ארכיון פוסטים מאת: avishag

הטיול שלנו בלפלנד

מאז שחזרנו לארץ ב-5.9 רציתי לשבת ולכתוב את הסיכום טיול הזה, אבל במקביל לרצון בגדול – היה גם קושי גדול. איך מסכמים טיול של פעם בחיים במקום שבו הרגשתי בית?
אז במשך חודש וחצי אני חושבת יום יום על המילים שאכתוב, על התמונות שאבחר – לאט לאט אני מבינה שלכתוב את הסיכום טיול הזה זה בעצם הדבר האחרון שנותר מהטיול – ואולי אם לא אכתוב אותו, הוא ימשיך להיות חי וכל כך נוכח?

מקומות הלינה שלנו לאורך הדרך:

Hommanäs Gård Villas מומלץ בחום למי שאוהב להיות מאוד מבודד באמצע הטבע, לנו במקום הזה את שני הלילות האחרונים שלנו בדרום פינלנד

Nallikari Holiday Village Villas – לנו במקום הזה 2 לילות בעיירה אולו, מקום מצויין וחדשני! קרוב מאוד למרכז העיר ולחוף הים

Puolukkamaan Pirtit Cottages – מקום מושלם! צמוד לאגם יפייפה, מבודד מאוד, הסופר הקרוב ביותר נמצא במרחק של 40 דקות נסיעה, לנו במקום הזה לילה אחד.

Hotel Harriniva – מומלץ בחום! מלון מקסים, ארוחת בוקר עשירה וטובה כלולה במחיר. בקבלה תוכלו להזמין מגוון רחב של פעילויות טבע שונות, לנו במלון הזה 2 לילות בעיירה מוניו.

Karasjok Camping – מקום הלינה שלנו בנרווגיה, מקום מקסים ונוח, אנחנו התארחנו בבקתה הגדולה של האתר, באתר יש גן שעשועים נהדר לילדים, מדשאות גדולות, נוף ציורי לנהר וחדר משחקים לשימוש האורחים.

Holiday Village Valle – המלון הכי טוב שהתארחנו בו בלפלנד, לנו בו 2 לילות בזמן השהות שלנו בעיירה אוטצ׳וקי, במלון מסעדת שף מעולה שבה חגגנו יום נישואים, כל הבקתות ממוקמות על שפת הנהר.

Holiday Village Inari – מקום חביב אבל לא יותר מזה, הבקתות קטנות וצפופות, שווה ללון בבקתה המשפחתית הגדולה שעל שפת הנהר, כל האחרות לא מספקות בעיני.

Pyhän Kortepuolukka – בקתה גדולה ומרווחת באמצע היער, לנו בה למשך 2 לילות, מומלצת בחום!

Niemelän Talo – בקתות חביבות במיוחד בעיר רובניאמי, מומלץ מאוד.

Väliaikaisasunto – בית גדול שבו ניתן לשכור חדרים, אנחנו שכרנו 2 חדרים. זה היה שונה ומעניין ללון בבית שיש בו דיירים מטיילים שונים ומגוונים, אני מאוד נהנתי במקום הזה למרות שלא אין בו הרבה פרטיות. לנו בו רק לילה 1.

הטיול שלנו ללפלנד ארך 17 ימים, ימים שבהם היינו כל הזמן יחד – בין יערות, אגמים, וכבישים אין סופיים.
לפלנד – הוא באמת אחד המקומות שבהם הרגשתי ״בית״, הטבע העוצמתי של חבל הארץ המדהים הזה השאיר אצלי בלב ובעורקים חותם עמוק.
לפלנד הוא למעשה חבל ארץ רוחבי שנפרס על פני כמה מדינות: במערב הוא מתחיל בצפון נורווגיה ובמזרח הוא מסתיים בצפון רוסיה.
הגרעין המיושב העיקרי חוצה את כל צפון פינלנד – אז למעשה את רוב הטיול שלנו הקדשנו לחבל הגאוגרפי של צפון פינלנד.  הו לפלנד לפלנד, מה כבר אפשר לכתוב עלייך שיתרגם את תחושות ליבי?
ההכרות שלנו הייתה קצרה מידי לטעמי, הכרתי אותך רק בחודשי הסתיו שלך… בימים שבהם הלילות מתארכים והקור כבר נוכח.
אני חושבת שלראשונה בחיי הבנתי שיש מקומות בעולם שבהם חיים אנשים באמת לפי עונות השנה.
החורף בלפלנד מקפיא את הכל – החבל ארץ כולו הופך לבן בוהק בלתי מתפשר, האגמים קופאים, העצים מתכסים ובמשך 50 ימים יורד החושך ולא עולה שוב.
ואז מתחיל לו האביב, הלילה הארוך מסתיים, הלבן עוד נוכח אך בסבלנות מרשימה ומחזורית לחלוטין, השמש מתחילה להמיס את השלג ולחמם את הארץ, לאט לאט מתגלה מה שנשכח אי שם מתחת לשלג – צמחים ועצים, אגמים ונחלים, הצבעים חוזרים.
בקיץ הכל ירוק ומוריק, השלגים המופשרים של האביב מחלחלים לאדמה הרכה ומשקים את היערות הבלתי נגמרים, את החזזיות והשיחים, את אלפי הצמחים הסבוכים והיפים.
ואז השמש בוהקת בשיאה, היא זורחת ולא מרפה למשך 50 ימים נוספים – עולה למרכז השמיים ונשארת נוכחות במשך כל היממה.
בסתיו הלילות מתקצרים, הטמפרטורות יורדות והעננים מגיעים, לאט לאט הטבע מכין את עצמו לימים הקפואים, השלגים מתחילים.
ובתוך כל המעגל האינסופי והכל כך צפוי הזה, חיים אנשים.
והחיים שלהם משתנים מקצה לקצה מידי כמה חודשים.
מה שהם יכולים או לא יכולים לעשות.
מה שהם רואים מבעד לחלון ביתם.
מה שהם יודעים שקורה וקרה ועוד יקרה עוד מעט.
הנוכחות של הטבע זורמת בדמם – זה קודם כל הטבע ורק אחר כך הם עצמם. הו לפלנד יפה וטובה, התהיי לי בית בגלגול הבא?
אשמח לקבל פיסת אדמה קטנה, משיקה לאגם, בקתת עץ אדומה ועץ גדול עם נדנדה.
הו לפלנד ארץ יפה, הלוואי ותשארי בראשיתית, בתולית, פראית ומבודדת גם לעוד 1000 שנה. לטיול שלנו הצטרפה אמא שלי – סך הכל טיילנו 3 מבוגרים, 2 ילדים צעירים ותינוקת קטנה, יצאנו לטיול ב-18.8 ושבנו לארץ ב-5.9
בכל אותם ימים, גמענו את לפלנד היפה, נסענו בין היערות הצפופים שלה, בכל לילה או שניים התמקמנו לנו במקום אחר וסך הכל אפשר לכתוב ולסכם שחרשנו את לפלנד של פינלנד.
את הטיול הזה תכננתי במשך חודש ימים, המסלול היה ידוע מראש וכמו גם מקומות הלינה והרכבים ששכרנו – כולם הוזמנו מראש בארץ.
היינו מאוד מסודרים ואפשר לציין שזה היה לטובתנו.
המסלול שלנו כלל 2 טיסות פנים ואלפי ק״מ של נסיעות בכבישים הנידחים של צפון אירופה – הרבה מעל הקו הארקטי.
בטיול הזה:
הבנתי מה זה יער אמיתי
גיליתי שיש דבר כזה – אין סוף מים ועוד מים ועוד מים
ראיתי עשרות סוגים שונים של פטריות ענקיות ביערות
גיליתי שבכל היערות של לפלנד גדלות אוכמניות סגולות, חמצמצות ומלאות ויטמינים
ראיתי המון איילי צפון מסתובבים חופשיים – ממש בכל מקום
זכיתי לראות את הזוהר הצפוני!!
ראיתי בעיניים ודרכתי ברגליים במקומות על פני כדור הארץ שרגל אדם לא דרכה עליהם מעולם
גיליתי שביערות של לפלנד צריך לפעמים לרדת על הברכיים, לחפור בסבך הצמחי בידיים ולגלות שהאדמה מסתתרת בעומק של 20-30 ס״מ מתחת לצמחים
ראיתי מאות פוחלצים
ביקרתי במקומות כל כך נידחים וכל כך רחוקים שלא ברור איך בכלל הגיעו לשם אנשים
הכרתי צמחי בר ענקיים עם פרחים עצומים שגדלו בהשפעתה של השמש הבלתי שוקעת של הקיץ
התאהבתי באופן סופי ומוחלט בבקתות עץ
גיליתי שיש מקומות בעולם שבהם באוגוסט כבר ממש ממש קר

להלן המסלול שלנו: 
יום 1 – נחיתה בשעת בוקר מוקדמת בהלסינקי ונסיעה ישירה לעיירה בצד הדרום מערבי של פינלנד:                 קארינה (Kaarina)
התכנון היה ללכת לפארק המומינים עם הילדים אבל בפועל ירד גשם והיינו עייפים מטיסת הלילה והנסיעה.
אחרי שנחנו וישנו קצת בחניית הלילה שלנו בקארינה, נסענו בשעת ערב מוקדמת לעיירה הסמוכה – ננטלי (Naantli)(משם מגיעים לפארק המומינים) וטיילנו קצת על בסמוך לאגמים.
לינק לאתר של פארק המומינים

יום 2 –
נסיעה חזרה להלסינקי וטיסת פנים לרובניימי (Rovaniemi), שער הכניסה ללפלנד ומעונו הרשמי של סנטה קלאוס!

