חבר׳ה אני אכתוב לכם פה דברים שאולי תזכרו אולי לא, אבל בשביל זה אני כותבת פה.
בכדי שיהיו לכם זכרונות נחמדים.
ניבוש – את זוכרת שנפלה לך השן הראשונה בפינלד! זה היה במלון ליד הים הבלטי, בעיירה חמודה שנקראת פורי.
לני – אתה סיימת לקרוא את יומנו של חנון 5 קצת אחרי שביקרנו בגן החיות ראונה בלפלנד של פינלנד.
תום – אתה למדת לשוט לבד בסירה! זה קרה באגמים של לפלנד או שם בצפון פינלנד.
ופשוקי מתוקוקי – את פשוט היית קסם מהלך וחמודה פלאים כל הטיול, שתדעי לך את זה!
את פינלנד ושבדיה חצינו במשך שבועיים וחצי, התחלנו בדרום מערב פינלנד בארכיפלג היפייפיה שבכדי לעבור מאי לאי יש צורך במעבורת, והצפנו עד הפארק הלאומי אביסקו שנמצא בגבול שבין שבדיה לנורווגיה.
את המסע הזה עשינו מאמצע חודש יולי עד סוף חודש יולי ומזג האוויר היה רוב הזמן לטובתנו, השמש בערה בשמיים 24 שעות ביממה ובשום שלב לא חווינו לילה אמיתי, זה היה מאוד עוצמתי.
המלצה כללית למטיילים עם ילדים בפינלנד: שווה לכם להכיר את רשת המשחקיות שנקראת ״הופ-לופ״, היא קיימת בפריסה ארצית ובכל עיר גדולה והיא פשוט מצויינת לילדים החל מגיל זחילה ועד 12 בערך. אפשרות מצויינת לימי קיץ גשומים.
אז מה עשינו 17 ימים בפינלנד ושבדיה?
התחלנו את הטיול בחלק הדרום מערבי של פינלנד בעיירה פאראגס, מצאנו בקתת עץ קטנטנה באתר קמפינג בשם solliden camping, יפייפה בלב חורשת אורנים מלאת תותי בר.
הבקתה הייתה בסיסית ממש וכללה רק 2 מיטות קומותיים, אבל היער היה כל כך יפה וכל כך נעים שהחלטנו להשאר באתר הזה 2 לילות.
משם עברנו במעבורת לאי קורפו באמצעות מעבורת חינמית והתגלגלנו לאתר קמפינג מצויין שנפתח למבקרים לראשונה בעונה הזו ונקרא rumar strand. התמקמנו על פיסת דשא ולא פירקנו ממנה את האוהל במשך 3 לילות.
הילדים ניסו לדוג כל הזמן ואני התעסקתי בעיקר בכביסות וארוחות ומידי פעם קפצתי לסאונה המעולה והחינמית שיש באתר ולהוט טאב השווה שישב על מרפסת מעל מפרץ יפייפה ומרינה קטנה. חלום.
רגע לפני שהתחלנו לעלות צפונה למרכז פינלנד עברנו דרך העיר טורקו בכדי להצטייד בחוסרים דרך חנות יד שנייה. מצאנו חנות נהדרת בגוגל מפות ורכשנו בה קצת בגדים חמים וכלי בישול.
בטורקו גם בילינו יום שלם בפארק המים השווה של העיר jukupark, הוא גדוש ומלא במתקנים ואטרקציות ויש מלתחות ומקלחות מסודרות ונעימות מאוד.
בדרך צפונה עצרנו בעיירה טאמפרה, התמקמנו באתר קמפינג גדול ומוכר שיש בו מסעדה ומגרש גולף לילדים, אגם גדול ומדשאות ענקיות. ביקרנו בפארק השעשועים של האנגרי בירדס, ברחבי פינלנד יש המון פארקים וגני שעשועים של מותג, אבל זה נחשב לאחד הגדולים מכולם. הכניסה לפארק אפשרית דרך כרטיסי כניסה במחירים שונים שמאפשרים גישה שונה למתקנים הרבים שקיימים בפארק, אני חייבת לציין שהכניסה הייתה מאוד יקרה ביחס לאטרקציות אחרות במדינה.
בדרך צפונה עצרנו בעיירת אגם קטנטנה שנקראת Lappajärvi ושכרנו בקתת אירבינבי יפייפיה מאובזרת ושקטה. הבקתה הייתה במרחק של דקת הליכה מחוף קטן ודי פרטי שבו בילינו במשך יומיים שלמים. המקומיים נהנים ממיימי האגם בקיץ והשקט והשלווה שמגיעים שכל עבר הם פשוט מרפאים. במקום הזה גילינו שאדמת האגם היא ממש אדמת חימר. הוצאנו כמויות גדולות ממנה לחוף ובמשך שעות שלמות יצרנו ושיחקנו בבוץ הממכר.
התחנה הבאה בטיול שלנו הייתה פארק החיות רואנהשבלפלנד שבו ביקרנו בדיוק לפני 5 שנים! הכניסה ללפנד היא כה ברורה… אי אפשר לפספס… פתאום מתחילים לראות איילי צפון בכל מקום, משוטטים חופשיים.
אני כל כך אוהבת לשוב ולבקר במקומות שכבר הייתי בהם, גם בארץ וגם בחו״ל. הפארק השתנה מאוד בשנים שחלפו ונוספו לו פינות משחק לילדים. שפע של אוכמניות גדלות בכל מקום והפעם מעבר לאיילי הצפון שראינו בפארק – הצלחנו לראות דב קוטב אמיתי משחק במתחם יעודי בלב הפארק, אני באופן אישי הייתי מעדיפה שהדב יהיה בקוטב הצפוני ולא בפארק חיות (מרווח ככל שיהיה) אבל מצד שני – היה באמת מהפנט לצפות בו משחק ומשתובב במי אגם קרירים, בסמוך לגן החיות ישנו בבקתת אירנינבי מצויידת ונהדרת עם המון משחקים לילדים וסאונה סופר מפנקת צמודה ליער.לרובניימי הגענו ביום ראשון בבוקר ומצאנו שוק קטנטן במרכז העיר עם בתי קפה קטנים וחמודים והמון מוכרים עם דליים של קלאוד ברי, אכלנו פנקייקס טעימים ושתינו כוס תה והמשכנו בדרכנו צפונה לעיירה הקטנטנה Lankojärvi
בעיירה שכרנו בקתת אירבינבי שהגיעה עם חוף פרטי לאגם קטנטנן ויפה, סירת משוטים מתוקה ועוד המון בקתות לשימושים שונים וכולן ממוקמות במרחק של מטרים ספורים זו מזו על גבי מדשאה ענקית ויפה. הגענו עד לפלנד, ממש קצה העולם, והכל כה רגוע ושקט. הלילות עדיין מוארים ויפים ובחוץ שומעים רק צרצרים מסיבות פיניות רחוקות וסירות משוטים. אחד המקומות היפים והשלווים ביותר שביקרתי בהם בעולם!
