מהכרמל ועד מדבר יהודה

מזמן לא ארזתי את הילדים וטיילתי, הטיול האחרון שלנו היה בסוכות.
זה היה טיול ארוך, בתנאים מאתגרים במיוחד:
אני
לבד
עם שלושה ילדים
אוהל
וכמעט כל לילה – נוסעים לשמורה או אתר קמפינג חדש
אולי בגלל זה לקח לי 3 חודשים לסכם את כל זה?

הר הכרמל:
את כל הטיולים והגיחות שלי לכרמל, תמיד עשיתי בצורה חפוזה, חצי יום פה – רבע יום שם, בסוכות החלטתי לעלות על ההר ולא לרדת ממנו למשך 3 ימים לפחות.
וכך במשך 3 ימים, נסענו טיילנו וחקרנו את סביבת ההר – ויש לו כל כך הרבה להציע!
בשני הלילות שלנו בכרמל, שהינו באתר של רשות הטבע והגנים שנקרא ״משמר הכרמל״ (האתר פתוח למטיילים רק בסוכות ובפסח) – האתר צופה על נופים מרהיבים, מהצד המערבי ניתן לראות את חוף עתלית שנפרש מבין יערות הכרמל ויפים.
הכרמל בירך אותנו בחצבים רבים ופרחים נהדרים של סוף הקיץ.
ביום השני שלנו על ההר ביקרנו בחי-בר של רשות הטבע והגנים וראינו חיות בר שהכרמל הוא ביתן האישי.
נהננו מארוחה טובה בעוספייה וטיול קצר בשוק המרכזי של דליית אל-כרמל.
ביום השלישי שלנו נפרדנו מההר ונסענו לגשרים התלויים בנשר.
למי שלא מכיר – אחרי הליכה של כ-10 דקות מהחניון בפארק נשר, נגיעים ל-2 גשרים ענקיים אשר תלויים מעל ואדי מיוער, החוויה על הגשר היא כיפית ועוצמתית לילדים במיוחד! 

תל ערד:
אחרי 3 ימים בכרמל, התחלנו להדרים – בדרך לתל ערד עצרנו בתל אביב להגיד שלום לאבא שלא האמין שאחרי 3 ימים בלבד האוטו יכול להיות כל כך מאובק ומבולגן….
נו טוב…
לחניון הלילה של רשות הטבע והגנים בתל ערד, הגענו בשעת ערב מוקדמת כשכל האורחים האחרים, וגם אנחנו (יותר נכון.. אני)  היינו עסוקים בפריקות של הרכב ופתיחת אוהלים. ״את לבד פה עם שלושתם??!״ שאל אותי אבא ותיק יותר ממני.
זו שעה נהדרת, שעת ערביים בחניון לילה.
לראות מקום מתמלא אנשים, ילדים מתרוצצים, צבעים שונים של אוהלים נפתחים.
את שני הלילות הבאים העברנו בחדר צוות בחניון הלילה, החדר כלל מטבחון קטן, מקלחת ושירותים, מרפסת נעימה וחדר לינה מרווח לכולנו כולל מצעים שמיכות וכריות.
הלינה בחניון מומלצת מאוד! זה אחד החניונים הנעימים והאינטימיים ששהיתי בהם.
זו הייתה הפעם הראשונה שלי שממש טיילתי בעיר ערד והאמת היא שמאוד נהננו.
במהלך חול המועד סוכות התקיים בעיר ערד ארוע ״בתים פתוחים״ של אמנים מקומיים רבים.
בקופת חניון הלילה קיבלנו את כל הפרטים, את המפה – ומשם התחלנו לסמן מה מתאים לנו ומה מעניין אותנו.
תום ולני נהנו בסדנת שוקולד מצויינת אצל שוקולטרית מקומית שבחצר ביתה יש גם אוסף נדיר של אלפי ציפורים ותוכים שונים.
ביקרנו גם אצל קרמיקאית מקסימה והילדים הכינו מוביילים קטנים של חרוזים וחמסות ואפילו הגענו לפסל מקומי שאת גינת ביתו מקשטים עשרות פסלי מתכת (לרוב ממוחזרת) של בעלי חיים עצומים שונים.
עוד נקודת חן מקדימה שגילינו בערד – פארק שעשועים ענק שנמצא ממש במרכז המסחרי ״צים סנטר״ – בילינו בו כל יום לפחות שעתיים. 