יום 3 –
את היום השלישי שלנו התחלנו בטיול קצר ביער שהיה צמוד לבקתה שלנו, ראינו מקומיים אוספים אוכמניות ופשוט הצטרפנו לקטיף הספונטני שמאוחר יותר גילינו כפעילות יומיומית שגרתית לגמרי בכל לפלנד.
ביקרנו בביתו של סנטה קלאוס, הילדים זכו לראות את ״סנטה״ ואני בטוחה שזה היה מפגש שהם לא ישכחו בחיים, משם נסענו דרומה לגן החיות בעיירה רואנה. (Rauna)
גן החיות הוא למעשה חלקת יער טבעית לחלוטין שאליה אספו באופן יזום חיות ארקטיות – המטרה היא לתת לאנשים הזדמנות לצפות בחיות בסביבתן הטבעית לאורך כל ימות השנה ולאורך כל השינויי אקלים הכל כך קיצוניים של לפלנד.
ראינו דובי קוטב ענקיים, שועלים, איילי צפון, חורפנים, ועוד המון ינשופים מרהיבים וחיות שונות.
מומלץ מאוד לבקר בגן החיות הזה!
לינק לאתר של גן החיות

יום 4-
היום הרביעי הוקדש לטיול בפארק הלאומי שישנו ממש בסמוך אליו:
Phya national park
יצאנו לטיול מבלי שיש לנו מושג אמיתי מה אנחנו עומדים לראות, במרכז המבקרים של הפארק בחור חביב במיוחד עזר לי לבחור מסלול הליכה שיתאים לילדים וכך יצאנו לדרך לטיול של שלוש שעות בערך.
הטיול היה מרשים מאוד וקר מאוד! בפעם הראשונה ראינו איילים חופשיים לחלוטין וזה היה מקסים!
באמצע הדרך עצרנו בבקתת אש מסודרת שבה חיכו לנו בולי עץ, מחבתות, ועוד כל מיני כלים לטיפול באש ומקרי חירום – הבקתה הייתה הפתעה גמורה והילדים התלהבו ממש.
הצלחנו להדליק אש, הכנו קצת טוסטים והמשכנו בטיול, במהלך הטיול אספתי אוצרות טבע מרתקים בעלי טקסטורות שונות וצבעים שונים – זה מעורר השראה לגלות שבתוך הירוק האינסופי הזה מסתתרים וחיים גוונים כה רבים של צמחים אחרים.

יום 5-
נסיעה לעיירה הגדולה ביותר של בני שבט הסאמי בצפון לפלנד – אינרי (Inari), המילה ״גדולה״ היא יחסית כמובן… בעיר חיים כ-500 תושבים.
הדרך לאינרי הייתה מיוחדת מאוד, זו הייתה הפעם הראשונה שבה ממש התחלנו להצפין ועלינו על כבישים שנוסעים עליהם מעט אנשים, יכלנו לסע שעות מבלי לראות שום רכב חולף על פנינו שום רכב מלפנינו או מאחורינו – פשוט אנחנו, הרכב, הטבע המטורף, האיילים שמגיחים ופונדקי הדרכים הקסומים של צפון לפלנד.
בדרך עצרנו להתרעננות בעיירה Saariselka וגלינו שיש בעיירה הקטנה הזו פארק קונספט שלם של האנגרי בירדס! הילדים נהנו משעה וחצי של ג׳ימבורי מושקע במיוחד, ואנחנו נחנו קצת מהנסיעה הארוכה. מסתבר שברחבי פינלנד יש מספר פארקי שעשועים דומים – שווה לעשות חיפוש בנושא.
לינק לפארק האנגרי בירדס בעיירה שביקרנו בה

יום 6-
בבוקר היום השישי עלינו על סירה קטנה שלקחה אותנו ועוד מספר מצומצם של תיירים לשייט ברחבי אגם אינרי שהוא אחד האגמים החשובים של שבט בני הסאמי.
באמצע השייט הגענו לאי סלעי קטן שנישא לגובה ועשינו תצפית, מסתבר שזה אי שנחשב קדוש וחשוב לשבט בני הסאמי ובעבר נעשו בו טקסים דתיים רבים. שם האי – Uka island inari
השייט יוצא מידי יום בשעה 11:00 ואת הכרטיסים ניתן לרכוש בכל מקום לינה מסודר בעיירה או בחנויות המבקרים.
אחרי השייט ביקרנו במוזיאון של שבט בני הסאמי בעיר, אני חייבת לציין שהביקור במוזיאון היה מרתק והוא מתאים לכל הגילאים – גם לקטנטנים.
במוזיאון לומדים ומתוודעים לתולדות תרבותם של שבט בני הסאמי, השבטים הנודדים של צפון לפלנד – שבטים שכמעט לא יאמן שהצליחו לשרוד את האקלים הכל כך איתן וקשה של החלק הזה של כדור הארץ.
במוזיאון קיימת תערוכה קבועה מדהימה שמדמה את עונות השנה בלפלנד, ממש חודש בחודשו – זו תערוכה מרתקת ומעוררת השראה.
חובה לבקר!
לינק לאתר המוזיאון של שבט בני הסאמי באינרי

יום 7-
ביום השביעי נסענו לבקר בחוות איילים מקומית של אישה חביבה שגרה באינרי, התוודענו לראשונה לפרטים רבים אודות גידול האיילים וחייהם – הידעתם שאיילים משירים את הקרניים שלהם מידי שנה? שהם יולדים בזמנים קבועים בשנה (חודש מרץ) ושבזמן צמיחת הקרניים הן מכוסות פרווה דקיקה?
האישה שביקרנו בחווה שלה סיפרה לנו על השימוש בחיות, למאכל בשר, לתפירת נעליים מסורתיות לחורף ולתפירת ביגוד מבודד קור לימי החורף הקשים.
מסתבר שהביגוד המסורתי באיזורים הללו של העולם עדיין רלוונטי – בעיקר בחורף.
המשכנו את היום בנסיעה והתמקמות ביעד הבא שלנו – אוצוקי (Utsjoki) – העיירה הצפונית ביותר בפינלנד. בדרך ראיתי את מה שהייתי בטוחה שהוא מצע של שלג… אבל כשהתקרבתי גיליתי שזהו סוג של צמח שמעולם לא ראיתי או הכרתי שמתפשט ומכסה את האדמה באופן מהפנט ורך.

יום 8-
ביום השמיני עשינו טיול ביער שהיה סמוך לבקתה שלנו, המקום שבו לנו היה אחד היפים שהיינו בהם – ממש על גדת נהר רב ואימתני, על הגבול הנורווגי.
בשעות אחר הצהריים ביקרנו בבקתות הישנות של העיירה שלמעשה התחילו את ההתיישבות המקומית הצפונית הזו.
מדהים היה לראות את הבקתות מבחוץ, לדמיין את החיים שהיו פה – ממש פה – לפני 100 שנים. 

יום 9-
ביום התשיעי חצינו את הגבול לנורווגיה דרך גשר הסאמי המפורסם. נסענו לאורך חופי הים הארקטי וסוף סוף השמש יצאה אלינו. הגענו עד עיירת הדייגים הנורווגית הצפונית (Borselv) בסיום הטיול לנו בעיירה Karasjok שבפני עצמה היא עיירה נורווגית חביבה כבסיס טוב לטיולים באיזור.
אחרי 9 ימים של יערות וארזים, לראות פתאום חופי ים, ואופק בלתי נגמר של מים – היה שינוי מרענן ומבורך.
המחשבה שכמה מאות ק״מ צפונה – מגיעים כבר לקוטב הצפוני הייתה בלתי נתפסת עבורי!
החלק הצפוני של נרווגיה הוא בתולי ופראי, היה מדהים לגלות שאנשים חיים על ציר הכביש היחידי שקיים במרחקים עצומים איש מרעהו.

