיוק בגלל המראות האלה. ביקרנו בכפר הזה ביום הרביעי שלנו באיים ולשמחתי הרבה כעבור שבוע אפילו ישנו בו לילה 1 וזכינו להנות מהיופי הזה הנשקף דרך זגוגית החלון למשך יממה שלמה.
הדרך לכפר היא עניין בפני עצמו, דרך פתלתלה עם כביש שמשיק לנהר זורם, בין ההרים הסלעיים מכוסי הירק, פשוט חוויה מדהימה לאוהבי טבע!
Fossá Waterfall 
המפל הגדול והמפורסם ביותר באיי פארו, נמצא ממש בדרך לכפר סאקסון, אפשר לשים את שמו בוויז ולהגיע עם הכביש ממש עד אליו, שווה הגעה!

Vestmanna Bird cliffs – Sightseeing
אל העיירה הזו הגענו ביום החמישי של הטיול שלנו על מנת להשתתף בשייט לאורך הצוקים של האי ובכדי לצפות בציפורים ובפאפינים.
את הכרטיסים לשייט ניתן לרכוש און ליין פה – או להגיע למרכז המבקרים של העיירה ושם לרכוש כרטיסים, השייט יוצא מהחנות של מרכז המבקרים והוא מתקיים בחודשי האביב והקיץ בלבד
במרכז המבקרים אפשר להזמין פעילויות טבע, רכיבת סוסים, דייג ועוד פעילויות נוספות ומגוונות, עובדי החנות ישמחו לעזור לכם ולהציע לכם פעילויות מותאמות גיל לכל המשפחה, במרכז המבקרים ישנה מסעדה נהדרת – מומלצת מאוד!

Tórshavn – עיר בירה קטנה וחמודה
כשהגענו למקום הלינה שלנו בטורשבאן – בבית השכן ממש ליד הגדר, אכלו בנחת 4 כבשים את המרעה שלהן.
טורשבאן היא אחת מערי הבירה הקטנות בעולם, היא עיר הנמל הראשונה באיי פארו שאליה נמשכו תושבים רבים כבר לפני 300-400 שנים, ומאז היא עיר הבירה של האיים.
קווי האוטובוס בעיר הם חינמיים לגמריף, אם כי המרחקים במרכז העיר הם כאלה שניתן להנות מהם בהליכה ברגל.
מרכז העיר הוא מתחם קטן יחסית – בקוטר של פחות מחצי קילומטר לכל כיוון.
העיר העתיקה שנמצאת ממש ליד הנמל, יפהייפיה ומיוחדת – עדיין עומדים בה בתים ותיקים בנויי אבן ובעלי גגות עשב ירוקים. במרכז העיר תוכלו למצוא את מרכז המבקרים הגדול, לקבל אינפורמציה לגבי כל דבר שתרצו לעשות באיים, מידע לגבי מקומות לינה, אפשרויות תחבורה, פסטיבלים, תערוכות, מפגשים מיוחדים ועוד.
במרכז המבקרים ישנה חנות של אומני האיים ובית קפה קטן, ניתן גם לשכור אופניים במרכז המבקרים.
ממש מול מרכז המבקרים ישנו גן שעשועים מקסים לילדים – כולל טרמפולינות ומקומות טיפוס, שווה ביקור אם אתם מטיילים עם ילדים.
באיזור הנמל ישנן המון מסעדות, בתי קפה, חנויות בוטיק קטנות מלאות אופי ומלונות בטווח מחירים בינוני ומעלה.
בקיצור – בטורשבן תמצאו הכל!
מרחק כמה מאות מטרים ספורים ממרכז המבקרים נמצא מרכז הקניות היחיד של האיים, מרכז סים, מעין קניון בגודל בינוני ובו תוכלו למצוא חנויות צעצועים, סופר גדול, חנויות עיצוב לבית, חנויות בגדים ועוד – והכל ברוח המערבית המוכרת. העברנו בטורשבאן 2 לילות מזג האוויר לא היה לצידנו והשמש בקושי יצאה אלינו, אבל מחלון הדירה שלנו הצלחנו לראות את האוקיינוס הגדול והאיים הסמוכים. 

Tjørnuvík – כפר קטן עם חוף גדול  כפר מיוחד מאוד, שווה לביקור, אבל כדאי לבדוק את מזג האוויר ולוודא שיוצאים אליו ביום שמש בהיר.
בכניסה לכפר יש חוף גדול עם חולות שחורים מהאוקיינוס, צדפים ענקיים וריח של גלים מלוחים.
בכפר עצמו תוכלו להנות מאירוח ביתי של אחד מתושבי הכפר, מידי יום (בתקופת הקיץ) הוא פותח את ביתו למגיש לאורחים תמורת תשלום – וופל בלגי עם קרם שמנת וריבה בתוספת תה חם או קפה.

האי Sandoy
אחרי שהות ממושכת באיים הצפוניים, התחלנו להדרים קצת לכיוון האיים המרוחקים יותר,
היעד הבא שלנו היה האי סאנדואי – ההגעה לאי מתאפשרת עם מעבורת שדרכה ניתן גם להעביר את הרכב, משך ההפלגה הוא כ-45 דקות.
האי סאנדואי הוא ביתם של כ-1,500 תושבים אשר פרוסים על פני 4 כפרים שונים.
באי יש כביש 1 אשר מחבר מהנמל שדרכו כולם מגיעים לאי ועד לכל הכפרים האחרים.
בשלושת הלילות הבאים ישנו בעיירה – Skálavík באי סאנדואי ישנו מלון 1 בלבד, ומסעדה אחת בלבד שהיא חלק מהמלון, ומספר בודד של בתים להשכרה.
יש באי 2 סופרים גדולים, כספומט, חנות כלבו עם צעצועי ילדים – כלי בית – בגדים ובעצם כל מה שצריך (אפילו מכונות כביסה) ויש גם בית קפה 1 חמוד.
אז מה עשינו שם 4 ימים?!
וואו – לא הרבה, אבל המון!  נסענו על כל חתיכת אספלט באי, אכלנו וופל בלגי בבית קפה החמוד, קפצנו על טרמפולינות בחצרות של אנשים, רדפנו אחרי סוסים, אווזים ותרנגולותֿ, צילמנו הרבה תמונות פולורואיד.
ליד הבית ששכרנו עובר נחל קטן, תום ולני ניסו לדוג דגים במשך ימים שלמים ולא הצליחו.
באחד הבקרים – יצאתי לטיול בוקר שגרתי, ליד החוף ראיתי מבנה פתוח שנראה לי כמו נקודת מפגש – הצצתי פנימה – בפנים ישבו כ-5 גברים שהזמינו אותי פנימה, כולם היו עסוקים בשיחת הבוקר הקולחת.
הם הופתעו מאוד לגלות תיירת באי: ״בדרך כלל מגיעים לפה תושבים לבקר משפחה, אבל לא מגיעים הרבה תיירים ממקומות אחרים״, כשהם גילו שאני מישראל – הייתה שמחה גדולה.
דיברנו הרבה על צייד הלוויתנים באיים והם שפכו לי אור חדש על הנושא, סיפרתי להם שהילדים שלי מנסים לדוג כבר יומיים ללא הצלחה – ובאדיבות מלאה – אחד מהם, אוסקר, הציע לקחת אותנו לסיבוב הדייג על הסירה שלו ביום שלמחרת.  באחד הימים שלנו באי – בשעה שבה כל ילדי האי היו בבתי הספר והגנים, עברנו ליד גן ילדים, החצר הייתה נראית כל כך מזמינה שביקשנו מהגננות רשות להכנס ולתת לילדים שלנו לשחק שם – הם שמחו מאוד ונתנו לילדים להכנס ולהרגיש בבית.
אז חצי יום הוקדש למשחקים בחצר של גן מקומי.
האי סאנדואי הוא אחד היפים שביקרנו בהם באיים, הוא בקושי מתוייר והוא מלא בחן ובאנשים טובים. 