בדרך צפונה ולקראת מעבר הגבול לשבדיה, עצרנו בעיירה Muonio שנמאת על גדת נהר שמצד אחד שלו נמצאת פינלנד ואילו בצד השני של הגדה זוהי כבר שבדיה.
ישנו במלון harrinivaהיפייפה שהיינו בו בדיוק 5 שנים קודם לכן, זכרתי את המסעדה שיש במקום לטובה ושמחתי מאוד לחזור לשם. הפעם בחרנו ללון בבקתות קמפינג של המלון ולא בחדרי המלון.
את מעבר הגבול חצינו על דרך אורות הצפון היפייפה שהיא דרך משותפת לפינלנד ושבדיה. וכבר על הדרך הראשית התחלנו לראות פטריות יפייפיות בגדלים וגוונים שונים, שרק הלכו וגדלו יותר ויותר ככל שנכנסנו לתוך שבדיה היפה.
בתוך שבדיה, מצאנו לראשונה קלאוד ברי ואכלנו מהם המון. הם כל כך טעימים. חמצמצים ומתוקים יחד. היערות של שבדיה יודעים לספק תזונה מצויינת!
שבדיה הייתה רק נקודת מעבר בטיול שלנו לעבר נורווגיה ולכן לא שהינו בה הרבה זמן, אבל כן ישנו ב-2 מקומות נהדרים ממש. הראשון נמצא כשלוש שעות נסיעה מהגבול עם פינלנד, Pinetree Lodge, הגענו אליו ממש במקרה והיה פשוט מצויין לשהות בו. ישנו בבקתת עץ מתוקה עם אח בוערת ומצעים מפנקים ואחרי כל כך הרבה ימים בדרכים – זה היה כה הכרחי. הלודג׳ שוכן בלב יער יפייפה עם אגם קטן ואי במרכז. אל האי הקטן שטנו בסירת משוטים ועל האי חיכו לנו אינספור פירות יער טעימים. אחרי ארוחת בוקר טובה בלאונג׳ של הלודג׳, יצאנו שוב לדרך לעבר העיירה קירונה.
הייתי בטוחה שנישן לפחות לילה אחד בקירונה, אבל העיירה נראתה כל כך לא מזמינה וכל כך אפרורית שלבסוף עשינו בה רק עצירת פיצה… והמשכנו הלאה לעבר אביסקו.
חבר׳ה, כשתהיו גדולים אתם תזכרו כמה אהבתי את הפרחים שבדרך? כמה התרגשתי מהפריחה הורודה שלוותה אותנו בכל מקום? כמה הפצרתי ואמרתי שאני לא מוכנה עדיין להפרד ממנה ומקווה שהיא תלווה אותנו כל הטיול? אני מקווה שתזכרו, כי פרחי הקיץ הורודים של סקנדינביה – עושים אותי, אמא שלכם, מאושרת ושמחה.
על גבי המפה ראיתי שאביסקו זו פשוט עיירה על גבול שבדיה נורווגיה ובגלל זה בחרתי לסע אליה, במציאות… אביסקו זה למעשה פארק לאומי יפייפה כמו שרק אלוהים יכול לברוא. אחרי חודש ימים של טיול באיזורים מישוריים מלאי יערות אורנים, פתאום הדרך החלה לקבל צורה קצת שונה. מרחוק התחלנו לראות הרים ומפלים, פסגות מושלגות עצומות לצד חופים סלעיים שחורים. ההרים. כך הם קוראים לזה, המקומיים: ״ההרים״.
הגענו לאביסקו בשעת ערב מאוחרת והרושם הראשוני היה שאין סיכוי שנמצא מקום לינה… אז המשכנו לסע עוד קצת, ולבסוף מצאנו אכסנייה מתוקה וזולה שבה שכרתי לנו חדר קטן, עם סלון ומטבח משותפים, מזג האוויר היה גשום וסוער ובאכסנייה היה כל כך נעים! הילדים רותקו לטלוויזיה ואני הכרתי זוג שוויצרים בפנסיה שסיפרו לי שהם יצאו גם למסע ארוך בסקנדינביה. הם הופתעו ממש לגלות שאני מטיילת לבד… ובהמשך הדרך פגשנו אותם עוד פעמיים בנורווגיה. במרחק 5 דקות נסיעה ישנו לודג׳ הרבה יותר מפנק, שם אכלנו ארוחת ערב קלילה וארוחת בוקר עשירה.
את הבוקר באביסקו העברנו בטיול קצר שיוצא ממרכז המבקרים של הפארק וביקור בתערוכה יפייפה שיש במוזיאון של פארק, למדנו על השמש וסיבוב כדור הארץ וראינו מתי בדיוק צפוי לשוב לאיזור הזה החושך המוחלט.
יום אחד אשוב לאביסקו ואצא לטרק בהרים, כמו כל שאר המטיילים הבוגרים שראיתי שם…. אלו עם התיק על הגב ונעלי הטרקים השוות! יום אחד גם אשוב לאביסקו בכדי לחזות האורות הצפון של החורף. יום אחד. אביסקו זה בהחלט מקום ששווה לחזור אליו. כל כך יפה! בטיול הזה בינתיים… המשכתי הלאה לעבר הגבול עם נורווגיה ושם הדופק שלי כבר ממש התחיל לעלות. נורווגיה! גולת הכותרת של סקנדינביה.
מדהים לגלות שכבר במעבר הגבול, בדרך לנארביק, שמים לב לשוני, לסגנון הבנייה האחר, לתצורת הנוף המשתנה. אבל כל זה… בפרק הבא.
כבר תקופה ארוכה אני מרגישה שאני צריכה לרכז במקום אחד את כל המקומות לינה שביקרנו בהם בטיולים שלנו ברחבי הארץ, מי שמכיר ועוקב ודאי יודע שבדרך כלל אנחנו יוצאים לטיולים ארוכים בארץ אשר במסגרתם אנחנו מחליפים מקום לינה אחת ללילה או מקסימום שניים. אנחנו מטיילים ברמות לינה החל מקמפינג בסיסי של רשות הטבע והגנים (שעולה לנו עשרות שקלים בלבד לכל המשפחה), חאנים למיניהם שמאפשרים לינה חוויתית לא יקרה, ועד צימרים קצת יותר מפנקים שמגיעים לטווח מחירים של 650-800 שקלים ללילה. טווח מחירים גבוה מזה הוא חריג אצלנו, אבל גם ממנו אפשר למצוא ברשימה.