יום 10-
היום העשירי הוקדש ברובו לנסיעה – נסענו בערך 5 שעות רצוף וזה היה משך הנסיעה הארוך ביותר שחווינו עד כה.
בדרך עצרנו בנרווגיה בצידי הדרך ועשינו טיול רגלי קצר, מה שלא הצלחנו לראות מהכביש – התגלה עבורנו אחרי טיפוס קליל על גבעה – נופים מתפתלים של נהרות רחבים, בקתות עץ ציוריות והמון שמיים כחולים.
בסיומו של היום הגענו למלון הדרכים שלנו בעיירה מוניו (Muonio).

יום 11-
המלון ששהינו בו בעיירה מוניו מחזיק חוות כלבי הסקי ענקית, אחת הגדולות בפינלד – בבוקר ביקרנו בחווה ושמענו הסברים על החיים המשותפים של בני האדם וכלבי ההסקי, איך כל אחד עוזר לשני לשרוד את האקלים הקשוח של החבל הארקטי.
לאחר מכן התמקמנו בקוטה שעל גדת הנהר ועשינו מדורת סתיו נעימה.
בערב טיילנו ביער הסמוך ואני הרגשתי שאני חייבת לחלוץ נעליים וללכת יחפה על האדמה החשופה – זה היה מעולה!

יום 12-
ביום השניים עשר של הטיול נסענו עם הילדים לעיירה Levi – מדובר בעיירת חורף מפורסמת שיש בה אטרקציות סקי וספורט טתגרי מעולות אשר פועלות כל השנה. עלינו עם הילדים על הרכבל שמשמש את גולשי הסקי בחורף, ועשינו מסלול הליכה רגלי קצר באחת הפסגות. לאחר מכן – בצידה השני של העיירה הקטנה הזו, נהננו ממגלשות הרים מהירות וכפיות (דומות למגלשות שיש בצוק מנרה ליד קריית שמונה). אחרי הבילוי בעיירה המשכנו בנסיעה לעבר חניית הלילה שלנו בסמוך לעיירה – Pello
לינק לאתר הפארק והפעילויות לילדים בעיירה לוי

יום 13-
הבקתה שישנו בה הייתה אחת היפות שביקרנו בה, היא נבנתה על חלקת כר דשא טבעית ענקית עם אגם צמוד מתד אחד ויער צמוד מין הצד השני.
בשטח הדשא נבנתה עוד בקתות סאונה מקסימה ובקתת מחסן חמודה.
בסמוך לאגם בעלי המקום בנו אח פתוח למדורות החורף שלהם.
התחלנו את הבוקר בשייט משוטים על סירת עץ קטנה, היינו לבד באגם וזה היה מיוחד מאוד.
המשכנו את היום לטיול לכיוון בקתות הדייגים המפורסמות, שהפכו במרוצת השנים לאתר מורשת פינית.
מדובר על מקבץ גדול של בקתות עץ עתיקות, חלקן בנות 300 ואף 400 שנים – כולן בבעלות פרטית היום ואפילו בשימוש של בעליהן.
אומנם לא ניתן להכנס לבקתות, אך בהחלט ניתן לראות אותן ולהציץ דרכן – ולנסות לדמיין את חייהם הפשוטים והטובים של הדייגים האלמוניים שחיו פה לפני מאות של שנים.

יום 14-
אחרי שבועיים של טיולים בעיירות נידחות וקטנות, הגענו לעיר גדולה אמיתית! אפילו יש בה שדה תעופה!
אולו (Oulo) היא עיירת חוף גדולה שניתן בקלות להעביר בה כמה ימים.
אנחנו ביקרנו בה יומיים.
שיחקנו באולינג (אני ניצחתי!!) ביקרנו בגנים הבוטניים המרשימים שלה וכמובן בשוק העיר שהוא המלצה חמה ביותר.
לינק לגנים הבוטניים בעיר

יום 15 –
ביום הזה טסנו חזרה להלסינקי, בירת פינלנד – זהו… נפרדנו לשלום מלפלנד וצפון פינלנד וחזרנו לעיר שממנה הגענו לממה גם נעזוב חזרה לישראל.
לאחר הנחיתה נסענו ללונה פארק של הלסינקי , ביקרנו בהרבה מתקנים וקנינו כרטיס כניסה גם לעולם המים הצמוד. חשוב לציין שאת הלונה פארק הקימו מספר עמותות ללא מטרות רווח שהוקמו לרווחת ילדי פינלנד, כל הרווחים מהפארק מועברים כמלגות, שדרוג כיתות ושעות העשרה לכל ילדי פינלנד. המטרה מבורכת והאזרחים הפינים מצביעים ברגליים וממלאים את המקום מידי יום. מומלץ לרכוש צמיד יומי אשר מאפשר כניסה לכל מתקני הפארק, אנחנו קנינו כרטיסייה עם מספר כניסות מוגבל למתקנים השונים וזו הייתה טעות במחשבה שנייה.
שני המקומות האלה הם לחלוטין בגדר הממלצת חובה – והם מתאימים לכל המשפחה.
לינק לאתר של הלונה פארק
לינק לעולם המים בהלסינקי 
יום 16 –
טיול באחת העיירות היפות והצבעוניות באירופה – פורבו. (Porvoo)
פורבו היא העיר הותיקה השנייה בפינלנד, האיזור של העיר העתיקה – מהקתדרלה ועד הנהר, הוא אחד המקומות המיוחדים ביותר שביקרנו בהם בפינלנד.
עשרות בתים בגוונים שונים, כולם על טהרת הפסטל הנעים.
עשרות חניות בוטיק של אומנים מקומיים, יוצרים במלאכות יד מעוררות השראה לצד חנויות וינטג׳ מקסימות וחנויות לעיצוב הבית שזורות בין המבנים הישנים.
עשרות בתי קפה, יקבים ומסעדות – ובאופן כללי, פשוט אווירה מיוחדת.
חובה לבקר בעיירה הזו! היא נמצאת כ-45 דקות מזרחית להלסינקי.
באותו יום ביקרנו גם ברשת ג׳ימבורי מדהימה שפועלת בפינלנד ונקראת Hop-Lop, אם אתם מטיילים עם ילדים צעירים (נניח עד הגיל 10) המקום הזה הוא פשוט מושלם עבורכן כמשפחה. אין שום דבר דומה לזה שראיתי או נתקלתי בארץ או במקומות אחרים בעולם, בהחלט הג׳מבורי שמציב את הרף הגבוה ביותר הראיתי. המקום ענק בגודלו ומלא פעילויות מרתקות, אסתטיות ובטיחותיות לילדים ולהורים גם יחד. חובה לבקר! שווה לעשות חיפוש בגוגל ולבדוק היכן ברשת פועלת במקומות שונים בפינלנד.
לינק לאתר של חברת הופ-לופ עם רשימת האתרים בפריסה ארצית

יום 17-
זהו… היום האחרון שלנו בטיול… אוף!
אחרי שארזנו הכל בפעם האחרונה, נסענו לכיכר העיר של הלסינקי לבקר בשוק המקומי, עשינו עם הילדים את הגלגל הענק שלא ניתן לפספס במקום, צפינו על כל העיר, אכלנו בפעם האחרונה פירות יער טריים וטעימים – וזהו… נסענו לשדה.

טיפים שימושיים לטיול:
מאוד נהנתי להשתמש באתר של טריפ-אדוויזר במהלך הטיול, פשוט להגיע למקומות או לחפש מקומות שאני צפויה להגיע אליהם עוד כמה ימים ובהתאם לזה לחפש מה יש לעשות בהם.
היה מדהים לגלות שברוב המקומות – לא היו כלל ביקורות של מטיילים… עד כדי כך הטיול שלנו היה מחוץ למסלולי המבקרים השגרתי!

עוד כלי יעיל שעזר לי – התגיות של אינסטגרם! לפני כל הגעה ליעד כלשהו, פשוט חיפשתי את השם שלו בתגיות של האפליקציה, בהתאם לתמונות של המשתמשים האחרים וציוני המקומות שלהם ידעתי לאן בדיוק אני רוצה להגיע. זה היה מאוד יעיל.

לגבי הזוהר הצפוני – יש אתרים שנותנים תחזיות תצפית, שווה לעקוב אחרי האתרים הללו, אנחנו ראינו את הזוהר 3 פעמים!

