הטיול הראשון שלנו – ״מאדם שחולם על חופש לאדם שמייצר חופש״

את הבלוג הזה פתחתי במטרה לשמור ולתעד דברים שאני בטוח ארצה לזכור עוד הרבה זמן, את הטיול הראשון הגדול שעשיתי עם הילדים יהיה לי קשה לשכוח – אבל בכל זאת – כדאי שהוא יהיה כתוב איפשהו.

הטיול הזה שעשיתי עם תום ולני במהלך חופשת פסח 2016 – הוא נקודת ציון מרכזית בחיי.
בוקר אחד שמעתי פרסומת ברדיו שמציינת שמוזיאון חיל האוויר בחצרים מזמין את הקהל הרחב להגיע ולראות את כל המטוסים הישנים של החיל, כמי ששירתה 5 דקות ממוזיאון חיל האויר, היה לי ברור שהילדים שלי שהיו אז בני ארבע וחצי ושלוש וקצת- יהנו ממש!

הייתי אז בתחילת החודש התשיעי, ניב כבר הייתה לגמרי מוכנה – ונותר רק לחכות שתצא… אבל מאוד קשה לשבת בבית ולחכות כשיש עוד 2 קטנטנים … אז פשוט התקשרתי לטל באמצע יום ראשון והודעתי לו שמחר- יום שני, אקום מוקדם עם הילדים ואקח אותם למוזיאון חיל האוויר.

אני זוכרת שהוא שאל איך בדיוק אני אסתדר עם 2 ילדים קטנים, נסיעה כל כך ארוכה, ועוד בחום הזה… התשובה שלי הייתה
״אתה צודק, באמת יהיה לי קשה לעשות את הנסיעה הזו הלוך חזור באותו היום – אני פשוט אזמין לנו חדר בבאר שבע ואשן שם לילה אחד, נצא לטיול קצר של יומיים״
התוכנית שלי בראש הייתה ליומיים בלבד, בפועל טיילנו טיול ספונטני לגמרי שארך 6 ימים שלמים ועבר במקומות נהדרים מהנגב ועד אילת.

יום 1
בבוקר הטיול, ארזנו סלסלת פיקניק קטנה, שקית איקאה עם בגדי החלפה, משחק לכל ילד, קצת כלי רחצה – וזהו בערך.
אני זוכרת שכבר בעצירה הראשונה בדרך לבאר שבע, כשעשינו את הפיקניק הראשון שלנו – התקשרתי לטל ואמרתי לו
״תקשיב… אנחנו כנראה לא נחזור מחר, כיף לי איתם ממש, ובא לי טיול ספונטני, אני אשן הלילה בבאר שבע ואחפש מקום לינה גם למחר״
וכך החלה תחושת החופש האמיתית שלי – והיא הייתה טהורה ויפה, אני ידעתי שזה יהיה טיול של כמה ימים, לא ידעתי איפה נישן ואיפה בדיוק נטייל, אבל ידעתי שיהיה לנו כיף וחוויתי ואכן כך היה.

במוזיאון חיל האוויר הילדים ממש נהנו, רצו בין המטוסים, עלו על חלקם ואפילו ראו טיסות אקרובטיקות באוויר.

אחרי המוזיאון נסענו לעצירת הלילה הראשונה שלנו – מלון בוטיק ״טרומפלדור בעתיקה״, המלון מורכב ממספר מצומצם של חדרים צמודי קרקע שבמרכזם פטיו פנימי אינטימי ונעים.
אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשהתמקמנו בחדר – היה לחפש את מקום הלינה שלנו ללילה הבא, ואת האטרקציות הבאות ששווה לנו להגיע אליהם.
לחפש לילה פנוי במהלך חול המועד פסח – זה אתגר לא פשוט, אין היצע חדרים פנויים גדול והמחירים בשמיים, ובכל זאת במהלך כל הטיול הצלחתי למצוא לנו מקומות לינה שאפשרו את המשך הטיול, זה היה אדיר.

יום 2
ביום שלמחרת נסענו למוזיאון הילדים בבאר שבע – לונדע, המקום מורכב מכמה קומות וחדרים כשבכל חדר יש מוצגים ומשחקים טכנולוגים שונים לילדים, בכל חדר יש גם דגש גדול על הנושא הלימודי והחוויתי, היינו שם 5 שעות שלמות והיה מצויין, הילדים נהנו מאוד וגם אני.

המשכנו לעצירת הלילה הבאה שלנו, אירוח בבקתות עץ בקיבוץ כרמים.
קיבוץ כרמים נמצא ממש 10 דקות נסיעה מבאר שבע, הבקתה שקיבלנו הייתה מאוד נוחה ומרווחת, לפני שהגענו לבקתה עשינו קצת קניות לארוחת הערב, יצאנו לטיול קצר בקיבוץ, לני קיבל עקיצה של דבורה…. ערכנו פקניק של שעת ערביים במרחבים שמול הבקתה ופשוט נהננו מהשקט הקיבוצי (אחרי שלני נרגע)
קצת אחרי שהילדים נרדמו – טל בא לבקר אותנו, או יותר נכון לבדוק מה קורה עם הילדים והאישה ההריונית המשוגעת שלו.


