מלתחת הקיץ המצומצמת שלי

זו העונה השנייה שבה אני בוחרת לחיות עם מלתחת בגדים מצומצמת למדי, את עונות הסתיו והחורף – העברתי עם 42 פריטים בארון, ואת עונות האביב והקיץ – אני מתכוונת להעביר עם מספר דומה של פריטים.
מלתחת הבגדים שלי תלויה על סטנד אחד בעל מוט מתכת ארוך, עליו מצויות כל אופציות הלבוש שלי.
זה מתחיל בג׳ינסים רגילים ליום יום, טישרטים שאני ואוהבת, חולצות אריג שדורשות גיהוץ מתמיד, שמלות שמתאימות ליום יום או לערב, ואפילו כמה פריטים לערבים קצת יותר קרירים או למקומות סגורים וממוזגים.

אני מרגישה שרוב הבגדים שיש אצלי במלתחה כרגע – הם כאלה שמאפשרים לי ביטוי עצמי גבוה מאוד ולא רק פונקציונליות של לבישה. קראתי פעם משפט מאוד יפה שמישהו אמר וזה השפיע עלי מאוד זה הולך בערך ככה: ״יש לי את אוסף הצדפים הכי גדול בעולם, בכל חוף שאני מגיע אליו, אני בוחר לי את הצדפים היפים מכולם, אני אוסף את כולם אל עצמי, מטמיע אותם בעומק ליבי ומשאיר אותם על החוף, הם שלי – אני נהנה מהם, אני פשוט מבין שאני לא חייב שיהיו אצלי פיזית״ – המשפט הזה גרם לי להתאהב עוד יותר בבגדים שיש בחנויות, להעריך אותם מאוד, לבדוק אותם, למשש אותם – וזהו… אני באמת לא חייבת להיות הבעלים שלהם. אני יודעת להנות מהם גם כשהם רק מוצגים בחלון הראווה, אני יודעת להתפעל מהם כשהם על מישהי אחרת, אני לא חייבת אותם עלי, זה אפילו שחרר אותי מתחושה שמלווה לפעמים את כולנו ״אוף.. זה כל כך יפה, אני כל כך רוצה את זה, אבל זה יקר לי מידי כרגע״  או ״אני ממש רוצה את זה, אבל הארון שלי מפוצץ… מתי אלבש את זה??״
הסוד הוא – להרכיב מלתחה שיש בה אך ורק פריטים שאוהבים, כך יוצא שכל בחירה – היא טובה ואפילו מצויינת.
אני לא אכתוב פה על שילובי בגדים ועל איך מתאימים פריט כזה לאחר, אני חושבת שזה המון עניין של ניסיון וטעם אישי, אני כן ארצה לכתוב קצת על הרקע שהוביל אותי לשנות את המלתחה שלי ולצמצם אותה – מכמה מאות של פריטים, לכמה עשרות בודדים.

כמו רוב האנשים שחיים סביבי, גם אני הייתי צרכנית נהדרת של תעשיית האופנה רוב חיי הבוגרים, במקביל לזה – הייתי גם יצרנית בתעשיית האופנה.
במשך 6 שנים עיצבתי וייצרתי קולקציות רבות ומספר רב מאוד של פריטים נמכרו דרך המותג שהקמתי.
זה היה כיף גדול, היה בזה הרבה עניין ויצירה, אבל לצד ההנאה – הלך וגבר דיסוננס גדול.

כל קולקציה שעיצבתי הייתה ״הכי יפה והכי מוצלחת שעיצבתי עד כה״ – והמסרים שהעברתי, היו זהים למסרים שקיבלתי אני עצמי מתעשיית האופנה ומהמפרסמים בה…
״החצאית הכי יפה״
״השמלה הכי מושלמת״
״החולצה שאת חייבת״

אבל… האם זו באמת החצאית הכי יפה? והשמלה הכי מושלמת? והאם באמת את החולצה הזו אני ממש ממש חייבת?

לפני 150 שנים, לאדם ממוצע בעולם ה״מערבי״ היו בארון כ-8 פריטי לבוש בממוצע, היום יש לאדם ממוצע קרוב ל-400 פריטים (כולל הלבשה תחתונה, גרביים, בגדים, הנעלה, תיקים ועוד)
אז בעולם שבו אנשים צורכים בגדים ופרטי לבוש,
בעולם שבו תעשיית האופנה היא התעשייה הגדולה והרחבה ביותר, בעלת ההשפעות החזקות ביותר על כדור הארץ,
כנראה שכל מותג… שכל מעצב… שכל מפרסם… ידו קצת קלה על ההדק בנוגע למסרים שהוא מעביר.
כי בנינו זו ממש לא החצאית הכי יפה, ובטח לא השמלה הכי מושלמת, ואת החולצה הזו – אני ממש ממש ממש לא חייבת.