וויז לא עובד בלפלנד… כנראה שאף אחד עוד לא סימן שם את המפות של וויז ומרגע מסויים…. פשוט איו ברירה והדבר החינמי היחיד שיעבוד לכם זה גוגל מפות, אז שווה להוריד את גוגל מפות לסמרטפון.

ברוב בימים הכנו ובישלנו בעצמנו 2 ארוחות לפחות – לרוב זה היה בוקר וערב, ניתן למצור סופרים בעיירות השונות ולהצטייד בהתאם. טבעוניים ישמחו לגלות שלפלנד מאוד ידידותית עבורם ורשתות המזון השונות משווקות אוכל מגוון ואיכותי בסימון טבעוני.

לפלנד מאוד מאוד ידידותית למטיילים בה, בכל עיירה קטנה קיים משרד מידע של הרשות המקומית – בו ניתן להצטייד במפות חינמיות, מסלולים והמלצות טובות בהתאם להרכב המשפחתי שלכם.

מקומות הלינה שלנו לאורך הדרך:

Hommanäs Gård Villas מומלץ בחום למי שאוהב להיות מאוד מבודד באמצע הטבע, לנו במקום הזה את שני הלילות האחרונים שלנו בדרום פינלנד

Nallikari Holiday Village Villas – לנו במקום הזה 2 לילות בעיירה אולו, מקום מצויין וחדשני! קרוב מאוד למרכז העיר ולחוף הים

Puolukkamaan Pirtit Cottages – מקום מושלם! צמוד לאגם יפייפה, מבודד מאוד, הסופר הקרוב ביותר נמצא במרחק של 40 דקות נסיעה, לנו במקום הזה לילה אחד.

Hotel Harriniva – מומלץ בחום! מלון מקסים, ארוחת בוקר עשירה וטובה כלולה במחיר. בקבלה תוכלו להזמין מגוון רחב של פעילויות טבע שונות, לנו במלון הזה 2 לילות בעיירה מוניו.

Karasjok Camping – מקום הלינה שלנו בנרווגיה, מקום מקסים ונוח, אנחנו התארחנו בבקתה הגדולה של האתר, באתר יש גן שעשועים נהדר לילדים, מדשאות גדולות, נוף ציורי לנהר וחדר משחקים לשימוש האורחים.

Holiday Village Valle – המלון הכי טוב שהתארחנו בו בלפלנד, לנו בו 2 לילות בזמן השהות שלנו בעיירה אוטצ׳וקי, במלון מסעדת שף מעולה שבה חגגנו יום נישואים, כל הבקתות ממוקמות על שפת הנהר.

Holiday Village Inari – מקום חביב אבל לא יותר מזה, הבקתות קטנות וצפופות, שווה ללון בבקתה המשפחתית הגדולה שעל שפת הנהר, כל האחרות לא מספקות בעיני.

Pyhän Kortepuolukka – בקתה גדולה ומרווחת באמצע היער, לנו בה למשך 2 לילות, מומלצת בחום!

Niemelän Talo – בקתות חביבות במיוחד בעיר רובניאמי, מומלץ מאוד.

Väliaikaisasunto – בית גדול שבו ניתן לשכור חדרים, אנחנו שכרנו 2 חדרים. זה היה שונה ומעניין ללון בבית שיש בו דיירים מטיילים שונים ומגוונים, אני מאוד נהנתי במקום הזה למרות שלא אין בו הרבה פרטיות. לנו בו רק לילה 1.

הצבעים שייכים לכולם

לני בן 4 וחצי, הצבעים שהוא הכי אוהב בעולם הם ורוד וסגול.
עד לפני חצי שנה אם הלכנו יחד לבחור תיק לגן או מגבת, הוא היה מושיט יד קטנה ושמחה ובוחר מבין הגוונים שהוא אוהב.
בשנה שעברה היה לו תיק סגול של כלבים,
הייתה לו מגבת ורודה עם קפוצון והדפס של נסיכות,
בבית הוא אוהב להרכיב פאזלים של סופיה, נסיכות, צבי הנינג׳ה ופו הדב.
בבגדים הוא תמיד היה קצת יותר שמרני, אולי בעצם לא… אולי אני הייתי קצת יותר שמרנית ותמיד נכנסתי רק למחלקות של ״הבנים״ בחנויות הבגדים. 

אף אחד מעולם לא העיר לו על הבחירות שלו, תמיד לימדתי את הילדים שלי שהצבעים שייכים לכולם.
כשבעלי האהוב שאל אותי אם זה לא בעייתי בעיני, עיניתי לו באופן מוחלט שלא.
הסברתי לו שאלו גוונים נעימים ורגועים ורוב הילדים נמשכים אליהם – אמרתי לו שאם זה מה שהילד אוהב אז התפקיד שלנו כהורים הוא לחזק אותו ולהעצים את הבחירות שלו – כל זמן שהן חיוביות ולא מזיקות לאף אחד.
והגוונים שלני אוהב – לא רק שלא מזיקים – הם אפילו עושים טוב לרוב המוחות שנמצאים בקרבתם.

כשהנושא עלה ותום (אחיו הבכור) אמר לו שבנים לא לובשים חולצות ורודות – הושבתי אותם מול מסך המחשב, הרצתי גוגל תמונות קצר והראתי להם שיש המון בגדים ורודים לבנים, גם לגדולים וגם לקטנים.
הדהדתי להם את המשפט שלי שוב ״הצבעים שייכים לכולם״

לפני שנתיים בחנוכה ישבתי עם חברה בבית קפה בתל אביב, מולנו קישט את הבר אייל מנצנץ מרהיב, אמרתי לה שאני חייבת כזה.
למחרת נסעתי עד ליפו על מנת לקנות לבית שלנו אייל זוהר ומנצנץ, זה היה כל כך מרהיב.
העלתי תמונה לפייסבוק
,לצד הרבה תגובות מחייכות וטובות, הייתה אחת שזכורה לי יותר
מישהי כתבה לי שזה מוזר וקיצוני שקניתי את זה – כי… ״מה את נוצרייה?״
השבתי לה שאני מאוד אוהבת את האייל שקניתי, שהוא מפיץ לנו הרבה אור בבית, שהוא קסום ויפה ושלא זכור לי שאיפשהו בהיסטוריה היהדות חתמה ויתור על איילים רק בגלל שהנצרות החליטה לנכס אותם לעצמה.
כתבתי לה שאני פשוט אוהבת איילים. שהם עושים לי נחמד בלב ובעין. בזה זה מתחיל ובזה זה גם מסתיים. שום דבר מעבר.

לפני שבועיים בערך, הגשתי ללני את הגרביים הורודות שהוא אוהב – קניתי אותן בכלל לניב הקטנה, אבל הוא ביקש לגרוב אותן ולי לא הייתה שוב בעיה.
התגובה שלו הייתה מאוד לא צפויה:
״אמא, אני יותר לא רוצה את הגרביים הורודות״
הוא אמר לי בנחישות
״אני יודע שיצחקו עלי בגן אמא, אז אני מוותר״
לקחתי אותו שוב למחשב, הראתי לו שוב תמונות של בנים לובשים ורוד ושוב חזרתי על המשפט הקבוע שלי
״לני, הצבעים שייכים לכולם״
לני ביקש ממני להגיע לגן ולהגיד את זה לשאר הילדים.
ביקשתי מהגננת רשות – ויחד קבענו שתהיה לי חצי שעה של פעילות מעשירה לילדים בנושא הצבעים.
אני ולני ישבנו יחד ותכננו את הפעילות.
הכל כבר מוכן ושנינו נרגשים מאוד.
ביום שישי נערוך את הפעילות בגן ואני מקווה שהילדים הרכים שיקשיבו לנו יחקקו את המסר בליבם לנצח – הצבעים שייכים לכולם.

במרכז הגן על הרצפה נניח 37 קלפים הפוכים – כמספר ילדי הגן.
לני יעבור בין הילדים – כל ילד יבחר פונפון מבין הצבעים הקיימים.
אחרי כל בחירת צבע – כל ילד יגש לכרטיסים ויהיה רשאי להפוך כרטיס 1 עם לב בגוון שבחר.
לאט לאט יפתחו כל הקלפים והילדים ילמדו ויראו שיש גברים, נשים, ילדים וילדות שלובשים ורוד.
שיש גברים, נשים, ילדים וילדות שלובשים סגול וצהוב וכתום ואדום.

בגן של לני – אני מקווה שיהיה שינוי קטן.