״מחר אתם חוזרים הבייתה נכון?״
״לא… סגרתי לנו מקום לינה במצפה רמון, אנחנו ממשיכים בטיול….״
״אבישג – את רצינית? אבל אין לכם אפילו בגדים כבר…״
״לא נורא, אני אקנה מחר קצת קשקושים, הכל טוב, אנחנו ממש נהנים, יותר קל פה מאשר בבית״

וזה מה שקרה באמת,
אחרי יומיים באיזור באר שבע, אני והילדים המשכנו דרומה למצפה רמון.
טל היה חייב לשוב לעבודה, אבל אנחנו עוד לא היינו מוכנים לסיים את הטיול שלנו.

יום 3
כשהגענו למצפה רמון לקחתי את התום ולני לחוות האלפקות, זו לא הייתה הפעם הראשונה שלהם שם – אבל אני מאמינה שכל הגעה שלהם לחווה – מאפשרת חוויה קצת אחרת.
היתרון בהגעה לחוות האלפקות במהלך חול המועד פסח הוא הגזיזה. פעם בשנה, בדיוק בפסח, כל הלאמות והאלפקות בחווה עוברות גזיזה, אחת לשעה ניתן להגיע לסוכה המרכזית במקום ולראות את התהליך – זו חוויה מרתקת עבור הילדים.

אחרי חוות האלפקות התמקמנו באכסניית אנ״א שהייתה עצירת הלילה שלנו, האכסנייה מאוד בסיסית – החיסרון מבחינתי היה שאין שם חדרים צמודי קרקע ולהיות עם תום ולני בחדר סגור בלי מדשאה צמודה… זה אתגר לא קטן, מכיוון שלא יכולנו להכין אוכל בחדר פשוט הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדת צוקים.
הנוף מהמסעדה הוא מעורר השראה, כל המכתש נגלה מהחלונות וזה מחזה מרהיב, במיוחד בשעות ערביים.

יום 4
ביום שלמחרת הלכנו לבקר בחי-רמון של רשות הטבע והגנים, במקום תום ולני ראו חיות מדבריות מקומיות החל מכל מיני זוחלים, צבים, שפני סלעים ואפילו עופות דורסים.
אחרי שהודעתי לטל שאנחנו ממשיכים לאילת…. נסענו לכיוון החולות הצבעוניים.

החולות הצבעוניים נמצאים במורד המצפה, במקום חולות טבעיים בגוונים רבים, כשאנחנו היינו שם – מי שטפונות יצרו מעין אגם קטן וזה היה פשוט מהפנט.
הילדים אספו באמצעות כפיות חולות בגוונים שונים בבקבוקי זכוכית של סודה – אחרי הטיול הם הביאו את הבקבוקים האלה לגנים והשוויצו בפני הגננות והחברים ושיתפו חוויות.

ימים 5-6
אז אחרי 3 לילות של טיול דרכים ספונטני, היה לי ברור שאני לא חוזרת הבייתה, תחושת ההרפתקנות השתלטה עלי והילדים סך הכל נהנו… אז החלטתי להמשיך לאילת, זו הייתה הזדמנות מצויינת לבקר את סבתא לאה ובעלה שימי, ואת סבא אלי שגר גם הוא באילת, וכמובן את דודה שרית.
כולם התרגשו מאוד לגלות שאנחנו מגיעים, ההגעה שלנו הייתה בדיוק בערב חג שני של פסח – ובהתרעה קצרה כל המשפחה האילתית שלנו התארגנה ממש מהר בכדי לארח אותנו ולפנק אותנו.
בתזמון מעולה, בדיוק כשהגענו לאילת – טל נחת בעיר והצטרף אלינו להמשך המסע, הילדים מאוד התרגשו לראות אותו וזה היה כיף גדול.

באילת ביקרנו במצפה התת ימי – גם שם זו לא הייתה הפעם הראשונה של תום ולני במקום, מה שכן – זו הייתה הפעם הראשונה שראינו את האכלת הכרישים במקום על ידי צוללן, זה היה ממש מגניב.
בביקור הזה באילת הכרנו לראשונה את החוף של מוש, שהפך ברגע לאחד החופים האהובים עלי באילת.
ישנו בעיר 2 לילות מלאים ונהנו בעיקר מהמשפחה שלנו בעיר.
בדרך חזרה הבייתה עברנו דרך החי-בר של רשות הטבע והגנים הממוקם ביוטבתה, הכניסה לחי-בר היא עם הרכב ובמקום רואים חיות שונות, הילדים התלהבו בעיקר מהבנות יענה שהגיעו עד לחלון ונקשו עליו עם המקור.

משם המשכנו לחוות קרוקולוקו אשר ממוקמת בערבה ממש בסמוך למושב חצבה, את החווה הקימו 2 בני זוג שבינתיים הפכו למשפחה קצת יותר גדולה, בחווה הם מגדלים מאות של תנינים בגילאים שונים.
הביקור בחווה כולל סיור בין בריכות התנינים השונות, ועוד הרבה פרטים אודותיהם וצורת החיים שלהם.
יש גם בייבי תנינים קטנטנים, תום אפילו החזיק אחד.

זה היה טיול מיוחד – זה היה הטיול שהפך אותי מאדם שחולם על חופש לאדם שמייצר חופש.
שישה ימים בדרכים, רוב הזמן לבד עם 2 קטנטנים ועוד אחד בשלה בבטן.
זה היה הטיול שגרם לשינוי הגדול בחיי.

בא לכם להגיב?