2 אמהות – 6 ילדים

עוד לפני שהתחתנו, היינו בטיפול זוגי… ניסינו לגשר על כמה פערים…
אני זוכרת שבאחת הפגישות העלתי פער שמצד אחד היה נראה לי מטופש – אבל מצד שני היה לי חשוב ומהותי:
״הוא לא אוהב לטייל… בכלל… ואני ממש אוהבת… – אז מה יהיה כשיהיו לנו ילדים?? מילא עכשיו – אני מוכנה לחיות עם זה שלא יוצאים מהבית לשום טיול בשבת, אבל כשיהיו לנו ילדים – זה יהיה ממש קשה עבורי״
מנחם המטפל התבונן בי בעיניים נבונות של גיל 70 ואמר לי ״אבישג, את כל כך צעירה, יהיה בסדר, את כבר תראי שהכל יסתדר״

והוא צדק.

באמת הכל הסתדר, אני מטיילת עם הילדים המון! לא תמיד טל מצטרף, לא תמיד הוא יכול – אבל אני עקשנית.. ואני אוהבת לטייל – אני אוהבת לצאת לטבע ולמרחבים ולחוות את עצמי ואת הילדים שלי הרחק מהחיים הרגילים, ולשמחתי גם הילדים שלי אוהבים את כל אלו.
בשנה האחרונה החלטתי להפסיק לחלום על טיולים משפחתיים, והפכתי את החלום לתרבות אמיתית שהיא חלק בלתי נפרד מחיי – ״תרבות של מטיילים״, חיה סביב הטיול הבא ותוך כדי התכנון שלו.

היו לנו 9 טיולים גדולים השנה, כל אחד מהם היה לפחות 3 ימים מחוץ לבית, חלקם היו אפילו 5-6 ימים שלמים בדרכים.
בחלקם היינו רק אני ושלושת ילדי,
לחלקם טל הצטרף,
בכולם היה כיף גדול עבור כל המטיילים.

אז בסופ״ש הזה – הצטרפה אלי לראשונה (לקמפינג ספונטני בגליל העליון) חברה טובה. ויחד היינו:
2 אמהות
מינוס 2 בעלים
+ 6 ילדים קטנים
2 רכבים, 2 אוהלים, מחצלת אחת ומוצץ.

אז מה עשינו ביומיים האלה?

במקור תכננו ללון בפארק ירדן שסמוך לקצרין ולצומת עמיעד, בפועל הגענו לפארק בשעת צהריים חמה ולא מצאנו מקום שהוא גם מוצל וגם מאפשר קרבה טובה לרכב, הפארק עצמו מקסים – יש בו פינות חמד רבות של נחלים זורמים, מדשאות, מתקני שעשועים לילדים, מתנפחים עם מים, אבובים על הירדן וכמה בריכות מסודרות קרירות, מאוד רצינו להשאר בפארק אבל הפעם זה לא התאים, אז נשארנו לפיקניק קטן והמשכנו צפונה לכיוון חורשת טל.

בחורשת טל פתחנו את האוהלים שלנו וסידרנו אחלה של פינה, אחרי שהתמקמנו – נסענו כ-2 דקות נסיעה לפלגים הקסומים של נחל דן, אל הפלגים ניתן להגיע דרך הכביש עפר שמתחיל ממש בסמוך לחנות הדגים של ״דגי דפנה״.
טיילנו בפלגים , הגענו לכל מיני בריכות מסתור וזרמים משגעים, מסוג המקומות שפשוט כיף לגלות במהלך טיול ספונטני.

להאכיל 6 ילדים בגילאים 8 עד שנה, היה מאתגר ובכל זאת אני ומיכל הגשנו לכל המכרסמים שלנו ארוחת ערב עשירה – שהתבשלה בתנאי קמפינג טובים.
יש לי טריק אוכל מגניב, תמיד כשאני מרימה מנגל – אני דואגת להכין תפוחי אדמה עטופים ולזרוק פנימה כמות גדולה יותר ממה שצפוי שיוכלו הסועדים, כשהתפוחים מוכנים אנחנו אוכלים אותם בארוחה, ומה שנותר נשאר על הגחלים וממתין לארוחה הבאה (בדרך כלל ארוחת בוקר) זה טריק מצויין שעובד כל פעם ומגוון את האוכל נהדר.

ביום שבת בבוקר, אחרי שאכלנו את תפוחי האדמה שנותרו מארוחת שישי + שקשוקה וסלט, עברנו מחניון הלילה של חורשת טל – לחורשה עצמה.
בחורשה יש תעלות מים נהדרות ובריכת שחייה גדולה צוננת במיוחד, אני והילדים שלי בילינו בחורשה הזו 3 שבועות קודם ולכן אז כבר הכרנו את המקום מצויין, עבור מיכל וילדיה – זו הייתה הכרות ראשונה, הם התאהבו במקום בדיוק כפי שאנחנו התאהבנו.

בדרך הבייתה עצרנו בצוק מנרה שנמצא ממש בכניסה לקריית שמונה, במקום יש מגוון גדול של פעילויות לכל המשפחה – החל מרכבל, טרמפולינות, מגלשות הרים מגניבות ועוד שלל פעילויות.
כל ילד בחר את מה שהוא רצה לעשות ומשם המשכנו את הנסיעה הבייתה.

נקודה שאני אוהבת לעצור בה היא מתחם הקניות של צומת אלונים, הסניף של מקדונלדס אהוב עלינו במיוחד שם – פשוט כי יש בו ג׳ימבורי גאוני לילדים, ממש בתוך הסניף!
בכל נסיעה שלנו לצפון – אנחנו עוצרים שם ונותנים לילדים לשחק שם בזמן ההמתנה לאוכל וכמובן שגם אחרי.

כמה מילים על קמפינג בגליל העליון:
אני ומיכל עברנו בין כמה אתרי קמפינג שונים עד שהחלטנו להתמקם בחורשת טל, אני הרי הייתי שם עם הילדים 3 שבועות קודם לכן… באמת שרציתי לגוון – אבל…. החורשה מציעה מתקנים מצויינים, מרחבים, נחלים זורמים, מפלים קטנים הרבה חופש – והמחיר של הלינה הוא הזול ביותר באיזור, אל מול תמורה מעולה למחיר.
בזמן שמקומות אחרים ביקשו לגבות 60-90 שקלים לאדם ללילה בקמפינג – כולל תינוקת בת שנה, בחורשת טל משלמים רק החל מגיל 5, בנוסף יש לנו את המנוי של רשות הטבע והגנים ״מטמון״,
כך יצא שעבור לילה באוהל לי ולשלושת ילדי – שילמתי רק 48 שקלים.
מיכל שילמה 124 שקלים בלבד עבור לינה שלה + 3 ילדים.
שווה ביותר!

 

בא לכם להגיב?