את הפוסט המלא בחרתי לכתוב אחרי שבאינסטגרם שלי נוצר שיח פורה סביב הנושא.
הרבה אמהות וגננות ביקשו לקבל את הקבצים להורדה על מנת להעביר את הפעילות בגנים שלהן – אז את הקבצים אתן מוזמנות להוריד מפה.
מדובר בתמונות רגילות מגוגל תמונות.
כל קובץ הוא להדפסה בגודל A3 מומלץ להדפיס בבית דפוס

מצאתי דרך לגרום להם לסדר את הבית

לפני שבועיים בערך פרסמתי בעמוד האינסטגרם שלי תמונה של הכרטיסיות האלו שעיצבתי והדפסתי – כתבתי שם שאם הכרטיסיות אכן יוכיחו את עצמן כיעילות – אשתף אותן בבלוג.
לשמחתי הרבה הכרטיסיות מאוד מוצלחות והן אכן גורמות לכל בני הבית לשתף פעולה ולחלוק את המשימות היומיומיות. 

כבר הרבה זמן אני מנסה לרתום את כל בני המשפחה לעזור ולשתף פעולה בכל מה שקשור למשימות הבית, מצאתי את עצמי מבקשת, דורשת, מסבירה, מחמיצה פנים, מתאכזבת ובעיקר מתעייפת ומתעצבנת.
זה חשוב שהילדים ילמדו לסדר ולקחת אחריות על הניקיון של הסביבה שלהם – זה חשוב למען הבית, למען המשפחה ולמענם עצמם. 

בכרטיסיות שהכנתי קיימות 15 משימות יום יומיות שיש אצלנו בבית:
לסדר את המיטות
להאכיל את הכלב
לעבוד בגינה
להשקות את הגינה
לסדר קניות מהמכולת
לסדר את הצעצועים
לסדר את חדר האמבטיה
לקפל בגדים
להכין אוכל
לערוך את השולחן
לזרוק את הזבל
לזרוק את הקומפוסט
לשטוף כלים
לשאוב אבק
לשטוף את הרצפה 

לכל משימה יש כרטיסייה – בתחילת כל יום אנחנו מניחים את כל הכרטיסיות כלפי מטה (כמו במשחק הזכרון) וכל אחד בתורו לוקח כרטיסייה עם משימה – מבלי לדעת מהי.
כך נוצר מצב שהחלוקה היא שווה (פחות או יותר) ובכל יום כל אחד עושה משהו אחר.

זה עובד! הילדים לוקחים אחריות מלאה על המשימות שלהם ובאמת עושים אותן.
לפעמים הם זקוקים לעזרה וקצת לימוד – וזה נהדר.
בסיומה של כל משימה, הילדים מביאים לי את הכרטיסיות שלהם ואנחנו כולם הולכים ובודקים האם המשימה אכן הושלמה בהצלחה.

אפילו הבייביסיטר מתעקשת לשלוף קלף או שניים לשם החוויה וההרתמות לשיתוף פעולה המשפחתי.
הקלף שכולם רבים עליו…. קלף השואב אבק!
הקלף שכולם מתבאסים ממנו – הקלף של שטיפת הרצפה.

מוזמנות להוריד את העיצובים – להדפיס בבית או בבית דפוס ולעשות בהם שימוש אישי.
המלצות לבית דפוס: מומלץ להדפיס על נייר קשיח 300 גרם ולבקש למינציה מבריקה רגילה.
להורדה לחצו פה

מכתב לניב בת השנה (ושלושה חודשים)

ניב.
כשנולדת לפני שנה ו-3 חודשים החלטתי להוסיף לשם שלך את המילה אהבה – שמך המלא הוא ״ניב אהבה בחר״
ניב – זו שפה, וכמו שאני אוהבת להסביר לכולם, אסביר גם לך: אני ואבא ביום הולדתך איחלנו ועודנו מאחלים לך – חיים מלאים אהבה.
אנחנו מאחלים לך שכל חייך תדברי בשפת האהבה וכל חייך ידברו אלייך בשפה של אהבה – אהובה שלנו.

לפני 3 חודשים חגגת שנה.
לא ציינו את יום חגך בשום אופן מיוחד – לא חגגנו לך יום הולדת עם כל המשפחה והחברים, לא קנינו לך מתנה מיוחדת וחיכינו לראות איך את פותחת את האריזה שלה.
לא קנינו לך כובע של ליצן או בלון מיוחד, שום עוגה גדולה לא נאפתה, אפילו לא לקחנו אותך לסדרת צילומים מתעדת – כל זה פשוט לא קרה.
יום אחד אם תבקשי לראות תמונה שלך מגיל שנה – ממש מהיום הולדת – אני אאלץ להודות ולספר לך שאין שום תמונה כזו.
אבל למרות שאין את התמונה הספציפית של החגיגה החיצונית, קיימות לי ולך אינספור תמונות של חגיגה פנימית אשר מתקיימת כבר שנה ושלושה חודשים באופן שלא ידעתי שאפשר בכלל לחגוג.
אז כשיגיע היום ותבקשי לראות תמונה מיום הולדת שנה, אני אפנה אותך לפה, גם לתמונות ובעיקר למילים הכתובות, ויהיה לי חשוב שתקראי את מה שהרגשתי אז שזה בעצם – בדיוק מה שאני מרגישה ממש עכשיו.

9/9/2016 "ילדתי הרכה, אהובתי הצחה, נשמתי הצבועה בצבעי אהבה״.

מאז שנולדת אנחנו צמודות אני ואת.
חיכיתי לך המון, רציתי אותך כל כך – בדיוק כפי שאת. דומה מאוד לאבא. שונה כל כך ממני.
משבוע 36 כבר התמדתי להגיע לבית החולים ולנסות לבדוק מתי את כבר צפויה להגיע, אבל את לקחת את הזמן ונתת לי לחכות – הגעת בשבוע 41+5 ורק אחרי הרבה הרבה שעות של זירוזים וצירים לא טבעיים. המיילדת הושיטה לי אותך עטופה בבדים, ואני מיד הסרתי את כולם – הצמדתי את גופך הלח והחם אל גופי ועטפתי את שתינו בשמיכה גדולה, כך בילינו את היממה הראשונה.

לפני שנולדת עיטרו את החלק האחורי של האוזן שלי 2 לבבות – אחד לתום ואחד ללני.
שבועיים אחרי שנולדת עשיתי את השלישי – בשבילך ובזכותך.

עכשיו ספטמבר ואת כבר בת שנה ושלושה חודשים – ואנחנו יחד, בלי גן -רק אני ואת וזו אפילו לא הייתה התלבטות
ניב אהבה שלי – את כבר אומרת:
״אמא״
ו- ״אבא״
ו- ״מה זה?״
וגם ״לא!״ ו- ״ביי ביי״ למדת להגיד
ועם הידיים הקטנות והראש החכם את יודעת בדיוק לסמן לנו את מה שאת רוצה.
את עושה שלום לזרים – וכולם מגיבים אלייך, את מרימה להם יד שיתנו לך ״כיף״ וכשהם נותנים או לוחצים את ידך הקטנה, את מתגמלת אותם בצחוק טהור של ילדה.
את זוחלת ומתחילה ללכת, ומטפסת בסקרנות על כל מה שאפשר, ואני לצידך מתבוננת ומחייכת, מדרבנת אותך להמשיך במחקר.
אנחנו ישנות יחד ומתעוררות יחד ולפעמים אני חושבת שאפילו חולמות יחד על אותם דברים – בבקרים כאשר אנחנו פוקחות את העיניים יחד ומחייכות – אני ממש מרגישה איך הפרפר מהחלום שלי, הופיע גם בחלומך שלך. 

