עוד חג – עוד טיול

אני לא יודעת למה אני ממשיכה להתעקש לתעד את כל הטיולים הגדולים שלנו, ערכנו כבר כמה וכמה טיולים ארוכים כאלה – ואפילו המקומות מתחילים לחזור על עצמם, בראש שלי – אני מנסה לארגן את כל הזכרונות, את כל התמונות, מידי פעם לשלוף ממגרת הזכרון של 2013 את הזכרון הראשון שלנו מאגם ירוחם, טל ותום מחזיקים ענף ארוך ומשחקים בים, ואז זכרון נוסף משנת 2017 ואחד חדש מ-2018, ובראשי אני רואה את עצמנו, הורים טריים ופתאום הורים לילדים גדולים, ותום עומד על שפת האגם כפעוט בן שנתיים ופתאום הוא על אותה שפה של אותה אגם, רק ילד בן 7.

אולי הכתיבה עוזרת לי לסדר את המחשבות, למיין את המגירות, לשנן את החוויות.

פתאום השנה, בפעם הראשונה הרגשתי שזה קל יותר, שגם אני יכולה פתאום למצוא כמה דקות לעצמי בטיול כל כך אינטנסיבי עם ילדים צעירים.
את הטיול שלנו השנה התחלנו בממשית שבדימונה, ביקרנו באותה מקום בדיוק לפני שנה – גם כן בסוכות.
אולי בגלל שהמקום היה זהה, ובגלל שבשתי הפעמים הגעתי לשם לבד עם הילדים, היה לי קל לראות את השוני.

בשנה שעברה ניב עוד זחלה לכל מקום, תום ולני היו חייבים השגחה צמודה וככלל כולנו הלכנו יחד לכל מקום.

פתאום השנה, ניב כבר הולכת, ותום ולני יכולים להתרחק ממני ואני לא חייבת לראות אותם כל הזמן, מספיק לי להקשיב ולהסתכל מרחוק אחת לכמה דקות, וכל הדברים הקטנים האלה עושים את ההבדל הגדול, וכל הדברים הקטנים האלה הם כמו אות ניצחון של אמא צעירה – שהפכה פתאום לאמא ותיקה!  

את שלושת הימים הראשונים העברנו בדרום, הגענו לחאן של רשות הטבע והגנים בממשית והתמקמנו בטוקול שלנו (אוהל אתיופי) , כתבתי כבר בעבר על החניון הנהדר הזה וגם השנה לא התאכזבנו.
בסוכות ובפסח בעיר העתיקה ממשית מקבלת חיים חדשים ופותחת את שעריה בצורת שוק נבטי עתיק, בשוק תוכלו למצוא דוכנים, סדנאות, אוכל ושתייה, הופעות חיות, אני אוהבת במיוחד הנגנים המיוחדים שמתקבצים לכבוד המגיעים פעמיים בשנה ובאמצעות כלים מיוחדים עתיקים יוצרים מוזיקה יחודית ביריד – רק עבורם שווה לעשות את המאמץ ולהגיע!
השנה שלושת הילדים שלנו בילו שעות על גבי שעות במתחם הבנייה בבוץ אשר מתקיים באותו מקום כבר 7 שנים ברציפות. 

בערב השני שלנו נסענו לירוחם להנות מפסטיבל ״פעמי המדבר״, שמענו ממש במקרה על הפסטיבל ולמרות שלא נשארנו עד הסוף, היה מאוד מיוחד לחוות את המוזיקה החזנית האוריינטלית שנוגנה על הבמה, כמי שלא רגילה להאזין למוזיקה מהסוג הזה, התפעלתי מההרמוניה והיופי שנוצר על הבמה – פשוט קסם שלא ניתן להעביר בשום דרך חוץ מאשר לחוות בעצמך.

בבוקר האחרון שלנו בדרום הרחוק, עצרנו לפיקניק של בוקר באגם ירוחם, מבלי שידענו, באותו בוקר התקיימה בפארק תצפית ציפורים ופעילות של הטבעת ציפורים על ידי צפרים מטעם קק״ל.
מסתבר שישנם פארקים בארץ שכחלק מתוכנית השימור שלהם, קיימת עליהם חובת הוכחה שהם אכן משמשים בית גידול של ציפורים נודדות.  הצפרים המקומיים משאירים מלכודות קטנות לציפורים בפארקים ולאחר שהן נתפסות, מחברים לאחת הרגליים שלהן טבעת אלומיניום קטנה לצורכי תיעוד ומעקב, זה ממש מגניב כי… הטבעות האלה לא אלקטרוניות בשום צורה, ומה שקורה בפועל הוא… שיש מאגר עולמי של צפרים שתופסים ציפורים בכל העולם ומעדכנים און ליין את נתונים הציפורים על פי הטבעות שיש עליהן, זה אומר שהציפור שהוטבעה בפארק ירוחם, יכולה להגיע לאפריקה בעוד כמה חודשים או לאירופה ומשם אחד הצפרים המקומיים יעדכן את אורך כנפיה ומשקלה במאגר העולמי, וכך לגבי ציפורים ממקומות אחרים בעולם.
מרתק בעיני!  אחרי 3 ימים בדרום, התחלנו להצפין לעבר יעד הטיול הבא – הגליל המערבי.
את הנסיעה הארוכה קטעתי ממש באמצע על ידי עצירת לילה באורחן יואב אשר בקיבוץ שדה יואב, אחרי 2 לילות באוהל מדברי, היה נחמד מאוד להכנס פתאום לחדר עם מגזן, מקלחת צמודה ומצעים נקיים.
את אחר הצהריים העברנו בבריכה של הקיבוץ וטיול במדשאות הרחבות. אחרי שינה טובה, קמנו מוקדם בבוקר והמשכנו בדרכנו צפונה, את ארוחת הבוקר אכלנו באחד המושבים האהובים עלי בארץ: טל שחר אשר בשפלה.
אני אוהבת מקומות שיש בהם טבע רחב, מקומות חסרי גדרות וחומות.
את טל שחר הכרתי כשהייתי סטוטנדטית בשנקר ותקופה מסויימת ניסיתי לשכנע את טל שנעבור לגור שם, השכנועים לא עזרו ולי נותר רק לחזור ולבקר שם מידי פעם.
הפעם – זו אותה אני + 3 ילדים צעירים. 