טיול באי הדרומי ביותר – Suðuroy
המשכנו את הטיול שלנו דרומה והגענו לנקודה שאליה כבר באמת שבקושי מגיעים תיירים, בשביל להגיע לאי הזה נאלצנו לחזור לטורשבאן בבוקר ומשם לקחת בצהרי היום את המעבורת הגדולה והמפורסמת של האיים – סמיריל!
תושבי האיים אוהבים את המעבורת הגדולה שלהם כי היא מאפשרת להם לפתח את אורחות החיים שלהם בכל מקום – למעבורת הזו נכנסים טרקטורים ומשאיות ודבאים עצומים אחרים – בלי בכלל להתרגש, אז גם אנחנו נכנסנו.
ההפלגה מטורשבאן לאי הדרומי ביותר אורכת כשעתיים ובמעבורת יש קיוסקים (יותר מ-1) ויש מסעדה עם המבורגרים וצ׳יפס ובר סלטים, יש גם כמה פינות לשעשע את הילדים עם בריכות כדורים ותוכניות כמו תום וג׳רי. אחד הדברים המיוחדים בהפלגה לאי הדרומי, הוא הדרך – בדרך רואים בבירור את שני האיים הקטנים:
Lítla Dímun – שאינו מיושב כלל
Stóra Dímun – שמיושב על ידי 2 משפחות בלבד והוא ביתם של 5 ילדים באי הדרומי ביותר ישנו 2 לילות בעיירה Vagur ובעיקר טיילנו בכבישים של האי וחקרנו אותו מצפון לדרום. אחרי ביקור של 3 ימים באי – אני יכולה לכתוב שהביקור בו איננו חובה כלל, שווה להתמקד באיים אחרים. 

אי הפאפינים – Mykines
אחרי 10 ימים שלמים באיים הגדולים יחסית, אתגרנו את עצמנו לעלינו על סירה בדרך ליעד הבא.
האי Mykines מושך אליו כמאה תיירים מידי יום, וכך – בכל יום בתקופת הקיץ, מגיעים לאי הזה המוני תיירים, מצויידים בציוד צילום לטייל באי ולפגוש את הייצור החמוד – הפאפין. לא ניתן להגיע לאי הזה עם רכב. עלינו עם ציוד ל-3 ימים + 3 ילדים לסירה קטנה שיצאה להפלגה באמצע האוקיינוס.
לפני 60 שנים גרו באי הזה, בבתים האלו ממש כ-200 אנשים, אפילו היה פה בית ספר גדול לילדים.
היום חיים פה באופן קבע רק 10, שאר הבתים סגורים רוב ימות השנה.
יש פה רק 2 בתים להשכרה.
סירה שמגיעה בבוקר וסירה מגיעה בערב.
והליקופטר 3 פעמים בשבוע. אין פה חנויות ואין פה מסעדות וגם אין פה מקום לקנות חלב אם נגמר. השכנים פה יהיו מוכנים לתת חדר בבית שלהם לכל מי שיקלע לצרה או יתקע על האי.
לפחות פעם, פעמיים בחודש – זה קורה,
הם כבר מאתרים לבד את התוהים ומכניסים אותם לביתם בחמימות ונדיבות, נותנים להם מיטה חמה, מגבת נקייה וארוחה טובה עד הסירה הבאה.
לפה אני בטוח בטוח בטוח אחזור לתקופה של יותר מ-2 לילות.
השכנה שלנו אגב, היא אישה בת 69, האחרונה שנולדה פיזית פה על האי. יש בית קפה קטן שמגיש בעיקר שתייה קלה, חטיפים, קפה, תה ומרק דגים יומי, והוסטל עם 12 מיטות.            כשירדנו מהסירה היינו צריכים לסחוב הכל ולעלות בערך 200 מדרגות עד לכפר הקטנטן.
במרכז הכפר זורם נחל עצום ממרומי ההרים ונשפך דרך הצוקים ישירות לאוקיינוס.
טיפסנו על ההר שמוביל לשמורת הפאפינים וגילינו טבע עוצמתי ויפה, מלא ירוק ותוואי הררי, מוקף מים מכל עבר, עם שמיים בהירים, ציפורים בכל מקום, וקרני שמש אחרונות של ערב.  זה לא פשוט לתכנן כזה טיול, זה גם לא פשוט לעמוד בתכנון ולבצע בטח אל מול תנאי מזג האוויר ההפכפכים פה.
אבל כשהיינו שם על ההר התלול במרכז האי, רק חמשתנו, וטל לרגע הבין למה התעקשתי, זה היה שווה את הכל.
שווה את הכל. יומיים לפני שהגענו לאי הקטן הזה, השתעשעתי עם הרעיון לעלות על הליקופטר ולטוס עם הילדים, לראות את האיים מלמעלה, אבל מה הסיכוי שיהיו עכשיו 5 כרטיסים פנויים לכולנו?! המזל היה לצידנו ואכן היו 5 כרטיסים, קניתי אותם בלי לחשוב עפמיים והודעתי לטל שאנחנו מתוכננים לעלות על הליקופטר!! בבוקר הטיסה…
פתאום מחלון החדר שלנו ראינו אנשים מתחילים ללכת לכיוון המסומן של המנחת, הבנו שההליקופטר תיכף יגיע אז הלכנו גם אנחנו.
כעבור 10 דקות ממרומי השמיים הגיע ההליקופטר, נחת ולקח אותנו לטיסה מטורפת בין האיים.
בדרך הטייס התנצל ואמר שנתעכב היום מעט כי יש עצירה לא מתוכננת על אי שגרים בו איש ואישה, זוג 1 בלבד! ההליקופטר היה צריך להעביר אליהם דואר – כי אין דרך אחרת.
נחתנו שם באי הקטן, האיש בא לקחת את שקית הדואר שלו ואנחנו המראנו חזרה.
ממרומי ההליקופטר היה קשה להאמין שעל אי כל כך קטן גרים 2 אנשים בלבד.
מנותקים פיזית מכולם, תלויים בהליקופטר ובסירה שלהם בלבד. מסלול הטיסה שלנו כלל 2 עצירות, זכינו לראות חלק גדול מהאיים וזה היה גדול מהחיים! התחנה הסופית שלנו הייתה עיר הבירה טורשבאן, שריינו מונית שתחכה לנו במנחת ותיקח אותנו למרכז העיר, בילינו את חצי היום הזה בטורשבאן, ובזמן הנכון לקחנו מונית חזרה לסירה (הנסיעה במונית ארכה כשעה וחצי), בערב חזרנו לעוד לילה באי הקטן הזה, אחרי חוויות מטורפות של פעם בחיים.

בבוקר שלמחרת עזבנו את האי היפה הזה, חזרנו לרכב שלנו וביקרנו בעוד כמה מקומות ממש ליד שדה התעופה. את הלילה האחרון העברנו בבית שנמצא 5 דקות נסיעה משדה התעופה, זה היה טיול מלא וגדוש ועוצמתי שהצליח ללמד אותנו הרבה על עצמנו ועל האתגרים שאנחנו מציבים לעצמנו או מתחמקים מהם, זה היה טיול שבו גילינו עוד מקום שהנוכחות של הטבע בו היא עוצמתית ובלתי ניתן לאילוף.