תודה על החופש שנתת והשרשת בחיי, תודה על כל הדברים שעשינו יחד.
תודה שהיית איתי בעבודה ובטיולים ובמסעות.
״ניב אהבה שלי״ אני חוזרת ולוחשת באוזנייך הקטנות עשרות פעמים ביום, ואת מחייכת, נצמדת ומתמסרת.
לפעמים אני יושבת על המיטה או השטיח ואת זוחלת, מתרוממת, מתיישבת עלי, מחייכת ומביטה בי – ואני תופסת את ראשך הקטן ולוחשת ״מה קטנה שלי? מה ניב אהבה יפה שלי? מה מאמא שלי?״
״ניב אהבה של אמא״

אני אוהבת את הזמן שלנו כשאנחנו עובדות יחד בגינה.
אני אוהבת שאת נעמדת לידי במטבח.
אני אוהבת לשאת אותך בסלסלת הכביסה הגדולה ולראות אותך צוחקת.
אני אוהבת את התלתלים הקטנים הזהובים שלך.
אני אוהבת את האף הקטן והגבות הכהות.
אני אוהבת את העיניים הכחולות היפות שלך – אבל הייתי אוהבת אותן גם אילו היו שחורות או חומות, למעשה – זה בכלל לא הצבע… זה המבט שלך כשאת מתבוננת בי – ורוב הזמן את מרוצה ממני.
אני אוהבת את זה שלפני שבוע וחצי באמצע ארוחת בוקר בלפלנד חטפת מזלג והתחלת לנעוץ אותו באוכל שהיה מולך, בסבלנות גדולה ובריכוז שהדהים את כולנו – כאילו מישהו לימד אותך או דרש ממך, הבנו שאת לומדת מהתבוננות ואת כה חכמה.
את עדיין יונקת – ואני מאפשרת לך את זה רוב הזמן שאת רוצה, זה הולך ופוחת.
אני מרימה אותך המון על הידיים ונושאת אותך באהבה ממקום למקום, מתוך ידיעה שעוד רגע תתחילי ללכת, ואז כבר לרוץ, ועוד שנייה תהיי גדולה וכבר לא אוכל ימים שלמים לשאת אותך.
כשאני מדמיינת אותך גדולה ובוגרת – אני רואה אותך, תינוקת קטנה שלי, רק גדולה יותר – עם תלתלים ארוכים, עיניים יפות וריסים עגולים, אני רואה אותך צוחקת בקול רם מתגלגל, אני רואה את עינייך מתכווצות משמחה, כך בדיוק אני רואה אותך – וזה מה שאני מאחלת לך ילדתי הרכה, שתמיד תהיי שמחה, הלוואי ואצליח לשמר בחייך הצעירים והבוגרים את שמחת החיים ואת האושר מהדברים הכי קטנים ופשוטים.
אני אוהבת אותך ניב אהבה שלי.
אוהבת המון.
אמא אבישג.

קפצנו למונטנגרו

את הטיול שלנו למונטנגרו תכננתי בימים ספורים, ידעתי שיש לי שבועיים שלמים עם הילדים בבית – היה לי ברור שלפחות שבוע יוקדש לטיולים.
ספונטנית לחלוטין בנוגע למקום, עם תקציב מוגבל מאוד – עקבתי בנחישות אחר אתרי הטיסות המוזלות.
הטיסה למונטנגרו הייתה מושלמת עבורי גם מבחינת היקף הימים וגם מבחינת התקציב – אז סגרתי לנו 4 כרטיסים + 1 לגיסתי האהובה דרך אתר חוליו.
אחרי שסיימתי עם הטיסות התפנתי לקרוא קצת על היעד, לתכנן לנו מסלול היקפי סביב כל המדינה ולסגור מקומות לינה ורכב.

למונטנגרו יש המון מה להציע, היא שופעת נופים משתנים, אגמים, נהרות, הרים שחורים וכבישים שמחברים בין כל אלה באופן מיוחד.
טיילנו בה במשך 8 ימים, גמענו 840 ק״מ מלאי חוויות ומקומות מיוחדים.
אחד היתרונות הבולטים בטיול במונטנגרו הוא רמת המחירים.
הלינה, האוכל והדלק – זולים באופן משמעותי ממה שאנחנו רגילים ביחס לאירופה.
יתרון נוסף הוא המהירות בכבישים, רוב הכבישים במדינה מוגבלים לנסיעה של עד 60 ק״מ – לפעמים אפילו 40 או 30 תלוי כמה הכביש תלול או מפותל, הנסיעה האיטית תורמת מאוד לתחושת בטחון במיוחד בנסיעות הארוכות בהרים. 

לטייל במדינה זרה עם 3 ילדים צעירים זו משימה לא קלה, רוב אזרחי מונטנגרו אינם דוברי אנגלית ומחסום השפה מורגש בכל מקום.
למרות הקשיים הברורים והאינטנסיביות – מונטנגרו היא מדינה מצויינת לטיול עם ילדים, הדברים שאהבתי בעיקר הם:
את הנופים המשגעים
את המים הצלולים והקרירים
את האחו אשר מכסה את ההרים
את צלילי פעמוני הכבשים
לראשונה בחיי השטתי סירה
הקשבתי לתום ולני אומרים ״תודה״ בשפה זרה
אכלתי את האפרסקים הטעימים ביותר בעולם
נהנינו מפירות יער ופטל כל יום מחדש
אהבתי את מנהרות הדרכים החצובות בדרכים
את שיחות הלילה שלי ושל גיסתי
אהבתי להגיע למקומות חדשים
אהבתי להרגיש את חופש החיים
(לצורך האיזון ישנה רשימה נגדית בסוף הפוסט)

אז מה עשינו במונטנגרו כל כך הרבה ימים?

יום 1
הטיסה שלנו מישראל למונטנגרו הייתה ביום שבת בשעת צהריים מעולה, היה לי חשוב לארוז לטיול הזה רק את מה שאני חייבת ולהיות כמה שיותר קלילה עם הילדים והציוד – להתחשב בעובדה שהתא מטען של הרכב השכור אמור להכיל עוד עגלה ועוד את המטען של גיסתי.
ארזתי לילדים מזוודה מלאה בגדים + קצת מצעים + מגבות ומיליון וחצי טיטולים,
תיק פעילויות עם חוברות לימוד, משחקים, לוח מחיק והמון צבעים שונים,
ועוד תיק טיולים מלא ציוד יום-יומי של כולנו
הטיסה עברה יחסית ממש בשלום.
שדה התעופה בעיר הבירה של מונטנגרו הוא קטנטן ממש, מרגע הנחיתה עד הרגע שהיינו ברכב השכור בדרכינו צפונה חלפו בערך 40 דקות.

התחלנו את הנסיעה שלנו לצפון, הוויז עבד נהדר, היעד הראשון שלנו היה העיר קולשיין.
הנסיעה משדה התעופה לקולשיין הייתה פתיחה מצויינת לטיול שלנו, התחלנו לטפס על ההרים היפים והתלולים, עברנו דרך מנהרות חצובות בהרים והעיניים לא ידעו שובע.
תחנת הלילה הראשונה שלנו הייתה בבקתת עץ מדהימה יפה שנמצאת בין הרים, על אחו טבעי וירוק, שבסופו יש אפילו נהר.
בגלל שהגענו לבקתה בשעת לילה מאוחרת לא יכולנו לראות את הנהר, אבל שמענו אותו כל הלילה – בבוקר הלכנו לחפש אותו – וגילינו נהר יפה עם מים קרירים וטובים.
הבקתה שישנו בה נקראת Holiday Home Milica – הזמנתי אותה דרך אתר בוקינג והיא הייתה במחיר מצחיק של 50 אירו ללילה עבור כולנו. בעל המקום הוא איש מקסים ממש, הוא קיבל אותנו עם קנקן מיץ דובדבנים טרי ובבוקר בירך אותנו עם קערת פירות יער שהוא קטף עבורנו מהגינה שלו. להרבה מתושבי מונטנגרו יש גינות ירק פרטיות – רואים את זה בעיקר בצפון, הם מגדלים את הייבול הפרטי שלהם ובכך נהנים משימור מסורת, תרבות של גינון וטבע ופירות וירקות טריים ואורגניים – מעורר השראה לחלוטין!

יום 2
היום השני לטיול התחיל במרחבים היפים של הבקתה ששהינו בה בלילה, הילדים התרוצצו עם כדורי כדור-גל, ניב זחלה על הדשא ורדפה אחרי תרנגולת וכלבלב ואני וסיגל הכנו ארוחת בוקר וישבנו עם המארחים שלנו בגינה היפה שלהם.
טיילנו קצת בסביבה, ירדנו לנהר היפה שלמרגלות ההר ובעיקר הרגשנו ברות מזל.
נפרדנו מהמארחים שלנו בשעת צהריים מוקדמת, המשכנו למרכז העיירה קולשיין – הצטיידנו באוכל וצידה ודרך ונסענו לשמורת הטבע Biogradska Gora  שבמרכזה אגם גדול ויפה.
השמורה הייתה מלאה מטיילים, סירות שייט, אוהלי קמפינג ומשפחות שבאו לבלות בטבע.
המים של האגם הוא נעימים ואפילו הילדים הסכימו לשכשך בהם.
יצאנו לטיול הקפי סביב האגם, המסלול היה מאוד מסודר ונוח עם המון פינות ישיבה מסודרות בדרך, הטיול ההיקפי המלא לקח לנו כשעתיים של הליכה נעימה – לא מאומצת בכלל, בדרך עלינו על גשרי עץ גדולים, ראינו עצים גבוהים בני יותר מ-300 שנה ונהנינו מהאגם בזוויות השונות שלו. 
סיימנו את מסלול ההליכה עייפים אבל מאוד מרוצים והמשכנו את הנסיעה לכיוון חניית הלילה הבאה שלנו – כפר קטן ליד העיירה הצפונית זאבליאק.
הדרך המתפתלת ההררית בין השמורה לבין חניית הלילה שלנו, הייתה מדהימה ביופייה.
צוקים שחורים נישאים לגובה, מעוטרים בעצי אורן ויערות שלמים.
עננים משייטים בין ההרים ובקתות עץ בעלות גגות אדומים, ירוקים וצהובים.
הדרך הייתה משגעת, הגענו לחניית הלילה שלנו בשעת ערב מאוחרת והתחלנו להתמקם במקום החדש שהיה ביתנו למשך 2 לילות, את המקום הזה סגרתי גם באתר בוקינג – וגם עליו אני ממליצה בחום! הוא מאובזר מצויין, יש בו 2 חדרי שינה מרווחים ואפילו מרפסת חמודה!  Holiday Home Stella Star.