העיר העתיקה ממשית – ליד דימונה:
המשכנו את הטיול שלנו והגענו ליד הבא שלנו – חניון הלילה של רשות הטבע והגנים ״ממשית״.
בחול המועד סוכות ובחול המועד פסח (שווה לבדוק כמובן) מתקיים בממשית יריד עשיר ומגוון שמדמה את הפעילות בעיר העתיקה, למה שהיה בה לפני אלפי שנים.
פרקנו את הציוד שלנו בטוקול (אוהל אתיופי) שבו העברנו את הלילה, ועלינו ברגל לפסטיבל.
שרידי העיר הנבטית שבכל זמן אחר של השנה כנראה נראים כמו עוד אתר ארכיאולוגי רגיל, הולבשו בגדים חגיגיים במיוחד!
דוכנים שונים, סדנאות, צלילים, ריחות ובדים – כל אלו התמזגו להם יחד בחווית היריד הנהדרת הזו.
תום ולני השתתפו בסדנת הכנת חץ וקשת ולאחר מכן הלכנו להאזין לנגנים אוריינטלים משובחים שניגנו במקום.
חניון הלילה ״ממשית״ אגב, מומלץ מאוד! 

עין הבשור:
את הלילה השישי שלנו העברנו בחניון הלילה ״עין הבשור״ של רשות והטבע והגנים.
היה זה ערב שישי והחניון היה מלא באופן שהיה מורגש.
מכל החניוני לילה ששהיתי בהם עד היום, דווקא החניון הספציפי הזה הפחות מומלץ בעיני, הלינה לא ממש נותנת אווירה אותנטית של טבע ומרחבים, ודווקא ללינה הזו – טל הצטרף אלינו.
למחרת בבוקר טיילנו בפארק עצמו – אפילו היו קצת מים.