Gasadalur מפל והעיירה Bour– אחד המקומות הכי מצולמים ומפורסמים באיים, האם אתם מצליחים לשים לב לכך שהמפל העומצתי הזה בוקע מבטן האדמה?  

אם הגעתם עד פה – אז אגלה לכם שהסרט שגרם לי להתאהב באיים ולרצות להגיע אליהם במהרה – הוא הסרטון היפה והמרגש הזה

Of Land and Sea // Fred Scott from Boat Magazine on Vimeo.

הטיול שלנו בלפלנד

מאז שחזרנו לארץ ב-5.9 רציתי לשבת ולכתוב את הסיכום טיול הזה, אבל במקביל לרצון בגדול – היה גם קושי גדול. איך מסכמים טיול של פעם בחיים במקום שבו הרגשתי בית?
אז במשך חודש וחצי אני חושבת יום יום על המילים שאכתוב, על התמונות שאבחר – לאט לאט אני מבינה שלכתוב את הסיכום טיול הזה זה בעצם הדבר האחרון שנותר מהטיול – ואולי אם לא אכתוב אותו, הוא ימשיך להיות חי וכל כך נוכח? הטיול שלנו ללפלנד ארך 17 ימים, ימים שבהם היינו כל הזמן יחד – בין יערות, אגמים, וכבישים אין סופיים.
לפלנד – הוא באמת אחד המקומות שבהם הרגשתי ״בית״, הטבע העוצמתי של חבל הארץ המדהים הזה השאיר אצלי בלב ובעורקים חותם עמוק.
לפלנד הוא למעשה חבל ארץ רוחבי שנפרס על פני כמה מדינות: במערב הוא מתחיל בצפון נורווגיה ובמזרח הוא מסתיים בצפון רוסיה.
הגרעין המיושב העיקרי חוצה את כל צפון פינלנד – אז למעשה את רוב הטיול שלנו הקדשנו לחבל הגאוגרפי של צפון פינלנד.  הו לפלנד לפלנד, מה כבר אפשר לכתוב עלייך שיתרגם את תחושות ליבי?
ההכרות שלנו הייתה קצרה מידי לטעמי, הכרתי אותך רק בחודשי הסתיו שלך… בימים שבהם הלילות מתארכים והקור כבר נוכח.
אני חושבת שלראשונה בחיי הבנתי שיש מקומות בעולם שבהם חיים אנשים באמת לפי עונות השנה.
החורף בלפלנד מקפיא את הכל – החבל ארץ כולו הופך לבן בוהק בלתי מתפשר, האגמים קופאים, העצים מתכסים ובמשך 50 ימים יורד החושך ולא עולה שוב.
ואז מתחיל לו האביב, הלילה הארוך מסתיים, הלבן עוד נוכח אך בסבלנות מרשימה ומחזורית לחלוטין, השמש מתחילה להמיס את השלג ולחמם את הארץ, לאט לאט מתגלה מה שנשכח אי שם מתחת לשלג – צמחים ועצים, אגמים ונחלים, הצבעים חוזרים.
בקיץ הכל ירוק ומוריק, השלגים המופשרים של האביב מחלחלים לאדמה הרכה ומשקים את היערות הבלתי נגמרים, את החזזיות והשיחים, את אלפי הצמחים הסבוכים והיפים.
ואז השמש בוהקת בשיאה, היא זורחת ולא מרפה למשך 50 ימים נוספים – עולה למרכז השמיים ונשארת נוכחות במשך כל היממה.
בסתיו הלילות מתקצרים, הטמפרטורות יורדות והעננים מגיעים, לאט לאט הטבע מכין את עצמו לימים הקפואים, השלגים מתחילים.
ובתוך כל המעגל האינסופי והכל כך צפוי הזה, חיים אנשים.
והחיים שלהם משתנים מקצה לקצה מידי כמה חודשים.
מה שהם יכולים או לא יכולים לעשות.
מה שהם רואים מבעד לחלון ביתם.
מה שהם יודעים שקורה וקרה ועוד יקרה עוד מעט.
הנוכחות של הטבע זורמת בדמם – זה קודם כל הטבע ורק אחר כך הם עצמם. הו לפלנד יפה וטובה, התהיי לי בית בגלגול הבא?
אשמח לקבל פיסת אדמה קטנה, משיקה לאגם, בקתת עץ אדומה ועץ גדול עם נדנדה.
הו לפלנד ארץ יפה, הלוואי ותשארי בראשיתית, בתולית, פראית ומבודדת גם לעוד 1000 שנה. לטיול שלנו הצטרפה אמא שלי – סך הכל טיילנו 3 מבוגרים, 2 ילדים צעירים ותינוקת קטנה, יצאנו לטיול ב-18.8 ושבנו לארץ ב-5.9
בכל אותם ימים, גמענו את לפלנד היפה, נסענו בין היערות הצפופים שלה, בכל לילה או שניים התמקמנו לנו במקום אחר וסך הכל אפשר לכתוב ולסכם שחרשנו את לפלנד של פינלנד.
את הטיול הזה תכננתי במשך חודש ימים, המסלול היה ידוע מראש וכמו גם מקומות הלינה והרכבים ששכרנו – כולם הוזמנו מראש בארץ.
היינו מאוד מסודרים ואפשר לציין שזה היה לטובתנו.
המסלול שלנו כלל 2 טיסות פנים ואלפי ק״מ של נסיעות בכבישים הנידחים של צפון אירופה – הרבה מעל הקו הארקטי.
בטיול הזה:
הבנתי מה זה יער אמיתי
גיליתי שיש דבר כזה – אין סוף מים ועוד מים ועוד מים
ראיתי עשרות סוגים שונים של פטריות ענקיות ביערות
גיליתי שבכל היערות של לפלנד גדלות אוכמניות סגולות, חמצמצות ומלאות ויטמינים
ראיתי המון איילי צפון מסתובבים חופשיים – ממש בכל מקום
זכיתי לראות את הזוהר הצפוני!!
ראיתי בעיניים ודרכתי ברגליים במקומות על פני כדור הארץ שרגל אדם לא דרכה עליהם מעולם
גיליתי שביערות של לפלנד צריך לפעמים לרדת על הברכיים, לחפור בסבך הצמחי בידיים ולגלות שהאדמה מסתתרת בעומק של 20-30 ס״מ מתחת לצמחים
ראיתי מאות פוחלצים
ביקרתי במקומות כל כך נידחים וכל כך רחוקים שלא ברור איך בכלל הגיעו לשם אנשים
הכרתי צמחי בר ענקיים עם פרחים עצומים שגדלו בהשפעתה של השמש הבלתי שוקעת של הקיץ
התאהבתי באופן סופי ומוחלט בבקתות עץ
גיליתי שיש מקומות בעולם שבהם באוגוסט כבר ממש ממש קר

להלן המסלול שלנו: 
יום 1 – נחיתה בשעת בוקר מוקדמת בהלסינקי ונסיעה ישירה לעיירה בצד הדרום מערבי של פינלנד:                 קארינה (Kaarina)
התכנון היה ללכת לפארק המומינים עם הילדים אבל בפועל ירד גשם והיינו עייפים מטיסת הלילה והנסיעה.
אחרי שנחנו וישנו קצת בחניית הלילה שלנו בקארינה, נסענו בשעת ערב מוקדמת לעיירה הסמוכה – ננטלי (Naantli)(משם מגיעים לפארק המומינים) וטיילנו קצת על בסמוך לאגמים.
לינק לאתר של פארק המומינים

יום 2 –
נסיעה חזרה להלסינקי וטיסת פנים לרובניימי (Rovaniemi), שער הכניסה ללפלנד ומעונו הרשמי של סנטה קלאוס!