הרבה פעמים אני נשאלת על מקומות שונים ומתבקשת לתת המלצות, אז הנה עמוד מרוכז בו יש את כל המידע, אני מקווה שהוא יהיה שימושי עבורכם.
ההמלצות הן על סמך השהות שלנו בלבד, חלק מהלינקים מופעלים באפיליאצייה דבר שמאפשר תמיכה בבלוג.
מקומות לינה מצטיינים מסומנים בצבע מודגש. צפון הארץ: כליל – לחוות את הטבע // בית שלם על הר עם נוף מבודד, מאובזר לחלוטין, שקט ונעים, מושלם! קדיתא – בית האבן // בקתת אבן בעבודת יד מלאה, חוויה נדירה! מומלץ להגיע באביב ולהנות מהגינה. חורשת טל – קמפינג רשות הטבע והגנים // קמפינג בסיסי במחיר מצויין עם הרבה מים מסביב. שאר יישוב – קמפינג חניון הבניאס // קמפינג חביב ביותר במרחק הליכה מנהר הבניאס מצפה הילה – מרפסת מהסיפורים // מקום חוויתי ביותר! לינה במעבה היער, אחד המומלצים ברשימה! מכמנים – דרך התנ״ך אל הטבע // לינה חוויתית בחאן, בסוכות או באוהלים פרטיים, אחד המומלצים ברשימה! מטולה – מלון מטיילים// מלון נהדר למי שמעוניין להגיע לטייל באיזור, נקי ונוח אחלה ארוחת בוקר. עין זיוון – כפר נופש תיירות עין זיוון// מומלץ בחום, מדשאות רחבות, חדרים נעימים, גן שעשועים ובריכה בעונה. אמירים – הבית הכחול // בית נופש רחב ידיים ומפנק, בלב יער אלונים יפייפה. הר חלוץ – הכפר הסקנדינבי // בקתות עץ יפייפיות ומאובזרות, גקוזי כיפי במרפסת בפונה ליער, מצויין! רמות נפתלי – צימר נופש על הנוף // נעים מאובזר מרווח עם נוף משגע ומדשאה גדולה נווה אטי״ב – אצל סטפני // מקום מקסים ממש שנבנה מעץ על ידי הבעלים שאר יישוב – יחידות אירוח משק קורלנדר // חדרים מאובזרים ונוחים, לבקש חדר מרוחק מהכביש. בית הלל – קמפינג דג על הדן// קמפינג בסיסי על גדת הדן, גישה ישירה למים קדיתא – בקתה בקדיתא// בקתה מדהימה ביופיה מאובזרת ונעימה נוף משגע! חרמון – בית ספר שדה הר חרמון החברה להגנת הטבע // אירוח בסיסי, חדרים צמודי קרקע עם מדשאות רחבות תבור – בית ספר שדה אלון תבור החברה להגנת הטבע // אירוח בסיסי, חדרים צמודי קרקע עם מדשאות רחבות אורטל – אירוח הנוף הצפוני// אירוח נעים מאוד כולל ארוחת בוקר בחדר האוכל הקיבוצי אבני איתן – הכפר האינדיאני // לינה באוהל טיפי נעים ונוח, חוויתי מאוד! הר הכרמל – חוות משמר הכרמל רשות הטבע והגנים // קמפינג בסיסי פתוח בסוכות ופסח בלבד במבוק וילג׳ – בריכת רם מג׳דל שמס // אתר קמפינג מצויין, אפשרות לשכירת חושה. שעל – משק לוי // אתר קמפינג מצויין, אפשרות לשכירת חושה, יש קטיף עצמי של פירות יער, אפריל עד אוקטובר. פארק ירדן – דרום רמת הגולן// פארק ענק עם אפשרות לקמפינג או השכרת חדר צוות, חביב ביותר. בית אורן – יער הפיות // קמפינג אקולוגי נהדר בלב חורשה ענקית, יש 3 בריכות נהדרות באתר! הרדוף, קיבוץ אנתרופוסופי – הדירה של יוטקה // דירה מתוקה ממש עם נוף ועיצוב משגע! לא מומלץ עם תינוקות ופעוטות מאחר ויש ארונות מטבח פתוחים עם כלים שבירים וסולם גלרייה ללא מחסום. בית הלל – החווה של דני // בקתה מאובזרת ונוחה בלב מטע פקאנים, מובדדת ושקטה. לא מומלץ עם תינוקות ופעוטות מאחר ויש סולם גלרייה ללא מחסום. קיבוץ מזרע – אכסניית מזרע // התארחנו בחדר משפחתי שהיה מאוד ישן, לא מתוחזק ומריח לא טוב, תמורה מאוד לא טובה למחיר ולכן לא מומלץ. גשר הזיו – מלונות מטיילים // התארחנו בחדר משפחתי מתוק ומעוצב שהיה מאובזר נהדר, ארוחת בוקר נהדרת, מומלץ בחום רב.
איזור הכנרת ועמק המעיינות:
כרי דשא – אכסניית אנ״א // מקום הלינה הכי טוב בכנרת, יש חוף פרטי ומדשאה ענקית. כורזים – חוות ורד הגליל // מומלץ ביותר!! ארוחת בוקר מצויינת וחדרים מושקעים מאוד עין גב –כפר הנופש // התארחנו של מספר פעמים, היה מעולה בכל מדד, מומלץ בחום! דגניה – חניון ירדן כנרת לינה בקרוואן // חניון בסיסי ונוח גני חוגה – השכרת יורט מונגולי // לינה חוויתית ובסיסית כנרת – אחוזת אוהלו // חדרים בסיסיים ביותר, תחזוקה נמוכה, גן משחקים לילדים במתחם, ארוחת בוקר עשירה בית אלפא –אירוח כפרי // אירוח נהדר נקי ונוח בקיבוץ למרגלות הגלבוע היפה. בית שאן – אכסניית אנ״א // אכסנייה בסיסית ונעימה, יש בריכה פעילה בימי הקיץ. אוליב בגלבוע // מלון בוטיק מקסים, מפנק ואסטתי מאוד, בילינו בו כמשפחה ונהננו מאוד! מושלם! מלון נוף גינוסר// מלון מעולה ממש על הכנרת, פעילויות מסביב לשעון לכל המשפחה, בריכה נהדרת! מומלץ בחום! חוף דוגית (קמפינג) // קמפינג בסיסי, למי שרוצה רק להניח אוהל ולהנות מהכנרת היפה. אין צורך לתאם הגעה.