בעולם שבו המגוון הוא אינסופי, המושג New Arrivals מתחדש בחנויות על בסיס שבועי ולפעמים אפילו יומי (!!!) -כוחות השוק עושים הכל על מנת שנמשיך לצרוך וצרוך, לקנות וקנות והתאבון הצרכני הלא מבוקר שלנו לא באמת יכול לדעת שובע. זה מין לופ אין סופי כזה שבו תמיד יהיה משהו חדש – תמיד יהיה מי שידאג לעדכן אותנו בכך – וזה תמיד יעורר אותנו לפעולה אחת – קנייה של מוצר חדש, זה חלק מהתרבות שנכפתה עלינו, התרבות אליה נולדנו ועליה רובנו לא מערערים באמת, זה חלק ממה שלימדו אותנו, זה חלק מהחיים עבור כל מי שבוחר לחיות ״על הנתיב המהיר״.
ומיד אחרי שנקנה את החצאית הכי יפה – תהיה יפה כמוה או יפה ממנה, ממש מעבר לפינה, וכך הלאה וכך הלאה.

אז מה בעצם אנחנו קונים פה?
בגדים שהם כסות לכסות את גופינו?
תדמית שאמורה לחזק את מי שאנחנו מאמינים שאנחנו? אפשר לעצור ולחשוב על זה לעומק רגע?

אני מאוד אוהבת בגדים, אני גם יודעת להעריך את היופי שלהם, את האיכות והערך שהם נותנים לאדם הלובש אותם בכבוד – אני פשוט… לא חייבת את כל הבגדים היפים האלה אצלי בארון.
ואם ארחיב קצת יותר את הנושא הזה, שמאוד קרוב לליבי: כמות הבגדים שיש היום לאדם ממוצע, דורשת ארון גדול במיוחד, ועבור משפחה של 4-5 נפשות, 4-5 ארונות כאלה… הם כבר חדר של ממש, הם מטרים נוספים בבתים שאנחנו קונים או בונים (לרוב במשכנתא עם ריבית לעוד הרבה שנים קדימה).

אז בעצם – אנחנו לא רק קונים בגדים יפים, אנחנו גם מאחסנים אותם בבית, ועלות הקנייה של הבגדים – היא רק ההתחלה של ההוצאה המתמשכת… כי הרבה בגדים… זה הרבה אחסון.. והרבה אחסון… זה חללים יותר גדולים… וחללים יותר גדולים זו גם הוצאה מיידית וברורה (קניית בית עם יותר חדרים או השכרתו) וגם הוצאה מתמשכת בצורה של מיסים וארנונה.

בתהליך שארך כשבועיים, סיננתי, מיינתי, העברתי, מסרתי, מכרתי ותרמתי כ-80% מתכולת הארון שלי.
נותרתי רק עם פריטים שעושים לי שמח בעיניים וכיף בלב.

אחרי שסיימתי את תהליך המיון הזה, גיליתי שקל לי יותר לעשות השלמות, לבדוק מה בדיוק חסר לי – אילו פריטים ספציפים אני מרגישה שחסרים לי על מנת שהמלתחה תשרת אותי טוב יותר.
ומשם המשכתי, לרכישות מדוייקות יותר, נכונות יותר, בעלות ראייה רחבה יותר. בעדיפות ראשונה – אחפש את הפריטים שחסרים לי בחנויות יד שנייה ובחנויות הביגודית של רשת ויצ״ו, אני חושבת שחשוב לעשות שימוש חוזר במשאבים ומוצרים שכבר קיימים – על פני קנייה של מוצרים חדשים אשר מעודדת ייצור המוני וניצול משאבים של כדור הארץ. חשבתם פעם בכמה מים צריך להשתמש על מנת לייצר מספיק כותנה בשביל לתפור חולצה אחת?

אז מה יש אצלי במלתחת הקיץ?

16 חולצות וטופים שונים, חלק נרכשו חדשות לפני כמה עונות, חלק קיבלתי מחברות, וחלק מחנויות יד שנייה. אני מרגישה שהמבחר מגוון ומאפשר לי גם להתלבש כמו שאני אוהבת ביום יום ובשגרה, וגם ליצור לוקים שיותר מתאימים לערב.

בגזרת המכנסיים והחלקים התחתונים, אני מודה שחסרים עוד בערך 2-3 מכנסיים קצרים בכדי להגיע למלתחה מגוונת יותר. אני אחפש אותם לאט לאט בחנויות יד שנייה ורק אם לא תהיה ברירה ולא אמצא… אשקול להגיע לחנות רגילה.

ג׳קט ג׳ינס מושלם שמלווה אותי כבר 3 עונות, צמוד ומחמיא. עליונית תפורה מבד רך ונשפך בגזרה ישרה, ועליונית סרוגה שחורה נהדרת של גאפ שרכשתי בחנות יד שנייה.

השמלות שבחרתי משמשות אותי גם ליום יום וגם לערב, 3 מהשמלות הגיעו אלי במתנה דרך חברות שמבחינתן – מיצו את הבגד. עבורי אלו היו אוצרות של ממש.

אני מזמינה אתכם לבחון מחדש את מערכת היחסים שלכם עם הארון שלכם, עם הבגדים שלכם, עם ההוצאות השוטפות שלכם, עם המסרים שמגיעים אליכם. ואולי להחליט לפעול אחרת.

זו אגב, הייתה מלתחת החורף שלי. 

 

בא לכם להגיב?