יום 3 –
את היום השלישי שלנו התחלנו בטיול קצר ביער שהיה צמוד לבקתה שלנו, ראינו מקומיים אוספים אוכמניות ופשוט הצטרפנו לקטיף הספונטני שמאוחר יותר גילינו כפעילות יומיומית שגרתית לגמרי בכל לפלנד.
ביקרנו בביתו של סנטה קלאוס, הילדים זכו לראות את ״סנטה״ ואני בטוחה שזה היה מפגש שהם לא ישכחו בחיים, משם נסענו דרומה לגן החיות בעיירה רואנה. (Rauna)
גן החיות הוא למעשה חלקת יער טבעית לחלוטין שאליה אספו באופן יזום חיות ארקטיות – המטרה היא לתת לאנשים הזדמנות לצפות בחיות בסביבתן הטבעית לאורך כל ימות השנה ולאורך כל השינויי אקלים הכל כך קיצוניים של לפלנד.
ראינו דובי קוטב ענקיים, שועלים, איילי צפון, חורפנים, ועוד המון ינשופים מרהיבים וחיות שונות.
מומלץ מאוד לבקר בגן החיות הזה!
לינק לאתר של גן החיות

יום 4-
היום הרביעי הוקדש לטיול בפארק הלאומי שישנו ממש בסמוך אליו:
Phya national park
יצאנו לטיול מבלי שיש לנו מושג אמיתי מה אנחנו עומדים לראות, במרכז המבקרים של הפארק בחור חביב במיוחד עזר לי לבחור מסלול הליכה שיתאים לילדים וכך יצאנו לדרך לטיול של שלוש שעות בערך.
הטיול היה מרשים מאוד וקר מאוד! בפעם הראשונה ראינו איילים חופשיים לחלוטין וזה היה מקסים!
באמצע הדרך עצרנו בבקתת אש מסודרת שבה חיכו לנו בולי עץ, מחבתות, ועוד כל מיני כלים לטיפול באש ומקרי חירום – הבקתה הייתה הפתעה גמורה והילדים התלהבו ממש.
הצלחנו להדליק אש, הכנו קצת טוסטים והמשכנו בטיול, במהלך הטיול אספתי אוצרות טבע מרתקים בעלי טקסטורות שונות וצבעים שונים – זה מעורר השראה לגלות שבתוך הירוק האינסופי הזה מסתתרים וחיים גוונים כה רבים של צמחים אחרים.

יום 5-
נסיעה לעיירה הגדולה ביותר של בני שבט הסאמי בצפון לפלנד – אינרי (Inari), המילה ״גדולה״ היא יחסית כמובן… בעיר חיים כ-500 תושבים.
הדרך לאינרי הייתה מיוחדת מאוד, זו הייתה הפעם הראשונה שבה ממש התחלנו להצפין ועלינו על כבישים שנוסעים עליהם מעט אנשים, יכלנו לסע שעות מבלי לראות שום רכב חולף על פנינו שום רכב מלפנינו או מאחורינו – פשוט אנחנו, הרכב, הטבע המטורף, האיילים שמגיחים ופונדקי הדרכים הקסומים של צפון לפלנד.
בדרך עצרנו להתרעננות בעיירה Saariselka וגלינו שיש בעיירה הקטנה הזו פארק קונספט שלם של האנגרי בירדס! הילדים נהנו משעה וחצי של ג׳ימבורי מושקע במיוחד, ואנחנו נחנו קצת מהנסיעה הארוכה. מסתבר שברחבי פינלנד יש מספר פארקי שעשועים דומים – שווה לעשות חיפוש בנושא.
לינק לפארק האנגרי בירדס בעיירה שביקרנו בה

יום 6-
בבוקר היום השישי עלינו על סירה קטנה שלקחה אותנו ועוד מספר מצומצם של תיירים לשייט ברחבי אגם אינרי שהוא אחד האגמים החשובים של שבט בני הסאמי.
באמצע השייט הגענו לאי סלעי קטן שנישא לגובה ועשינו תצפית, מסתבר שזה אי שנחשב קדוש וחשוב לשבט בני הסאמי ובעבר נעשו בו טקסים דתיים רבים. שם האי – Uka island inari
השייט יוצא מידי יום בשעה 11:00 ואת הכרטיסים ניתן לרכוש בכל מקום לינה מסודר בעיירה או בחנויות המבקרים.
אחרי השייט ביקרנו במוזיאון של שבט בני הסאמי בעיר, אני חייבת לציין שהביקור במוזיאון היה מרתק והוא מתאים לכל הגילאים – גם לקטנטנים.
במוזיאון לומדים ומתוודעים לתולדות תרבותם של שבט בני הסאמי, השבטים הנודדים של צפון לפלנד – שבטים שכמעט לא יאמן שהצליחו לשרוד את האקלים הכל כך איתן וקשה של החלק הזה של כדור הארץ.
במוזיאון קיימת תערוכה קבועה מדהימה שמדמה את עונות השנה בלפלנד, ממש חודש בחודשו – זו תערוכה מרתקת ומעוררת השראה.
חובה לבקר!
לינק לאתר המוזיאון של שבט בני הסאמי באינרי

יום 7-
ביום השביעי נסענו לבקר בחוות איילים מקומית של אישה חביבה שגרה באינרי, התוודענו לראשונה לפרטים רבים אודות גידול האיילים וחייהם – הידעתם שאיילים משירים את הקרניים שלהם מידי שנה? שהם יולדים בזמנים קבועים בשנה (חודש מרץ) ושבזמן צמיחת הקרניים הן מכוסות פרווה דקיקה?
האישה שביקרנו בחווה שלה סיפרה לנו על השימוש בחיות, למאכל בשר, לתפירת נעליים מסורתיות לחורף ולתפירת ביגוד מבודד קור לימי החורף הקשים.
מסתבר שהביגוד המסורתי באיזורים הללו של העולם עדיין רלוונטי – בעיקר בחורף.
המשכנו את היום בנסיעה והתמקמות ביעד הבא שלנו – אוצוקי (Utsjoki) – העיירה הצפונית ביותר בפינלנד. בדרך ראיתי את מה שהייתי בטוחה שהוא מצע של שלג… אבל כשהתקרבתי גיליתי שזהו סוג של צמח שמעולם לא ראיתי או הכרתי שמתפשט ומכסה את האדמה באופן מהפנט ורך.

יום 8-
ביום השמיני עשינו טיול ביער שהיה סמוך לבקתה שלנו, המקום שבו לנו היה אחד היפים שהיינו בהם – ממש על גדת נהר רב ואימתני, על הגבול הנורווגי.
בשעות אחר הצהריים ביקרנו בבקתות הישנות של העיירה שלמעשה התחילו את ההתיישבות המקומית הצפונית הזו.
מדהים היה לראות את הבקתות מבחוץ, לדמיין את החיים שהיו פה – ממש פה – לפני 100 שנים. 