דרום הארץ:
אילת –מלון אסטרל וילג׳ // מומלץ בחום רב, נותן תמורה מצויינת למחיר ולא נחשב ברמת המחירים היקרה של אילת. כל החדרים צמודי קרקע וזה נהדר לילדים ומאפשר להם הרבה עצמאות, המלון מרגיש נעים ומרווח גם באמצע יולי אוגוסט אודות לשטחים הרחבים בו. אילת – מלון אגמים // מומלץ בחום, שווה לחפש מבצעים. אילת – מלון אורכידאה // מומלץ בחום, שווה להגיע מחוץ ליולי אוגוסט והחגים. חצבה – יערת הדבש // בקתות עץ כפריות מאובזרות ונעימות עם מדשאה ענקית ומטבח משותף, בקיץ ישנה אפשרות להכנס לבריכת הקיבוץ, אחד המקומות שאנחנו הכי אוהבים לשוב אליהם. צופר –חוות האנטילופות // חוויה בלתי נשכחת, ישנו שם בצימרים ונהננו מאוד מהשקט והמרחבים והאבזור של החדר. צוקים – זמן ערבה // סוויטות מפנקות בלב הערבה, רמה של מלון בוטיק עם כל הפינוקים, בריכה מחוממת פרטית. עזוז –חאן בארותיים // מומלץ בחום רב! תנאים בסיסים אך נעימים מאוד, ארוחות נהדרות! מצדה מערב –חניון לילה רשות הטבע והגנים (חדר צוות) // מומלץ בחום רב לינה בסיסית עם נוף משגע! מכתש רמון –חניון בארות רשות הטבע והגנים // מומלץ בחום רב! קמפינג בסיסי במרכז מכתש רמון ממשית – החאן הנבטי רשות הטבע והגנים // לינה בטוקול (אוהל אתיופי) חוויתי מאוד! חניון משובח! שדה יואב – אורחן יואב // מקום בסיסי ביותר במחיר גבוה, תמורה לא מספיק טובה לדעתי. פארק אשכול – חניון לילה ״עין הבשור״ רשות הטבע והגנים // קמפינג בסיסי ביותר, מעט מאכזב. תל ערד – חניון לילה רשות הטבע והגנים (חדר צוות) // אחד החניונים היפים ביותר שהייתי בהם משאבי שדה – כפר נופש משאבים // אירוח נעים חדרים צמודי קרקע עם מדשאות נחמדות מצפה רמון – אכסניית אנ״א // לינה בסיסית ונעימה, חדרים לא צמודי קרקע. באר שבע – טרומפלדור בעתיקה // מקום מקסים ביותר בעיר העתיקה, מאובזר ומרוהט כמו מלון בוטיק. כרמים – אירוח כפרי // מקום חביב ביותר עין גדי – בית ספר שדה של החברה להגת הטבע // לא מומלץ, המבנים ישנים ולא מתוחזקים ביחס למחיר הנדרש לוטן – אירוח בכפר האקולוגי // חוויה מיוחדת, הילדים מאוד אהבו, מתאים למי שרגיל לתנאי קמפינג משודרג.
ירושלים והסביבה:
מלון כרמים // לזוגות בלבד, מלון ספא מושלם, נעים, ארוחות מעולות מומלץ בחום! וילה במושבה // מלון בוטיק מושלם לסופ״ש זוגי, ארוחות עשירות, שירות מדהים ומפנק.
תל אביב:
מלון מונטיפיורי // מלון בוטיק מקסים ואינטימי עם מסעדה ובר משובחים!
הפחד הכי גדול שלי בטיול הזה היה שיהיה לי פנצ׳ר…. וואו להתקע עם 4 ילדים לבד עם רכב ענקי באיזשהו חור בסקנדינביה עם פנצ׳ר זה לא משהו שרציתי שיקרה לי ובכל יום שלא היה לי פנצ׳ר אמרתי תודה לאלוהים… למרות שאני בכלל לא בטוחה בקיומו.
מה שכן קרה לי – שזה ששקעתי עם הרכב עמוק עמוק בבוץ של אדמת נורווגיה ספוגת גשמי הקיץ.
זה הוביל לדפיקה בדלת הקרובה ביותר, וחילוץ יחסית מהיר ומחוייך על ידי ויקינג בלונדיני מזוקן אמיתי!
את הטיול הזה תכננתי במשך שנים, הוא ישב לי בראש והיה חייב לצאת לפועל, רציתי טיול ארוך ממש – עם כל הילדים – בהמון איזורים וחבלי ארץ ורציתי שזה לא יהיה יקר במיוחד.
את כרטיסי הטיסה רכשתי כשנה מראש דרך אתר התעופה של חברת נורוויג׳ן, אחרי בירורים של שלל יעדים אפשריים, הבנתי שהטיסה לשטוקהולם היא הזולה ביותר להרכב שלנו, זולה באופן משמעותי ולמען האמת בטיול של חודשיים זה לא ממש משנה איפה נוחתים מכיוון שיש הרבה זמן להגיע לכל מקום בערך.
הבחירה בשטוקהולם כיעד ראשון התבררה כמוצלחת גם כשבדקתי את אתרי השכרות הרכב. השכרת הרכב משדה התעופה של שטוקהולם הייתה זולה יותר בעשרות אחוזים לעומת כל הערים המתחרות (קופנהגן, אוסלו, הלסינקי)
לטיול של חודשיים בחרתי לנו רכב גדול ממש, רכב טויוטה בעל 9 מושבים שמחולקים ל-3 ספסלים מרווחים ותא מטען ענק. ההשכרה נעשתה דרך חברת אקונומי קר רנטל.
המחשבה מאחורי הרכב הייתה הנוחות והמרחב.
היה לי ברור שטיול של חודשיים חייב להיות נוח ונעים, חייב להיות בו רכב שיצליח לשאת בקלות את כל הציוד שהבאנו מהארץ (לא הרבה במיוחד) וכל הציוד שעוד נקנה תוך כדי תנועה (וקנינו הרבה ועל כך בהמשך)
ידעתי גם שמאחר ואני לא קובעת את מקומות הלינה מראש… יכולה להיווצר סיטואציה שבה לא יהיה לנו איפה לישון – ורכב גדול בשילוב עם ילדים קטנים, מייצר מצב שתמיד אפשר פשוט לישון באוטו ואכן ישנו באוטו מספר רב של לילות, מתוך בחירה אמיתית ולא מתוך אילוץ!
הטיול שלנו התחיל ב-30.6 והסתיים ב-25.8, במהלכו נסעתי 6800 ק״מ שהתחילו בשטוקהולם, עברו לאיי אולנד, משם לפינלנד לפלנד שבדיה צפון נורווגיה איי לופוטן ואז דרומה על קו החוץ של נורווגיה עד לארץ הפיורדים וחזרה לאוסלו ומשם לשטוקהולם.
זה היה חתיכת טיול ובאופן מופתי הוא התנהל בצורה מצויינת.
הכרת המדינות – שלב התכנון המוקדם
אז על מנת להכיר את המדינות באופן כללי ביותר, עקבתי אחרי מספר פרופילים באינסטגרם שמייצגים את לשכות התיירות המקומיות, שמרתי לעצמי פוסטים מועדפים ומקומות שהרגשתי שיהיה כיף להגיע אליהם.