הדרך צפונה כנראה הייתה נראית לי מאתגרת מידי, אז באופן ספונטני קבעתי עם חברתי הטובה ליהי עראסי ונפגשנו לכמה שעות במיימיו הזורמים של הירקון, ליד שמורת הטבע ״תל אפק״
השמורה נמצאת ממש ליד חניון בית לאה (אפשר לחפש בוויז) וחשוב לציין שהמקטע הזה של הירקון הוא נקי לגמרי ומתאים לרחצה.  עייפים מכל הנסיעות, שבעים מכל מה שליהי הביאה, ורטובים לגמרי… נכנסנו לאוטו לנסיעה של עוד שעתיים עד ליעד הלינה הבא שלנו – מצפה הילה.
את חניית הלילה המשובחת הזו מצאתי בגוגל ואיזה כיף שמצאתי!!
מתחם ״מרפסת המסיפורים״ נמצא בפאתי יער אלונים סבוך, בין העצים, בין עלים, בין ציוצי הציפורים מצאנו את עצמנו ישנים 2 לילות ביורט קטן ואינטימי צמוד למטבחון חיצוני עם עוד מבנה של שירותים ומקלחת, הכל מאובזר ונקי ונעים, מסוג המקומות שמחייבים את הנוכחים לחוות משהו אחר.
מזל שאבא טל הצטרף אלינו – כי כבר ממש התעגענו. אחרי 2 לילות במצפה הילה, המשכנו ליעד הבא שאליו חיכיתי המון המון זמן, כליל.
כליל הוא יישוב אקולוגי מיוחד במינו, ביישוב הוקם על ידי מספר משפחות בודדות לפני כ-40 שנים באופן עצמאי לגמרי (ללא מים וללא חשמל) ואילו היום הוא מונה כמה מאות של משפחות.
עד היום, דואגים התושבים לתצרוכת החשמלית שלהם בעצמם ורובם מקיימים אורח חיים אקולוגי אשר מבוסס על הרבה כבוד לאדמה ולצומח סביב.
בכליל שכרנו דירה נחמדה דרך אתר בוקינג, הדירה הייתה כרגיל מאובזרת ונעימה, היה בה את כל מה שהיינו זקוקים לו לשהות רגועה של 2 לילות.
את רוב הארוחות שלנו אכלנו בהנאה רבה בבית קפה המקומי בכליל, האוכל שם צמחוני ומגוון והיה פשוט כיף להיות שם, היה לנו מאוד כיף לשחק ולהשתעשע בגן שעשועים המקומי במרכז היישוב וגם לבקר בחווה החקלאית האורגנית של היישוב.ביום האחרון של הטיול שלנו, רגע לפני ששמתי בוויז את הכתובת חזרה הבייתה, לקחתי את הילדים לביקור בפארק עין אפק של רשות הטבע והגנים.
מסלול הטיול קצר ונעים, מלא מים ונקודות תצפית מסקרנות.
בין הברווזים, הצפרדעים והשפמנונים – נהננו משמש נעימה ושעות אחרונות של טיול וחופש, בדרך חזרה לחניית הרכב, שמנו לב שיש במתחם עשרות עצי זית בוגרים ויפים, לקם בני כמה מאות שנים – 400 ואפילו יותר, כמה עצים היו נדיבים במיוחד ואיפשרו לנו לקטוף מהם עשרות זיתים שחורים ויפים. מילאנו בקבוק מים ישן שמצאנו באוטו, את הזיתים שטפנו טוב טוב בבית, חרצנו מעט ושמנו בצנצנת מלאה במים, תבלינים ומעט שמן זית. למשך חודש ימים – צנצנת הזיתים האלה עמדה על השיש במטבח, הזכירה לנו את הטיול המיוחד הזה.

בא לכם להגיב?