יום 9-
ביום התשיעי חצינו את הגבול לנורווגיה דרך גשר הסאמי המפורסם. נסענו לאורך חופי הים הארקטי וסוף סוף השמש יצאה אלינו. הגענו עד עיירת הדייגים הנורווגית הצפונית (Borselv) בסיום הטיול לנו בעיירה Karasjok שבפני עצמה היא עיירה נורווגית חביבה כבסיס טוב לטיולים באיזור.
אחרי 9 ימים של יערות וארזים, לראות פתאום חופי ים, ואופק בלתי נגמר של מים – היה שינוי מרענן ומבורך.
המחשבה שכמה מאות ק״מ צפונה – מגיעים כבר לקוטב הצפוני הייתה בלתי נתפסת עבורי!
החלק הצפוני של נרווגיה הוא בתולי ופראי, היה מדהים לגלות שאנשים חיים על ציר הכביש היחידי שקיים במרחקים עצומים איש מרעהו.

יום 10-
היום העשירי הוקדש ברובו לנסיעה – נסענו בערך 5 שעות רצוף וזה היה משך הנסיעה הארוך ביותר שחווינו עד כה.
בדרך עצרנו בנרווגיה בצידי הדרך ועשינו טיול רגלי קצר, מה שלא הצלחנו לראות מהכביש – התגלה עבורנו אחרי טיפוס קליל על גבעה – נופים מתפתלים של נהרות רחבים, בקתות עץ ציוריות והמון שמיים כחולים.
בסיומו של היום הגענו למלון הדרכים שלנו בעיירה מוניו (Muonio).

יום 11-
המלון ששהינו בו בעיירה מוניו מחזיק חוות כלבי הסקי ענקית, אחת הגדולות בפינלד – בבוקר ביקרנו בחווה ושמענו הסברים על החיים המשותפים של בני האדם וכלבי ההסקי, איך כל אחד עוזר לשני לשרוד את האקלים הקשוח של החבל הארקטי.
לאחר מכן התמקמנו בקוטה שעל גדת הנהר ועשינו מדורת סתיו נעימה.
בערב טיילנו ביער הסמוך ואני הרגשתי שאני חייבת לחלוץ נעליים וללכת יחפה על האדמה החשופה – זה היה מעולה!

יום 12-
ביום השניים עשר של הטיול נסענו עם הילדים לעיירה Levi – מדובר בעיירת חורף מפורסמת שיש בה אטרקציות סקי וספורט טתגרי מעולות אשר פועלות כל השנה. עלינו עם הילדים על הרכבל שמשמש את גולשי הסקי בחורף, ועשינו מסלול הליכה רגלי קצר באחת הפסגות. לאחר מכן – בצידה השני של העיירה הקטנה הזו, נהננו ממגלשות הרים מהירות וכפיות (דומות למגלשות שיש בצוק מנרה ליד קריית שמונה). אחרי הבילוי בעיירה המשכנו בנסיעה לעבר חניית הלילה שלנו בסמוך לעיירה – Pello
לינק לאתר הפארק והפעילויות לילדים בעיירה לוי

יום 13-
הבקתה שישנו בה הייתה אחת היפות שביקרנו בה, היא נבנתה על חלקת כר דשא טבעית ענקית עם אגם צמוד מתד אחד ויער צמוד מין הצד השני.
בשטח הדשא נבנתה עוד בקתות סאונה מקסימה ובקתת מחסן חמודה.
בסמוך לאגם בעלי המקום בנו אח פתוח למדורות החורף שלהם.
התחלנו את הבוקר בשייט משוטים על סירת עץ קטנה, היינו לבד באגם וזה היה מיוחד מאוד.
המשכנו את היום לטיול לכיוון בקתות הדייגים המפורסמות, שהפכו במרוצת השנים לאתר מורשת פינית.
מדובר על מקבץ גדול של בקתות עץ עתיקות, חלקן בנות 300 ואף 400 שנים – כולן בבעלות פרטית היום ואפילו בשימוש של בעליהן.
אומנם לא ניתן להכנס לבקתות, אך בהחלט ניתן לראות אותן ולהציץ דרכן – ולנסות לדמיין את חייהם הפשוטים והטובים של הדייגים האלמוניים שחיו פה לפני מאות של שנים.

יום 14-
אחרי שבועיים של טיולים בעיירות נידחות וקטנות, הגענו לעיר גדולה אמיתית! אפילו יש בה שדה תעופה!
אולו (Oulo) היא עיירת חוף גדולה שניתן בקלות להעביר בה כמה ימים.
אנחנו ביקרנו בה יומיים.
שיחקנו באולינג (אני ניצחתי!!) ביקרנו בגנים הבוטניים המרשימים שלה וכמובן בשוק העיר שהוא המלצה חמה ביותר.
לינק לגנים הבוטניים בעיר

יום 15 –
ביום הזה טסנו חזרה להלסינקי, בירת פינלנד – זהו… נפרדנו לשלום מלפלנד וצפון פינלנד וחזרנו לעיר שממנה הגענו לממה גם נעזוב חזרה לישראל.
לאחר הנחיתה נסענו ללונה פארק של הלסינקי , ביקרנו בהרבה מתקנים וקנינו כרטיס כניסה גם לעולם המים הצמוד. חשוב לציין שאת הלונה פארק הקימו מספר עמותות ללא מטרות רווח שהוקמו לרווחת ילדי פינלנד, כל הרווחים מהפארק מועברים כמלגות, שדרוג כיתות ושעות העשרה לכל ילדי פינלנד. המטרה מבורכת והאזרחים הפינים מצביעים ברגליים וממלאים את המקום מידי יום. מומלץ לרכוש צמיד יומי אשר מאפשר כניסה לכל מתקני הפארק, אנחנו קנינו כרטיסייה עם מספר כניסות מוגבל למתקנים השונים וזו הייתה טעות במחשבה שנייה.
שני המקומות האלה הם לחלוטין בגדר הממלצת חובה – והם מתאימים לכל המשפחה.
לינק לאתר של הלונה פארק
לינק לעולם המים בהלסינקי 
יום 16 –
טיול באחת העיירות היפות והצבעוניות באירופה – פורבו. (Porvoo)
פורבו היא העיר הותיקה השנייה בפינלנד, האיזור של העיר העתיקה – מהקתדרלה ועד הנהר, הוא אחד המקומות המיוחדים ביותר שביקרנו בהם בפינלנד.
עשרות בתים בגוונים שונים, כולם על טהרת הפסטל הנעים.
עשרות חניות בוטיק של אומנים מקומיים, יוצרים במלאכות יד מעוררות השראה לצד חנויות וינטג׳ מקסימות וחנויות לעיצוב הבית שזורות בין המבנים הישנים.
עשרות בתי קפה, יקבים ומסעדות – ובאופן כללי, פשוט אווירה מיוחדת.
חובה לבקר בעיירה הזו! היא נמצאת כ-45 דקות מזרחית להלסינקי.
באותו יום ביקרנו גם ברשת ג׳ימבורי מדהימה שפועלת בפינלנד ונקראת Hop-Lop, אם אתם מטיילים עם ילדים צעירים (נניח עד הגיל 10) המקום הזה הוא פשוט מושלם עבורכן כמשפחה. אין שום דבר דומה לזה שראיתי או נתקלתי בארץ או במקומות אחרים בעולם, בהחלט הג׳מבורי שמציב את הרף הגבוה ביותר הראיתי. המקום ענק בגודלו ומלא פעילויות מרתקות, אסתטיות ובטיחותיות לילדים ולהורים גם יחד. חובה לבקר! שווה לעשות חיפוש בגוגל ולבדוק היכן ברשת פועלת במקומות שונים בפינלנד.
לינק לאתר של חברת הופ-לופ עם רשימת האתרים בפריסה ארצית

יום 17-
זהו… היום האחרון שלנו בטיול… אוף!
אחרי שארזנו הכל בפעם האחרונה, נסענו לכיכר העיר של הלסינקי לבקר בשוק המקומי, עשינו עם הילדים את הגלגל הענק שלא ניתן לפספס במקום, צפינו על כל העיר, אכלנו בפעם האחרונה פירות יער טריים וטעימים – וזהו… נסענו לשדה.