התכנון שלי היה מאוד אמורפי ולא מדוייק, ידעתי את המסלול בגדול ולקחתי בחשבון שהכל יכול להתשנות תוך כדי תנועה ואכן דברים השתנו תוך כדי תנועה.
חופש התנועה בטיול שכזה הוא מרכיב סודי לתחושת הצלחה: לקום מתי שרוצים, לפתוח מפה או לשמוע המלצה, ואז לנוע בחופשיות מוחלטת ליעד הבא מבלי להיות מוגבלים בלוחות זמנים צפופים.
מקומות לינה – מדינות סקנדנביה קלות ונוחות לטיול, הן עשירות במגוון רחב של אפשרויות לינה, החל מלינה חינמית בכל מקום בטבע ועד בקתות ובתים מפוארים דרך האתרים היעודיים.
בסקנדנביה מותר למעשה ללון בכל מקום כל זמן שאתם ואתן שומרים על מרחק של מינימום 50 מטרים מבתים פרטיים.
כמובן שחשוב גם להשאיר את הסביבה נקייה ומסודרת אחריכם אם בחרתם ללון בטבע.
מקומות בלינה היחידים שסגרתי מראש היו המקומות הראשוניים להתאקלמות והתארגנות, משם והלאה הכל קרה תוך כדי תנועה:
לפעמים פשוט ראינו שלטים על הכביש שמציינים על מקומות לינה קרובים (הכל משולט למופת), לפעמים בדקתי מקומות לינה קרובים בגוגל מפות, לפעמים בבוקינג או איירבינבי, ולפעמים פשוט עצרנו איפה שרצינו לסידרנו את הרכב ל״מצב שינה״ ופשוט נשארנו ללון על שפת אגם יפייפה או מול פיורד ענקי.
באתרי קמפינג שילמנו כ-80-120 שקלים ללילה להרכב של אמא + 4 ילדים עבור פתיחה של אוהל ושימוש בכל מתקני הקמפינג, לפעמים היה צורך לשלם 10 שקלים תוספת לכל מקלחת חמה שרצינו (היו מקומות עם הגבלת זמן והיו ללא)
באתרי בקתות שילמנו לרוב 150-600 שקלים ללילה לאותו ההרכב, המחיר תלוי בגודל הבקתה, כמות החדרים בה וכדומה. ההעדפה שלי הייתה תמיד לקחת את הבסיסית ביותר.
התארגנות על ציוד:
מישראל יצאנו עם מזוודה אחת גדולה לכל ארבעת הילדים וטרולי קטן עבורי.
לקחנו בגדים רב עונתיים כולל חולצות קצרות, בגדי ים ואפילו כובעי צמר ומעילים.
את האוהל שלנו לקחנו מהארץ והוא היה מצויין בימים שבהם הייתה שמש או ממטרים קלים, בימים של גשמים יותר משמעותיים – הוא ממש השתדל בשבילנו… אבל לא עמד 100% במשימה.
את היום הראשון שלנו בשטוקהולם הקדשנו לביקור בחנות האהובה עלי בעולם! חנות של ציוד מטיילים.
אחרי בדיקות רבות בחרתי להגיע לסניף דקטלוןבאחד הקניונים בשטוקהולם ובסניף הזה רכשנו ציוד ששימש אותנו חודשיים שלמים:
שקי שינה, כירת גז מצויינת ובלוני גז, מזרוני קמפינג מתנפחים ומתקפלים, מעילי גשם דקים, פנסים (שהתבררו כלא נחוצים במקום בו השמש לא שוקעת כלל…) חומר דוחה יתושים, מחלצות גדולות וקלות לנשיאה ושולחן מתקפל מצויין עם 4 כסאות קטנים.
הציוד הזה היה כל כך הכרחי לטיול, הוא אפשר לנו לעצור בכל מקום ולהפוך אותו לבית תוך דקות ספורות.
ציוד הטיולים הזה עלה לנו כ-2,500 שקלים והיה זול יותר משמעותית מקנייה דומה שהיינו עושים בארץ.
כל הציוד אגב, חזר איתנו לארץ!
בחנות יד שנייה בשטוקהולם, וגם תוך כדי תנועה בטיול הצטיידנו בעוד הרבה דברים כמו ביגוד שהיינו צריכים להשלים פה ושם, כריות, סירים ומחבתות, סכו״ם, קנקני תה, תורמוסים צעצועים לילדים מידי פעם ועוד. תרבות היד שנייה במדינות סקנדינביה היא עשירה ונוחה וניתן למצוא הכל כולל הכל בחנויות יד שנייה שפרוסות בכל מקום. קל לאתר אותן דרך גוגל מפות על ידי שימוש במילות חיפוש רלוונטיות.
שבדיה הייתה המדינה הזולה ביותר בכל מה שקשור לציוד מטיילים, סניפי דקטלון מצויינים מרווחים ומלאים בכל מה שתרצו.
בפינלנד ונורווגיה אין סניפים של הרשת, אך בנורווגיה מצאנו רשת מצויינת וזולה שנקראת: ספורט האוטלטכבישים, מהירות, ניווטים, מצלמות, אגרות, מנהרות וחניות
אם הייתי יכולה לייבא משהו אחד מסקנדנביה לישראל זה את מערכת הכבישים והסדר המופתי שם בנושא הזה (שקר גס! הייתי מייבאת את הכל כולל פירות היער, האייילים והפיורדים והיפים)
הכבישים במדינות הללו פשוטים לניווט וקלים מאוד לנהיגה, מדובר על מדינות מרווחות בשטח ומצומצמות באוכלוסייה מה שמייצר מצב מדהים של חוסר פקקים! ומיעוט של ככרות ורמזורים.
התנועה זורמת וקלה, גם בערים הגדולות.
חשוב מאוד להשמע לתמרורי המהירות מכיוון שמצלמות קיימות בהרבה מקומות, גם לשלטים המורים על חיות בר חשוב להשמע כי בהחלט אפשר להתקל באיילי צפון פתאום באמצע הכביש… ואתם לא רוצים לעשות את זה במהירות של 150 קמ״ש.גוגל מפות עבד לי מצויין בכל מקום, כולל המבודדים ביותר.
בנושא האגרות של המנהרות (בעיקר בנורווגיה) ושל המעבורות (בעיקר בנורווגיה), אני באופן אישי לא טרחתי להרשם מראש לשום שירות ופשוט שילמתי דרך חברת השכרת הרכב המקומות שבהם התשלום הוא אוטומטי, יש גם המון מקומות (מעבורות בעיקר) שהתשלום הוא פשוט במקום על ידי סדרנים, המחירים הם זולים וזה הסתכם ב-500 שקלים לכל החודשיים הללו.