יום 3
הבוקר של היום השלישי הוקדש שוב לבדיקת הסביבה החדשה, הילדים התרוצצו על הדשא ושיחקו – התהלכו על גזעי עצים גדולים ואני וסיגל היינו עסוקות בהכנת ארוחותף איוורור המזוודות, סידור של דברים ואפילו כביסה.
כשסיימנו עם כל אלה – יצאנו לטיול רגלי קצר ליד הבקתה שלנו והתוודענו לחיי הכפר בהרים של מונטנגרו.
הבתים בכפרים מרוחקים זה מזה, כל אחד והמרחב שלו, כל אחד והאוויר שלו.
לכל בית – גינת ירק או אפילו חממה קטנה מלאה יבולים וירקות שגדלים.
כבשים משוטטות בחופשיות רבה. 
אחרי שסיימנו להכיר את הסביבה הקרובה, נסענו למרכז העיירה זאבליאק – אכלנו ארוחת בוקר מוזרה במסעדה מקומית ונכנסנו לביתן המטיילים כדי לשאול ״מה אפשר לעשות פה עם ילדים צעירים?״
רוב המטיילים שמגיעים לאיזור נהנים משייט רפטינג בין 3 שעות בנהר טארה המפורסם, עבורנו זו אפילו לא הייתה אופציה – אז הסתפקנו בשני יעדים אחרים חלופיים:
הרכבל של הר דורמיטור והאגם השחור.
לרכבל החלטנו לא לעלות בסוף מהחשש שאולי ניב הקטנה לא תהיה שקטה וזה עלול להיות לא נעים להיות איתה ברכבל 50 דקות בגובה לא נורמלי – אבל לשמחתנו הרבה ממש למרגלות הרכבל יש פארק ילדים גדול ובית קפה נחמד שצופה על ההר כולו.
בילינו שם שעתיים שלמות, הילדים נהנו מכל המתקנים, נדנדות חשמליות מסתובבות, ג׳יפים קטנים להשכרה (2 יורו לרבע שעה) ובאמת שהיה כיף.
אחרי שעתיים קצת רגועות, המשכנו לטיולי הטבע שלנו ונסענו נסיעה קצרה לאגם השחור.
בכניסה לאגם השחור קנינו מלא פירות יער טריים ופטל – המוכרים בדוכנים אפילו יודעים כמה מילים בעברית.
זה מקום מאוד מתוייר – אבל בכל זאת יש בו תחושה גדולה מאוד של חופש ומרחבים.
גם פה – המים היו צלולים ונקיים, ההשתקפויות של ההרים היו נהדרות.
שכרנו תמורת 9 יורו סירת משוטים ולראשונה בחיי השטתי סירה! 
יום 4
ביום ברביעי המשכנו את מסע הדרכים שלנו לכיוון העיקר פלוצ׳ין.
הנסיעה בין ההרים לא הכינה אותנו לרגע בו ירדנו מההר ומולנו השתקף לו אחד האגמים היפים שראיתי בחיי, מים בגוון טורקיז מהפנט – שחוצים את ההרים הירוקים היפים.
האגם בעיר פלוצ׳ין הוא אגם מלאכותי שנוצר על ידי הזרמת מים ושימוש בסכרים, האגם מרשים מאוד להתבוננות – פחות לשחייה, למרות שראינו אנשים שוחים בו בהנאה.
את הלילה העברנו בכפר קטנטן שמרוחק 9 ק״מ ממרכז העיר, וזכינו שוב לקרבה של הר אימתני מצד אחד ונחל קריר מצד שני.
היינו אמורים לשהות בפלוצ׳ין 2 לילות, אבל אחרי לילה 1 מיצינו את המקום והמשכנו הלאה לכיוון היעד הבא

יום 5
את היום החמישי התחלנו בחיפושים אחר מקום לינה חדש… כל הטיול עד כה היה מתוכנן, אבל מכיוון שרצינו לעשות שינויים במסלול – נאלצנו למצוא מקום לינה חדש שיתאים ל-2 מבוגרים ול-3 ילדים בהתראה מאוד קצרה.
התחלנו את הנסיעה דרומה לכיוון החופים של מונטנגרו ובמקביל חיפשנו דרך בוקינג מקום לינה.
לשמחתנו הרבה מצאנו מקום מושלם שכל כך נהננו בו שאפילו שינינו הזמנה קיימת על מנת להמשיך את השהות בו.
הדרך מהצפון ההררי והירוק לכיוון הדרום מלא החופים הייתה כרגיל – מעניינת היפה.
הכבישים באיזור הזה של המדינה רחבים יותר, טובים יותר והנסיעה קלה יותר.
בצידי הדרכים של מונטנגרו רואים הרבה דוכנים למכירת תוצרת מקומית, גבינות, יינות, דבש, פירות וירקות.
אני ולני בחרנו לנו דבש מתוק והמשכנו בדרך.
 אחרי נסיעה בת 3 שעות הגענו לעיר הדרומית קוטור.
העיר קיבלה אותנו במצב רוח נפלא של נופש. ההרים הגבוהים אשר נושקים למפרץ היפה הזה הם שילוב מעודד השתאות והתרוממות רוח אמיתית, אפשר להאט את קצב הטיולים ולזרום עם מה שיש לעיר קוטור להציע.
התמקמנו לנו בדירת נופש אשר ממוקמת בתוך בית אבן עתיק בן 400 שנה, המארחים שלנו קיבלנו אותנו בקבלת פנים אוהבת, פינקו אותנו בתאנים מתוקות והרבה הסברים של המקום ומה שיש לו להציע. החדר שלנו כך הסתבר לנו הוא חלק ״מביתו של הקפטן״, רב חובל כלשהו שחי במפרץ ונדד בין מפרצים וימים.  מחוץ לדירה שלנו עבר הכביש ההקפי של המפרץ ומיד לאחריו – טרסת אבנים קטנה, מיטות שיזוף, סירות עץ יפות ומימיי המפרץ הצלולים, הקרירים והטובים.
השינוי בין התחושה הטיולית של הצפון לבין תחושת הנופש של הדרום היו בדיוק במקום עבור כולנו
המקום שבו ישנו נקרא – Old Mariner Guest House, סגרתי אותו דרך בוקינג ואני ממליצה עליו בחום! גם בגלל המיקום, גם בגלל השירות ובעיקר בגלל התמורה המצויינת למחיר.

ימים 6-7
את הימים הבאים הקדשנו בעיקר להכרות ונופש בעיירה קוטור.
אחרי שנסענו למעלה מ-800 ק״מ, היה דווקא נחמד להשתקע במקום אחד, להכיר אותו קצת יותר לעומק ולהנות רק ממנו.
הלכנו לאיבוד בין סמטאות העיר העתיקה היפה.
עשינו שייט בין 3 שעות במיימי המפרץ (15 יורו למבוגר, חצי מחיר לילד מתחת לגיל 12, תינוקות בחינם)
הכרנו כנסיות בנות 500 שנה ואף יותר
אכלנו במסעדות דגים מצויינות (ארוחה ל-2 מבוגרים + 3 ילדים ב-40 יורו בממוצע, פי 2 מארוחה דומה בצפון)
קניתי לי ציור קטן של אומן מקומי
אכלנו פירות יער, אפרסקים, תפוחים ודבש טעים
התפעלנו מבתי האבן, מחלונות העץ היפים הצבועים בשלל צבעים
שחינו וצללנו המון במים
ישבנו והסתכלנו על החופים, היאכטות העוגנות, הסירות היפות והדגים.