טיפים שימושיים לטיול:
מאוד נהנתי להשתמש באתר של טריפ-אדוויזר במהלך הטיול, פשוט להגיע למקומות או לחפש מקומות שאני צפויה להגיע אליהם עוד כמה ימים ובהתאם לזה לחפש מה יש לעשות בהם.
היה מדהים לגלות שברוב המקומות – לא היו כלל ביקורות של מטיילים… עד כדי כך הטיול שלנו היה מחוץ למסלולי המבקרים השגרתי!

עוד כלי יעיל שעזר לי – התגיות של אינסטגרם! לפני כל הגעה ליעד כלשהו, פשוט חיפשתי את השם שלו בתגיות של האפליקציה, בהתאם לתמונות של המשתמשים האחרים וציוני המקומות שלהם ידעתי לאן בדיוק אני רוצה להגיע. זה היה מאוד יעיל.

לגבי הזוהר הצפוני – יש אתרים שנותנים תחזיות תצפית, שווה לעקוב אחרי האתרים הללו, אנחנו ראינו את הזוהר 3 פעמים!

וויז לא עובד בלפלנד… כנראה שאף אחד עוד לא סימן שם את המפות של וויז ומרגע מסויים…. פשוט איו ברירה והדבר החינמי היחיד שיעבוד לכם זה גוגל מפות, אז שווה להוריד את גוגל מפות לסמרטפון.

ברוב בימים הכנו ובישלנו בעצמנו 2 ארוחות לפחות – לרוב זה היה בוקר וערב, ניתן למצור סופרים בעיירות השונות ולהצטייד בהתאם. טבעוניים ישמחו לגלות שלפלנד מאוד ידידותית עבורם ורשתות המזון השונות משווקות אוכל מגוון ואיכותי בסימון טבעוני.

לפלנד מאוד מאוד ידידותית למטיילים בה, בכל עיירה קטנה קיים משרד מידע של הרשות המקומית – בו ניתן להצטייד במפות חינמיות, מסלולים והמלצות טובות בהתאם להרכב המשפחתי שלכם.

מקומות הלינה שלנו לאורך הדרך:

Hommanäs Gård Villas מומלץ בחום למי שאוהב להיות מאוד מבודד באמצע הטבע, לנו במקום הזה את שני הלילות האחרונים שלנו בדרום פינלנד

Nallikari Holiday Village Villas – לנו במקום הזה 2 לילות בעיירה אולו, מקום מצויין וחדשני! קרוב מאוד למרכז העיר ולחוף הים

Puolukkamaan Pirtit Cottages – מקום מושלם! צמוד לאגם יפייפה, מבודד מאוד, הסופר הקרוב ביותר נמצא במרחק של 40 דקות נסיעה, לנו במקום הזה לילה אחד.

Hotel Harriniva – מומלץ בחום! מלון מקסים, ארוחת בוקר עשירה וטובה כלולה במחיר. בקבלה תוכלו להזמין מגוון רחב של פעילויות טבע שונות, לנו במלון הזה 2 לילות בעיירה מוניו.

Karasjok Camping – מקום הלינה שלנו בנרווגיה, מקום מקסים ונוח, אנחנו התארחנו בבקתה הגדולה של האתר, באתר יש גן שעשועים נהדר לילדים, מדשאות גדולות, נוף ציורי לנהר וחדר משחקים לשימוש האורחים.

Holiday Village Valle – המלון הכי טוב שהתארחנו בו בלפלנד, לנו בו 2 לילות בזמן השהות שלנו בעיירה אוטצ׳וקי, במלון מסעדת שף מעולה שבה חגגנו יום נישואים, כל הבקתות ממוקמות על שפת הנהר.

Holiday Village Inari – מקום חביב אבל לא יותר מזה, הבקתות קטנות וצפופות, שווה ללון בבקתה המשפחתית הגדולה שעל שפת הנהר, כל האחרות לא מספקות בעיני.

Pyhän Kortepuolukka – בקתה גדולה ומרווחת באמצע היער, לנו בה למשך 2 לילות, מומלצת בחום!

Niemelän Talo – בקתות חביבות במיוחד בעיר רובניאמי, מומלץ מאוד.

Väliaikaisasunto – בית גדול שבו ניתן לשכור חדרים, אנחנו שכרנו 2 חדרים. זה היה שונה ומעניין ללון בבית שיש בו דיירים מטיילים שונים ומגוונים, אני מאוד נהנתי במקום הזה למרות שלא אין בו הרבה פרטיות. לנו בו רק לילה 1.

קפצנו למונטנגרו

את הטיול שלנו למונטנגרו תכננתי בימים ספורים, ידעתי שיש לי שבועיים שלמים עם הילדים בבית – היה לי ברור שלפחות שבוע יוקדש לטיולים.
ספונטנית לחלוטין בנוגע למקום, עם תקציב מוגבל מאוד – עקבתי בנחישות אחר אתרי הטיסות המוזלות.
הטיסה למונטנגרו הייתה מושלמת עבורי גם מבחינת היקף הימים וגם מבחינת התקציב – אז סגרתי לנו 4 כרטיסים + 1 לגיסתי האהובה דרך אתר חוליו.
אחרי שסיימתי עם הטיסות התפנתי לקרוא קצת על היעד, לתכנן לנו מסלול היקפי סביב כל המדינה ולסגור מקומות לינה ורכב.

למונטנגרו יש המון מה להציע, היא שופעת נופים משתנים, אגמים, נהרות, הרים שחורים וכבישים שמחברים בין כל אלה באופן מיוחד.
טיילנו בה במשך 8 ימים, גמענו 840 ק״מ מלאי חוויות ומקומות מיוחדים.
אחד היתרונות הבולטים בטיול במונטנגרו הוא רמת המחירים.
הלינה, האוכל והדלק – זולים באופן משמעותי ממה שאנחנו רגילים ביחס לאירופה.
יתרון נוסף הוא המהירות בכבישים, רוב הכבישים במדינה מוגבלים לנסיעה של עד 60 ק״מ – לפעמים אפילו 40 או 30 תלוי כמה הכביש תלול או מפותל, הנסיעה האיטית תורמת מאוד לתחושת בטחון במיוחד בנסיעות הארוכות בהרים.

לטייל במדינה זרה עם 3 ילדים צעירים זו משימה לא קלה, רוב אזרחי מונטנגרו אינם דוברי אנגלית ומחסום השפה מורגש בכל מקום.
למרות הקשיים הברורים והאינטנסיביות – מונטנגרו היא מדינה מצויינת לטיול עם ילדים, הדברים שאהבתי בעיקר הם:
את הנופים המשגעים
את המים הצלולים והקרירים
את האחו אשר מכסה את ההרים
את צלילי פעמוני הכבשים
לראשונה בחיי השטתי סירה
הקשבתי לתום ולני אומרים ״תודה״ בשפה זרה
אכלתי את האפרסקים הטעימים ביותר בעולם
נהנינו מפירות יער ופטל כל יום מחדש
אהבתי את מנהרות הדרכים החצובות בדרכים
את שיחות הלילה שלי ושל גיסתי
אהבתי להגיע למקומות חדשים
אהבתי להרגיש את חופש החיים
(לצורך האיזון ישנה רשימה נגדית בסוף הפוסט)

אז מה עשינו במונטנגרו כל כך הרבה ימים?