מערך המעבורות בדרום פינלנד ובנורווגיה הוא מערך מתוקתק ופשוט להתנהלות, אני באופן אישי לא בדקתי שעות של מעבורות – פשוט הגעתי כשהגעתי ומקסימום חיכינו בליין של המעברות עד שהיא הגיעה (ההמתנה הארוכה ביותר הייתה 3 שעות, לרוב זה היה עד חצי שעה)
בסמוך למעבורות הגדולות בנורווגיה, תמיד תמצאו ראתר קמפינג כך שאם הגעתם בשעת לילה (מוארת…כי אין חושך בקיץ) וגיליתם שהמעבורת הבאה היא רק בבוקר, תמיד תוכלו להכנס לאתר קמפינג ולהעביר בו את הלילה בנוחות. אפליקציית איזיפיי הורודה והחמודה (שיש שלטים שלה בכל מקום חנייה שדורש זאת, זה למעשה כמו פנגו הישראלית) עבדה לנו בכל סקנדינביה בכל מה שקשור לחניות בתשלום, על אף שברוב המקומות החנייה היא בחינם!
התנהלות עם אוכל
הבחירה שלנו הייתה לעשות קניות ולבשל בעצמנו, זה בריא יותר, מגוון יותר וזול יותר.
האפשרויות הקולינריות ברוב מסעדות סקנדינביה רוויות בבשר ושמן ושני אלה לא חביבים עלי במיוחד.
בכל מקום ישנו סופר מקומי גדול או קטן, בו תוכלו למצוא הכל החל מפירות וירקות (לא טריים במיוחד כי הרוב מיובא וארוז) ועד אחרון מוצרי המזון המערביים שכולנו מכירים.
השילוב של קניות בסופר, לצד ״מטבח נייד״ שאירגנו לעצמנו עם השולחן המתקפל, הסירים הסכו״ם וכירת הגז, היו שילוב מצויין שבאמת אפשר לטיול הזה להיות קליל וחופשי גם בעניין האוכל.
במדינות סקנדנביה אפשר גם למצוא המון פירות יער טעימים, החל מתותי בר מדהימים ועד פטל בר אוכמניות ודומדומיות. ימים שלמים אכלנו מהם לשובע לצד דגים שהבנים שלי הצליחו לדוג בנורווגיה.
דייג הוא דבר מאוד נפוץ בנורווגיה, הוא ממש חלק משגרת חייהם של המקומיים.
הבנים שלי רכשו את מיומנויות הדייג בטיול הזה בזכות ציוד שהם התעקשו שאקנה להם, אנחנו הבנות מהצד שלנו – נהנו מדגים טריים בכל ארוחת צהריים וערב!
כסף
שבדיה היא מבין המדינות הראשונות בעולם שהוציאו את השימוש במזומן משגרת החיים של אזרחי המדינה ולכן בה ניתן לעשות שימוש בעיקר בכרטיסי אשראי.
בפינלנד עדיין ניתן להשתמש במזומן (יורו)
ואילו נורווגיה היא גם מדינה שהשימוש באשראי הוא הכי קל ונוח בה.
אני הצטיידתי ב-3 כרטיסי אשראי נטענים ביורו שרכשתי בדואר ישראל טרם הנסיעה, מסקר שוק שערכתי זו הייתה האופציה הזולה ביותר והבטוחה ביותר (אם הכרטיס הולך לאיבוד, עדיין ניתן לממש את הכסף חזרה לחשבון הבנק)
בכל כרטיס הטענתי את המסקימום האפשרי – 10,000 שקלים
בנוסף היו לי כרטיסי אשראי ישראליים רגילים בין לאומיים.
התקציב היומי שלנו לטיול הזה בין עד 150 יורו ליום, שאמורים להספיק לאוכל, דלק, אטרקציות, לינה ושאר הוצאות.
ברוב רובם של הימים בהחלט עמדנו בתקציב, והיו גם ימים שבהם השתמשנו אפילו רק במחצית.
התקציב הזה לא כולל את הטיסות, השכרת הרכב, הביטוחים וחבילת הסלולר שנרכשו מראש.
הי תום לני ניב ומיילי החמודים. יום אחד בטח תעברו על הבלוג הזה ותקראו את כל המילים שכתבתי פה עליכם ועל הטיולים שלנו.
הפעם אני כותבת רק על עצמי.
כשאני נדרשת למלא טופס שבו אני נאלצת לסמן את מספר שנות הלימודים שלי – אני מרגישה שמכניסים אותי לכלוב תרבותי שאין לי רצון להכנס אליו.
הוא אפילו מחייב אותי להמעיט בערכי.
אני מסמנת באי רצון 16 שנות לימוד שמסמלות עבור קורא הטופס את כך שסיימתי תיכון ועוד 4 שעות אקדמיה… אבל האמת היא שיש לי, נכון להיום… 39 שנות לימוד פחות שבוע אחד.
מהיום בו נולדתי אני לומדת, בהתחלה למדתי לפקס את המבט ולהיישיר מבט למחייכים אלי, למדתי עם להבחין בקולה של אימי מבין שלל קולות.
בהמשך למדתי מה ראוי למאכל ומה ראוי למשחק, למדתי ללכת, למדתי את תכונותיהם של כל אחיי ואחיותי, למדתי איך מרגישה הרוח כשהיא פוגשת שיער יבש בקיץ או ביער רטוב ממימי הגשם של החורף.
כל יום בחיי הוא יום בו אני לומדת.
בין כותלי הכיתה או בין חלקי כדור הארץ.
בשנים האחרונות מעבר להיותי תלמידה טבעית של החיים והעולם, הייתי גם מורה לאלפי אנשים.
הרצאתי וקיימתי סדנאות – זה היה נהדר.
ראיתי את הניצוץ שיש לתלמידי בעיניים כשהם מבינים משהו חדש שזה עתה למדו ממוצא פי.
הרבה זמן לא ישבתי כתלמידה מול מורה ולמדתי, בנים האחרונות לקחתי קורסים מעטים באוניברסיטה הפתוחה, קראתי מאות ספרים, ועדיין הייתה חסרה לי תשוקת הלמידה.
אז השנה החלטתי שאני חוזרת להיות תלמידה,אני מוצאת זמן ומקום להעשיר את הידע שלי בשלל תחומים שמעניינים אותי.
מידי שבוע אני נוסעת ופוגשת מורה וקבוצה אליהם אני חוברת ודרכם אני לומדת.
וזו למעשה – שנת הלימודים שלי, השנה בה חזרתי להיות תלמידה.
הקורס מגדלים חיים של רוני ואסף מיננברג במעלה צביה.
פעמיים בחודש, תמיד ביום שלישי, אני קמה מוקדם בבוקר ויוצאת מהבית לנסיעה של שעה לארבעים דקות עד למעלה צביה שבגליל.