יום 8
היום השמיני היה היום האחרון שלנו, התארגנו בבוקר בכיף ובאיזי והתקדמנו לעבר שדה התעופה.
בדרך לשדה, ממש בצידי הדרך, מצאנו אומן מקומי שקולע סלים.
קניתי ממנו 3!!
הדרך לשדה עוברת הרים אשר משקיפים מעל החופים של דרום המדינה, עיירות קייט קטנות וגדולות מבצבצות מכל עבר.

8 ימים במונטנגרו היו מלאי חוויות, זו מדינה שאפשר לטייל בה ואפשר לנפוש בה, ובעיקר אפשר להנות ממנה וממה שיש לה להציע – ברוחב לב גדול, עבורי ועבור 3 ילדיי הטיול עלה:
2200 שח כרטיסי טיסה
700 יורו עבור שהות מלאה עבור 8 ימים כולל לינה, אוכל, השכרת רכב ודלק

מצורפת המפה של המסלול שלנו

לצורך האיזון – הנה כמה דברים מעצבנים שקרו לנו בטיול:

– בדרך חזרה לשדה תעופה, עשינו תאונה חזיתית עם הרכב (!!!!!!!) מזל שנוסעים שם על 40 קמ״ש הנזק היה יחסית קליל, בכל זאת שילמנו השתתפות עצמית מלאה בשווי 700 יורו + מעמ (833 סה״כ)
-תום ולני החליטו שזה יהיה מצחיק לרוץ בשדה תעופה בארץ בזמן שאני אוספת מזוודות – לחפש את שניהם בין 2,000 נוסעים אחרים היה די מעצבן
-לני עשה לי סצינת ״זו לא הגלידה שרציתי״ באמצע הרחוב לעינהם של מאות תיירים אירופיים מאופקים, והוא לקח את זה כמה צעדים קדימה…..
-את אחד הלילות העברנו בבקתה מבוצרת חשוכה, עם שירותים מרוחקים, ומיליון מעופפים וחרקים באוויר

חוץ מזה – ועוד כמה דברים קטנים… היה ממש אחלה!!

החיים לצידה של גינה

הגינה שלנו תחגוג בקרוב שנה.
כל מי שהתבונן בי מהצד היה בטוח שזה ״טירוף חולף חדש של אבישג״ ש… ״עוד שנייה ימאס לך והכל יתייבש וכלום לא יצמח״ אז בינתיים אני שמחה לבשר שעברתי עם הגינה שלי 2 עונות מלאות ואני משתוקקת לכל העונות הבאות שלנו יחד.


לטפח גינה זה אומר לחפש כל יום את השמש,
זה אומר להתאהב בכל פיסת אדמה שחשופה לקרני השמש ולהבין את הפוטנציאל הגלום בה,
זה אומר לקום בבוקר ולרוץ לראות מה גדל בלילה ואיזה מזיק חדש העיז בחוצפתו להתיישב לי על החסה.
לטפח גינה זה אומר להתחנן לדבורים שיגיעו לעשות האבקה כמו שצריך ולהתרגש מכל פרפר שמוצא את הגינה שלי מספיק נעימה עבורו בשביל לנוח.
לטפח גינה זה אומר לשמור זרעים, לאסוף אותם בצנצנות קטנות ובשקיות נייר ולכתוב שמות מוזרים ותאריכים
״25.5 מלא זרעים של הפרח האדום היפה״
״12.6 מלא מלא מלא זרעים מהשיח הורוד שקניתי במשתלה בצומת״
״1.7 – מלא זרעים של רקפות!!!!״
לגדל גינה זה אומר לקרוא לילדים כל בוקר, להגיש להם אפונה ולומר בשמחה שאין לה תחליף ״קחו משהו טעים מהטבע, זה בלי ריסוס בכלל״ 


:כשיש לך גינה – פתאום קשה לעזוב את הבית, ישנן הוראות שחייבים להשאיר:
-אתה חייב להשקות כל יום, שים לך תזכורת – טוב לא משנה… אני אתקשר להזכיר לך
(ואציק בשאלות שבחיים לא תוכל לענות לי עליהן… כמו לדוגמה: החסה כבר הוציאה פרחים??)
-החצילים אוהבים הרבה מים, תן להם יותר מאחרים
-אם אתה רואה שהמלון מתפשט לכיוון הזה, זה אומר שהוא מחפש שמש, אל תזיז אותו, תן לו להתפשט טוב?
ואז כשחוזרים הבייתה… מבינים שהגינה המשיכה בשלה, והבשילה לנו עוד ועוד אוצרות טעימים
״ווואוווו!!!!!! תקלוט את האבטיח הזה!!!!!!! אמא׳לה!!! יש עוד 4!!!!״
״פפפשששש… איזה מלון צמח לנו פה!״


לפני שנה התחלתי לגדל גינה, לא היה לי מושג מאיפה מתחילים – אבל האמנתי שהטבע כבר יעשה את שלו.
אז קניתי זרעים ואדמה לשתילה והתחלתי להבניט כל מיני דברים שהתאימו לחורף
ולאט לאט העציצים הקטנים התמלאו בצמחים ואני במקביל הכנתי את האדמה עבורם.
עדרתי, חפרתי, דישנתי, עישבתי – הכנתי להם קרקע טובה,
והם בתמורה – ידעו להעריך וצמחו לי יפה.
היחסים התבססו ואני המשכתי לחזר… עטפתי את שתילי הרכים בשלל פרחים צבעוניים ויפים, שיהיה להם נעים בעיניים.
סביב החסות שתלתי פרחי לוע ארי, סביב הברוקולי אמנון ותמר.
בין השומר והמנגולד – פיזרתי עשרות של פקעות חורף: בעיקר כלניות ונוריות.
והגינה גדלה ופרחה.
ואפילו הגיע אליה צב, הוא נשאר רק יומיים, הוא התמקם לו בין הכרוב לצבעוניים.
בבוקר מבולבל אחד זרעתי חופן של זרעי גזר באחת הערוגות, שכחתי מהם לגמרי… כעבור חודשיים ראיתי עשב משונה…. נחושה כולי להוציא אותו מהשורש – שלפתי בהפתעה גמורה צרור גזרים כתומים גדולים.
זה היה מצחיק ממש – היו צעקות בכל הגינה ״מממהההה??? מה זה??? מי שתל פה גזרים??? אה זאת הייתי אני!!! אני בשוק!!״


בחורף הידיים, האדמה, השמש והמים גידלנו עבורנו:
כוסברה
פטרוזיליה
סלרי
שמיר
גזרים
תפוחי אדמה
ארבעה סוגים של חסות
דלעת יפנית
אפונת שלג
קייל
שומר
סלק
צנוניות
כרוביות
וכמובן ברוקולי
בחורף גיליתי שלכל צמח יש בסוף פרחים, גיליתי שהפרחים מתייבשים ואז יוצאים הזרעים.
למדתי שלכל צמח יש את השיטות שלו, את הזרעים שלו, את האופי שלו – זה עולם מרתק.


בקיץ טיפחנו באהבה גדולה:
סלרי
אבטיחים
מלונים
עגבניות
פלפלים
פלפלים חריפים
מלפפונים
חסות
תירסים
קישואים
חצילים
ועוד המון פרחים

לגדל גינה זה אומר להתלכלך ולגעת המון במים, לגדל גינה זה אומר הרבה חול מתחת לציפורניים.
לגדל גינה זה אומר לצאת בבוקר עם קערה ומספריים ולשוב הבייתה עם עלים רעננים מכל מיני סוגים שממתינים לחיתוך, מלח ושמן זית.
לגדל גינה זה אומר לעשות הדליות, ולמתוח חוטים, להעמיד במבוקים, לכתוב שלטים שהולכים ודוהים.
לגדל גינה זה אומר לאכול פירות טעימים בחו״ל ורק לחשוב איך אני מביאה את הזרעים והגרעינים לארץ – ומנביטה לי 5 עצי אפרסקים ממונטנגרו, למרות שאסור.
לגדל גינה זה אומר – לחכות בסבלנות לסייפן שנשתל כפקעת, אבל לוקח לו 5 חודשים להוציא פרח 1 יפה.
לגדל גינה נותן לי הרבה מרחב נשימה, הגינה מתפתחת וגדלה, היא עונתית – יש בה תהליך של בחירה, צמיחה, קמילה ופרידה.
ואחרי הפרידה – נשתלת לה גינה חדשה.
גינה לי אהובה.