יום 1
הטיסה שלנו מישראל למונטנגרו הייתה ביום שבת בשעת צהריים מעולה, היה לי חשוב לארוז לטיול הזה רק את מה שאני חייבת ולהיות כמה שיותר קלילה עם הילדים והציוד – להתחשב בעובדה שהתא מטען של הרכב השכור אמור להכיל עוד עגלה ועוד את המטען של גיסתי.
ארזתי לילדים מזוודה מלאה בגדים + קצת מצעים + מגבות ומיליון וחצי טיטולים,
תיק פעילויות עם חוברות לימוד, משחקים, לוח מחיק והמון צבעים שונים,
ועוד תיק טיולים מלא ציוד יום-יומי של כולנו
הטיסה עברה יחסית ממש בשלום.
שדה התעופה בעיר הבירה של מונטנגרו הוא קטנטן ממש, מרגע הנחיתה עד הרגע שהיינו ברכב השכור בדרכינו צפונה חלפו בערך 40 דקות.

התחלנו את הנסיעה שלנו לצפון, הוויז עבד נהדר, היעד הראשון שלנו היה העיר קולשיין.
הנסיעה משדה התעופה לקולשיין הייתה פתיחה מצויינת לטיול שלנו, התחלנו לטפס על ההרים היפים והתלולים, עברנו דרך מנהרות חצובות בהרים והעיניים לא ידעו שובע.
תחנת הלילה הראשונה שלנו הייתה בבקתת עץ מדהימה יפה שנמצאת בין הרים, על אחו טבעי וירוק, שבסופו יש אפילו נהר.
בגלל שהגענו לבקתה בשעת לילה מאוחרת לא יכולנו לראות את הנהר, אבל שמענו אותו כל הלילה – בבוקר הלכנו לחפש אותו – וגילינו נהר יפה עם מים קרירים וטובים.
הבקתה שישנו בה נקראת Holiday Home Milica – הזמנתי אותה דרך אתר בוקינג והיא הייתה במחיר מצחיק של 50 אירו ללילה עבור כולנו. בעל המקום הוא איש מקסים ממש, הוא קיבל אותנו עם קנקן מיץ דובדבנים טרי ובבוקר בירך אותנו עם קערת פירות יער שהוא קטף עבורנו מהגינה שלו. להרבה מתושבי מונטנגרו יש גינות ירק פרטיות – רואים את זה בעיקר בצפון, הם מגדלים את הייבול הפרטי שלהם ובכך נהנים משימור מסורת, תרבות של גינון וטבע ופירות וירקות טריים ואורגניים – מעורר השראה לחלוטין!

יום 2
היום השני לטיול התחיל במרחבים היפים של הבקתה ששהינו בה בלילה, הילדים התרוצצו עם כדורי כדור-גל, ניב זחלה על הדשא ורדפה אחרי תרנגולת וכלבלב ואני וסיגל הכנו ארוחת בוקר וישבנו עם המארחים שלנו בגינה היפה שלהם.
טיילנו קצת בסביבה, ירדנו לנהר היפה שלמרגלות ההר ובעיקר הרגשנו ברות מזל.
נפרדנו מהמארחים שלנו בשעת צהריים מוקדמת, המשכנו למרכז העיירה קולשיין – הצטיידנו באוכל וצידה ודרך ונסענו לשמורת הטבע Biogradska Gora  שבמרכזה אגם גדול ויפה.
השמורה הייתה מלאה מטיילים, סירות שייט, אוהלי קמפינג ומשפחות שבאו לבלות בטבע.
המים של האגם הוא נעימים ואפילו הילדים הסכימו לשכשך בהם.
יצאנו לטיול הקפי סביב האגם, המסלול היה מאוד מסודר ונוח עם המון פינות ישיבה מסודרות בדרך, הטיול ההיקפי המלא לקח לנו כשעתיים של הליכה נעימה – לא מאומצת בכלל, בדרך עלינו על גשרי עץ גדולים, ראינו עצים גבוהים בני יותר מ-300 שנה ונהנינו מהאגם בזוויות השונות שלו. 
סיימנו את מסלול ההליכה עייפים אבל מאוד מרוצים והמשכנו את הנסיעה לכיוון חניית הלילה הבאה שלנו – כפר קטן ליד העיירה הצפונית זאבליאק.
הדרך המתפתלת ההררית בין השמורה לבין חניית הלילה שלנו, הייתה מדהימה ביופייה.
צוקים שחורים נישאים לגובה, מעוטרים בעצי אורן ויערות שלמים.
עננים משייטים בין ההרים ובקתות עץ בעלות גגות אדומים, ירוקים וצהובים.
הדרך הייתה משגעת, הגענו לחניית הלילה שלנו בשעת ערב מאוחרת והתחלנו להתמקם במקום החדש שהיה ביתנו למשך 2 לילות, את המקום הזה סגרתי גם באתר בוקינג – וגם עליו אני ממליצה בחום! הוא מאובזר מצויין, יש בו 2 חדרי שינה מרווחים ואפילו מרפסת חמודה!  Holiday Home Stella Star.

יום 3
הבוקר של היום השלישי הוקדש שוב לבדיקת הסביבה החדשה, הילדים התרוצצו על הדשא ושיחקו – התהלכו על גזעי עצים גדולים ואני וסיגל היינו עסוקות בהכנת ארוחותף איוורור המזוודות, סידור של דברים ואפילו כביסה.
כשסיימנו עם כל אלה – יצאנו לטיול רגלי קצר ליד הבקתה שלנו והתוודענו לחיי הכפר בהרים של מונטנגרו.
הבתים בכפרים מרוחקים זה מזה, כל אחד והמרחב שלו, כל אחד והאוויר שלו.
לכל בית – גינת ירק או אפילו חממה קטנה מלאה יבולים וירקות שגדלים.
כבשים משוטטות בחופשיות רבה. 
אחרי שסיימנו להכיר את הסביבה הקרובה, נסענו למרכז העיירה זאבליאק – אכלנו ארוחת בוקר מוזרה במסעדה מקומית ונכנסנו לביתן המטיילים כדי לשאול ״מה אפשר לעשות פה עם ילדים צעירים?״
רוב המטיילים שמגיעים לאיזור נהנים משייט רפטינג בין 3 שעות בנהר טארה המפורסם, עבורנו זו אפילו לא הייתה אופציה – אז הסתפקנו בשני יעדים אחרים חלופיים:
הרכבל של הר דורמיטור והאגם השחור.
לרכבל החלטנו לא לעלות בסוף מהחשש שאולי ניב הקטנה לא תהיה שקטה וזה עלול להיות לא נעים להיות איתה ברכבל 50 דקות בגובה לא נורמלי – אבל לשמחתנו הרבה ממש למרגלות הרכבל יש פארק ילדים גדול ובית קפה נחמד שצופה על ההר כולו.
בילינו שם שעתיים שלמות, הילדים נהנו מכל המתקנים, נדנדות חשמליות מסתובבות, ג׳יפים קטנים להשכרה (2 יורו לרבע שעה) ובאמת שהיה כיף.
אחרי שעתיים קצת רגועות, המשכנו לטיולי הטבע שלנו ונסענו נסיעה קצרה לאגם השחור.
בכניסה לאגם השחור קנינו מלא פירות יער טריים ופטל – המוכרים בדוכנים אפילו יודעים כמה מילים בעברית.
זה מקום מאוד מתוייר – אבל בכל זאת יש בו תחושה גדולה מאוד של חופש ומרחבים.
גם פה – המים היו צלולים ונקיים, ההשתקפויות של ההרים היו נהדרות.
שכרנו תמורת 9 יורו סירת משוטים ולראשונה בחיי השטתי סירה! 
יום 4
ביום ברביעי המשכנו את מסע הדרכים שלנו לכיוון העיקר פלוצ׳ין.
הנסיעה בין ההרים לא הכינה אותנו לרגע בו ירדנו מההר ומולנו השתקף לו אחד האגמים היפים שראיתי בחיי, מים בגוון טורקיז מהפנט – שחוצים את ההרים הירוקים היפים.
האגם בעיר פלוצ׳ין הוא אגם מלאכותי שנוצר על ידי הזרמת מים ושימוש בסכרים, האגם מרשים מאוד להתבוננות – פחות לשחייה, למרות שראינו אנשים שוחים בו בהנאה.
את הלילה העברנו בכפר קטנטן שמרוחק 9 ק״מ ממרכז העיר, וזכינו שוב לקרבה של הר אימתני מצד אחד ונחל קריר מצד שני.
היינו אמורים לשהות בפלוצ׳ין 2 לילות, אבל אחרי לילה 1 מיצינו את המקום והמשכנו הלאה לכיוון היעד הבא