בשטח של דונם אחד מצליחים רונ ואסף לגדל גינת ירק יעילה ומצויינת שמצליחה להאכיל כמה עשרות משפחות.
אסף מלמד אותנו על כל יסודות גינת הירק, הניהול העונתי והתפעול שלה.
רוני מלמדת אותנו את כל מה שקשור למזון עונתי, צריכה מקומית וליקוט.
בין המפגשים והשיעורים ישנם גם מרצים אורחים שמעשירים את הידע של כולנו במגוון נושאים כמו איכות המים והאדמה, הכנס קומפוסט ועוד ועוד.
וואו כמה כיף לי בקורס הזה! הלימודים כמעט תמיד מתקיימים בגינת עץ, השדה של רוני ואסף ואיפשהו באמצע היום אנחנו כמעט תמיד יוצאים לסיור לימודי בחורשים של מעלה צביה.
הנסיעה עד לשם, ההתמדה, הקבוצה שהתגבשה, הידע שנצבר כשמיכת תלאים מוצלחת – כל אלה ועוד הם פשוט כיף גדול עבורי.
לעמוד אינסטגרם של רוני לחצו פה
לעמוד אינסטגרם של אסף לחצו פהקורס ליקוט צמחי בר עם ברק שגיא
הרבה שנים אני מטיילת ברחבי הארץ, מכירה שבילים ומפלים, מבקרת נחלים וחורשים.
הידע שלי בליקוט צמחי בר מוגבל מאוד ואני מרגישה שהעשרת הידע יאפשר לי לטייל בצורה עמוקה יותר, טובה יותר, נכונה יותר.
הקורס של ברק הוא חגיגה של חושים.
אנחנו תמיד מתחילים בנקודת מפגש מעניינת ומשם יוצאים למסע בעקבות העונה והצמחים שגדלים בה.
מעבר לליקוט צמחי הבר, אני גם נחשפת להמון מקומות בארץ שכלל לא הכרתי.
ברק מלמד אותנו מה קוטפים, איך מזהים, מתי אוכלים ועוד כל כך הרבה דברים שקשורים לקשר שלנו עם הצמחים והסביבה הרחבה יותר.
המפגש מחולק תמיד לשלב הטיול שבו אנחנו מלקטים ולומדים, משם אנחנו עוברים לשלב הקמת המחנה שהכנת האוכל ובסיומו של כל יום מתקיימת חגיגת אוכל עשירה וצבעונית, טעימה ומרהיבה שהיא וואוו וואוו וואוו רציני! לשבת בסיומו של יום ליקוט על מחצלת ביער, לאכול אוכל שליקטנו יחד כקבוצה ואחר כך הכנו יחד – זה פשוט משהו שיש לצפות אליו מידי כמה שובות כשהקורס נפגש מחדש.
לאתר של ברק שגיא לחצו פה
מומלץ לעקוב אחריו גם ברשתות החברתיות
קורס הכרת וליקוט פטריות עם מיא גינזבורג
אני סקרנית לגבי עולמן של הפטריות כבר תקופה ארוכה ומבחינתי שנת הלימודים שלי פתוחה לכל מה שנשמע מעניין.
הקורס העונתי של מיא נשמע לי כל כך מעניין ועשיר שנרשמתי אליו מיד כשהיא פתחה את ההרשמה, איפשהו בתחילתה של עונת ליקוט הפטריות (שהיא עונה יחסית קצרה בארץ)
גם בקורס הזה אנחנו נפגשים בכל פעם במקום אחר בארץ ויוצאים לסיור וטיול שבמהלכו אנחנו מקווים שמצוא פטריות נחמדות ולחקור קצת את עולמן. לא מדובר בקורס שבו לומדים ומלקטים רק פטריות למאכל – הלימודים הם רחבים הרבה יותר מעבר לכך.
גם פה, אחד הדברים שאני הכי אוהבת זו ההיכרות עם מקומות חדשים בארץ.
מיא לקחה אותנו ליערות וחורשים שמעולם לא הייתי בהם, לפעמים נדרשת שעתיים נסיעה מהבית שלי, ביום גשום וחורפי – אבל אני לא מוותרת… זה כל כך ממלא את עולמי מבפנים ולכן זה שווה כל רגע של השקעה והתארגנות מוקדמת.
באחד המפגשים ביקרנו ביער שגב, ממש ליד היישוב רקפת במשגב. היה כל כך יפה וכל כך שקט באיזור שהחלטתי להביא את כל המשפחה ביום שלמחרת וללקט איתם פטריות.
זה היה אחד הימים היפים שלנו כמשפחה.
מצאתי פטריות בשרניות ויפות (נטופה ערבה) והכנו תבשיל בשטח. מאז הילדים שלי מחפשים פטריות בכל מקום ודורשים שאלמד עוד בכדי שנכין עוד תבשילים טעימים כאלו בשטח… אני יכולה להבין אותם!
לאתר של מיא לחצו פהסדנת התססות עם אורי מאיר ציזי׳ק
אחרי אורי אני עוקבת כבר כמה שנים טובות, זה התחיל מהסדרה המעולה ״הפוליטיקה של המזון״ שפתחה אצלי מודעות רחבה יותר לנושא של בריאות, אוכל ופוליטיקה והמשיך לכך שאני עוקבת אחרי ההרצאות והפעילויות שלו ברשתות החברתיות.
אורי הוא מאגר אנושי של ידע שלמרבית האוכלוסייה אין בכלל גישה או פניות אליה. ויש הרבה מאוד מה ללמוד ממנו!
אני מתכוונת ללמוד עוד הרבה דברים אצל דר ציזיק, אבל בינתיים הזדמן לי להרשם ולהשתתף בסדנא יומית שלו בנושא התססות.
בשבת חורפית אחת, מוקדם בבוקר, הנעתי את הרכב ונסעתי עד לעמק הירדן שליד בית שאן.
שם במרכז להנהגת הבריאות, למדתי במשך חצי יום על התססת מזון, על היחסים שלנו עם חיידקים, על המערכת החיסונית ועוד ועוד.
הלימודים התחילו בהרצאה מרתקת ועברו ללימודים מעשיים במטבח.
במטבח למדנו על התססות שונות שירקות וזרעים שונים, למדנו גם להכין גבינות טבעוניות טעימות ומיוחדות, והתנסנו יחד בהכנת ארוחה צבעונית ועשירה שיש בה הרבה מותססים.
מומלץ בחום רב!
לאתר של המרכז להנהגת הבריאות לחצו פה
הי תום לני ניב ומיילי הקטנה, בעוד כמה שנים, כשכבר תהיו גדולים – בטח תזכרו בשנה הזו שבה טיילנו אחת לשבועיים, כל פעם למקום אחר, כל פעם במזג אוויר אחר – אבל עם אותם חברים.