חניון לילה מצדה – מערב:
הנסיעה מעין הבשור למצדה מערב אורכת כשעתיים וחצי, אולי קצת פחות.
ממרחבים דרומיים ונופים נגביים, התחלנו לקבל את עוצמתו של מדבר יהודה הלבן והבוהק.
הנסיעה הייתה דרך העיר ערד, ובדרך לחניון עצרנו בחוות הנוקדים היפה.
סימנתי לעצמי לחזור לחוות הספציפית הזו לשהות ארוכה ממש בקרוב.
בחניון הלילה של מצדה מערב שוב שכרנו חדר צוות, אחרי כל כך הרבה ימים באוהלים – להתפנק שוב במיטה נקייה ו-4 קירות, זה בהחלט משהו שנחמד לעשות.
טל נפרד מאיתנו לשלום בשעת ערב מוקדמת ואני והילדים התחלנו את שגרת הערב שלנו בטיולים שכוללת:
סידור חלל השינה, ארוחת ערב, מקלחות, משחקים, כיבוי אורות וצלילה ישירה לחלומות.
אני כל כך אוהבת את הרגעים האלה של סוף היום, וגם את אלו של הבוקר החדש.
את הבוקר שלנו במצדה התחלנו ב-6:30, בשעה 7:00 ניב כבר הייתה מונחת במנשא, אני תום ולני התחלנו לצעוד לכיוון מצדה.
למי שלא מכיר – העלייה למצדה מחניון הלילה היא הליכה של כחצי שעה עד שעה – שרוב הזמן מטפסים במעלה ההר.
הזריחה החמימה על מדבר יהודה, הייתה כל כך יפה!
התבוננו בנופים הנפרשים וחיפשנו עצים – לא מצאנו אפילו אחד, מידי פעם ראינו צמח בר מדברי מבצבץ ולמדנו שכנראה שיש לו שורשים ממש עמוקים שחודרים פנימה לאדמה ומצליחים לשתות קצת מים.
הראתי לתום ולני שרוב הצמחים נמצאים דווקא בוואדיות הקטנות, הסברתי להם שמי השטפונות של גשמי החורף נותנים לצמחים האלה קצת יותר מים במבקומות אחרים במדבר – ובגלל זה הם צומחים דווקא שם.
סיירנו במצדה בשעת בוקר מוקדמת והילדים שמעו ממני את סיפור מצדה באופן שמותאם לגילם, ביקרנו ברכבל, צפינו על ים המלח היפה והבטחנו לו שנבוא לבקר אותו ממש בקרוב. עמוק לתוך מכתש רמון:
מי שעוקב אחרי יודע שמצפה רמון הוא אחד המקומות האהובים עלי בארץ, ולא רק בגלל שיש שם ״גן יער״ מצויין לילדים.
אני מוצאת את עצמי מגיעה למצפה ומטיילת במכתש לפחות פעמיים בשנה, בחוות האלפקות יש כבר כמה אלפקות ולמות שמתחילות לירוק כשאני חונה את הרכב בחנייה מרוב התרגשות.
הפעם בחרתי לקחת את חבורת הילדים שלי ללינה בחניון בארותיים שנמצא עמוק עמוק בתוך המכתש עצמו.
בדרך שבין מצדה למכתב רמון – עצרנו באגם ירוחם שנמצא בדיוק באמצע.
אני כל כך אוהבת את האגם הזה ואת הפארק והיער הקטן שצמוד אליו, זו פנינה דרומית מקסימה!! לפני שהתמקמנו במכתש, עצרתי בחנות האהובה עלי במצפה רמון, ״פארן״ שמייצרת קוסמטיקה טבעית, לרוב אורגנית, סופר איכותית וטובה לעור.
בחרנו לנו המון סבונים חדשים ועוד הרבה פינוקים – והמשכנו למכתש.
סימון קטן על הכביש מורה לכיוון דרך כורכר, וכך במשך 40 דקות בערך, נסעתי בשביל כורכר – עמוק פנימה לתוך ליבו הצבעוני והפועם של המכתש.
לפרקים לא הבנתי לאן בדיוק אני לוקחת את השלישייה שלי… אבל כל רכב שעבר מולי (זה קרה מעט) וכל שלט קטן שהורה לי להמשיך, עודדו אותי שאני בכיוון לחוויה מרתקת.
ואכן כך היה.
חניון בארותיים הוא אחד המנצחים במדד חניוני הלילה האישי שלי, הוא מנותק ומרוחק, הוא פראי ויפה, הוא כמו גרגר אבק קטן בנוף ובטבע והעוצמתי – והוא סופר נוח למטיילים, זה אומר שיש בו שירותים ומקלחות נוחות, חנות נהדרת, מגוון אפשרויות לינה והמון תעסוקה לילדים (זה אומר הרבה גבעות והרים שעליהם מטפסים)
והדבר הכי מרגש… את הצעדים הראשונים שלה – ניב התחילה לעשות על גבעה קטנה בלב ליבו של המכתש.
בלילה כשהאורות כבו ואורחי החניון החלו לנמנם, שלחתי את תום ולני לחנות בחניון: מצויידים בשטר של 50 שקלים, הם קיבלו הוראה לקנות 2 פנסים וגם לבקש קבלה.
הייתי אמא כל כך גאה! שמעתי אותם מתאמים בדרך לחנות מי יגיד מה ומי יגיש את הכסף, שמעתי אותם מחכים יפה בתור, התמוגגתי כשהם רצו אלי ואמרו שהמוכר אמר שיש 2 סוגים של פנסים וש״אמא תגיד מה היא רוצה״.
הם עשו את זה כל כך יפה – הם קנו בפעם הראשונה.
מצויידים בשני פנסים טובים לקחתי את הילדים שלי ועליתי איתם על הר, התעטפנו בשקי שינה וצפינו בכוכבים
חניון בארותיים נחשב לאתר תצפית כוכבים מרשים מאוד בעל שם עולמי.
ביום שלמחרת לא פספסנו ביקור בחי בר שבמצפה רמון, באתר החולות הצבעוניים שבכביש 40 ובחוות האלפקות.

הנה סיימתי לסכם – ופתאום בא לי שוב לטייל.

בא לכם להגיב?