יום 5
את היום החמישי התחלנו בחיפושים אחר מקום לינה חדש… כל הטיול עד כה היה מתוכנן, אבל מכיוון שרצינו לעשות שינויים במסלול – נאלצנו למצוא מקום לינה חדש שיתאים ל-2 מבוגרים ול-3 ילדים בהתראה מאוד קצרה.
התחלנו את הנסיעה דרומה לכיוון החופים של מונטנגרו ובמקביל חיפשנו דרך בוקינג מקום לינה.
לשמחתנו הרבה מצאנו מקום מושלם שכל כך נהננו בו שאפילו שינינו הזמנה קיימת על מנת להמשיך את השהות בו.
הדרך מהצפון ההררי והירוק לכיוון הדרום מלא החופים הייתה כרגיל – מעניינת היפה.
הכבישים באיזור הזה של המדינה רחבים יותר, טובים יותר והנסיעה קלה יותר.
בצידי הדרכים של מונטנגרו רואים הרבה דוכנים למכירת תוצרת מקומית, גבינות, יינות, דבש, פירות וירקות.
אני ולני בחרנו לנו דבש מתוק והמשכנו בדרך.
 אחרי נסיעה בת 3 שעות הגענו לעיר הדרומית קוטור.
העיר קיבלה אותנו במצב רוח נפלא של נופש. ההרים הגבוהים אשר נושקים למפרץ היפה הזה הם שילוב מעודד השתאות והתרוממות רוח אמיתית, אפשר להאט את קצב הטיולים ולזרום עם מה שיש לעיר קוטור להציע.
התמקמנו לנו בדירת נופש אשר ממוקמת בתוך בית אבן עתיק בן 400 שנה, המארחים שלנו קיבלנו אותנו בקבלת פנים אוהבת, פינקו אותנו בתאנים מתוקות והרבה הסברים של המקום ומה שיש לו להציע. החדר שלנו כך הסתבר לנו הוא חלק ״מביתו של הקפטן״, רב חובל כלשהו שחי במפרץ ונדד בין מפרצים וימים.  מחוץ לדירה שלנו עבר הכביש ההקפי של המפרץ ומיד לאחריו – טרסת אבנים קטנה, מיטות שיזוף, סירות עץ יפות ומימיי המפרץ הצלולים, הקרירים והטובים.
השינוי בין התחושה הטיולית של הצפון לבין תחושת הנופש של הדרום היו בדיוק במקום עבור כולנו
המקום שבו ישנו נקרא – Old Mariner Guest House, סגרתי אותו דרך בוקינג ואני ממליצה עליו בחום! גם בגלל המיקום, גם בגלל השירות ובעיקר בגלל התמורה המצויינת למחיר.

ימים 6-7
את הימים הבאים הקדשנו בעיקר להכרות ונופש בעיירה קוטור.
אחרי שנסענו למעלה מ-800 ק״מ, היה דווקא נחמד להשתקע במקום אחד, להכיר אותו קצת יותר לעומק ולהנות רק ממנו.
הלכנו לאיבוד בין סמטאות העיר העתיקה היפה.
עשינו שייט בין 3 שעות במיימי המפרץ (15 יורו למבוגר, חצי מחיר לילד מתחת לגיל 12, תינוקות בחינם)
הכרנו כנסיות בנות 500 שנה ואף יותר
אכלנו במסעדות דגים מצויינות (ארוחה ל-2 מבוגרים + 3 ילדים ב-40 יורו בממוצע, פי 2 מארוחה דומה בצפון)
קניתי לי ציור קטן של אומן מקומי
אכלנו פירות יער, אפרסקים, תפוחים ודבש טעים
התפעלנו מבתי האבן, מחלונות העץ היפים הצבועים בשלל צבעים
שחינו וצללנו המון במים
ישבנו והסתכלנו על החופים, היאכטות העוגנות, הסירות היפות והדגים.

יום 8
היום השמיני היה היום האחרון שלנו, התארגנו בבוקר בכיף ובאיזי והתקדמנו לעבר שדה התעופה.
בדרך לשדה, ממש בצידי הדרך, מצאנו אומן מקומי שקולע סלים.
קניתי ממנו 3!!
הדרך לשדה עוברת הרים אשר משקיפים מעל החופים של דרום המדינה, עיירות קייט קטנות וגדולות מבצבצות מכל עבר.

8 ימים במונטנגרו היו מלאי חוויות, זו מדינה שאפשר לטייל בה ואפשר לנפוש בה, ובעיקר אפשר להנות ממנה וממה שיש לה להציע – ברוחב לב גדול, עבורי ועבור 3 ילדיי הטיול עלה:
2200 שח כרטיסי טיסה
700 יורו עבור שהות מלאה עבור 8 ימים כולל לינה, אוכל, השכרת רכב ודלק

מצורפת המפה של המסלול שלנו

לצורך האיזון – הנה כמה דברים מעצבנים שקרו לנו בטיול:

– בדרך חזרה לשדה תעופה, עשינו תאונה חזיתית עם הרכב (!!!!!!!) מזל שנוסעים שם על 40 קמ״ש הנזק היה יחסית קליל, בכל זאת שילמנו השתתפות עצמית מלאה בשווי 700 יורו + מעמ (833 סה״כ)
-תום ולני החליטו שזה יהיה מצחיק לרוץ בשדה תעופה בארץ בזמן שאני אוספת מזוודות – לחפש את שניהם בין 2,000 נוסעים אחרים היה די מעצבן
-לני עשה לי סצינת ״זו לא הגלידה שרציתי״ באמצע הרחוב לעינהם של מאות תיירים אירופיים מאופקים, והוא לקח את זה כמה צעדים קדימה…..
-את אחד הלילות העברנו בבקתה מבוצרת חשוכה, עם שירותים מרוחקים, ומיליון מעופפים וחרקים באוויר

חוץ מזה – ועוד כמה דברים קטנים… היה ממש אחלה!!