אולי תשאלו אותי: ״אמא, בני כמה היינו?״ או ״באיזה כיתה היינו?״
אני בטוח לא אדע לענות בצורה מדוייקת, אבל מה שאזכור הוא שכל השנה הזאת קרתה כשהייתה בארץ… שנת שמיטה.
הגשריים התלויים, נשר
אחרי 5 שנים שבהן אני מגדלת גינות מעונה לעונה, מאוד אוהבת לטייל אך מתקשה לעזוב את האדמה המניבה, הפעם החלטתי שהשנה הזו תהיה מוקדשת למציאת שגרה חדשה. במסגרת השגרה החדשה אני לומדת המון, נוסעת ברחבי הארץ לקורסים ומורים מצויינים ומעשירה את סך הידיעות שלי על עצמי ועל העולם שסביבי. ובכדי לא לשקוע לעולם של לימודים בלבד, פעם בשבועיים – תמיד בימי שלישי -אנחנו קמים בבוקר לאט לאט, הרבה יותר נינוחים מבדרך כלל, ומתארגנים לטיול.
עד כה טיילנו כבר ב-4 מקומות.
גבעות גד
זה תמיד מתחיל בשיחה מקדימה עם מיכל, אמא של אמילי ליהי אופק ובל, השותפים שלנו לכל יום טיול כזה.
אני זאת שקובעת לאן ניסע בכל פעם, והיא זאת שמתייצבת בשעה ובמקום שקבענו.
אנחנו מתחילות בפיקניק קטן ונחמד או ארוחת בוקר במקום ששווה להגיע אליו במיוחד ומשם אנחנו יום שלם מטיילים יחד, חווים יחד, חופשיים יחד. יש הרבה רגעים של ביחד בטיולים האלה, יש המון שיחות של שתי אמהות בין 8 ילדים בגילאים שונים, ויש גם המון חברויות חדשות.
יום אחד כשתהיו גדולים ממש, אתם תזכרו בימים האלה, ואני גם. ונדבר על הטיול לגבעות גד שנתקענו עם הרכב… והייתם צריכים לחכות לי מחוץ לאוטו עד שאצליח לחלץ את הרכב ואז לרוץ אליכם ולאסוף אתכם חזרה לרכב. אנחנו נזכר ש-5 דקות אחרי זה ראינו חיית בר שדומה לבמבי רצה במהירות שם במרחבים הפתוחים למרגלות הגבעות. נזכר שעלינו הגבעה של תל לכיש ובדקנו מי היה המלך הצעיר ביותר שמלך בממלכת יהודה, נזכר במערות שבהן חי האדם הקדמון בכרמל, נזכר בכל הנסיעות ובכל המסעות ונדע שיש לנו הסטוריה משותפת עשירה וטובה.
שוויצרייה הקטנה, הר הכרמל
אתם עוד לא יודעים ילדיי הקטנים, אבל החיים הם ממש קצרים, אוטוטו תסתיים הילדות ויתחילו הנעורים, עוד רגע תרצו להיות קצת יותר בלעדי מאשר איתי. עוד רגע אני כבר לא אוכל לעשות את הדברים שהיום קורים כל כך בקלות, תיכף תמצאו חיים בנפרד, אתם עוד לא יודעים את זה, אבל אני כבר יודעת, לי זה קרה. זה כמובן לא משהו רע… אבל בתוך כל השגרה העמוסה של החיים – לגנוב יום אחת לשבועיים, לא להתמסר לעבודות הבית הניקיונות והבישולים, לעצור רגע את רצף ההודעות הלקוחות והמיילים, לקום מהמחשב – להניח את התיק עם הספרים, לקום לאט לאט, ולדמיין לאן ניסע היום? איפה נאכל את הפירות והלחמים? איפה נחלוץ נעליים ונרוץ יחפים? היכן נשתה כוס תה חמה בשילוב עם רוח נושבת וקרירה? כל הדברים הקטנים הללו, הם האוויר שזורם לי עמוק בנשמה.
שביל ״רגליים יחפות״, נחל מערות, הר הכרמלמערות האדם הקדמון – נחל מערות הר הכרמל
אז בשביל שתוכלו לזכור את כל המקומות היפים שהיינו בהם, הנה סיכום קצר של ארבעת טיולי הסתיו שעשינו עד כה:
פיקניק בחניון יום ״שוויצריה הקטנה״ בהר הכרמל, נסיעה לראש הנקרה וביקור בנקרות עם ירידה ברכבל, ביקור בחוף בצת, נסיעת ערב לעיר העתיקה בעכו וארוחת ערב בנמל עכו.
טיול יום בגבעות גד בחבל לכיש, עלייה ברגל לתל לכיש ותצפית על כל האיזור.
ביקור במוזיאון הטבע בתל אביב
ארוחת בוקר בינקיס בעין הוד, ביקור בנחל מערות ובמערות האדם הקדמון בכרמל, ביקור בחי בר בכרמל, ביקור בגשרים התלויים בנשר, נסיעה לגלידרייה במדרחוב של זכרון יעקב.
מאפיית ינקיס בעין הוד – ממש מתחת לגלריה הראשיתביקור במוזיאון הטבע בתל אביבהגשרים התלויים בנשר
אני אתחיל מהסוף, החלטתי לתת לאדמה שלי לנוח החל מערב ראש השנה ועד הבא שיגיע אחריו.
אני חושבת שלקח לי חודש שלם לחשוב על זה, שבועיים לקבל החלטה סופית, שבוע שלם נוסף לנסות לדמיין את עצמי ללא העבודה בגינה למשך שנה שלמה ואז עוד כמה ימים עד שהעזתי לומר בקול רם לטל, שהיה הראשון לשמוע:
״נראה לי שלא אעבוד בגינה החל מהעונה הבאה, זו שנת שמיטה, ואני מרגישה שהאדמה צריכה לנוח…״ הוא לא כל כך הבין על מה אני מדברת… ושאל מיד ״אבל מה תעשי שנה שלמה בלי הגינה?!״
מאוד קשה לי לדמיין את השנה הזו שגזרתי על עצמי, מי אני ללא היציאה לגינה בכל בוקר? מי אני ללא העלים הצומחים, הפרחים הפורחים והירקות המבשילים לנגד עיני ובתוך מגע ידיי?
אני לא מגדירה את אורח חיי ככזה ששומר מצוות, אני אפילו רחוקה מזה ומרגישה מאוד בנוח עם החיים שלי והבחירות היומיומיות שלי.
אבל פה יש משהו אחר, וזה הרבה מעבר למסורת ולדת, הרבה מעבר למה שכתוב בתורה. זה משהו שאני עמוק עמוק בתוך הלב שלי מרגישה.
אבא שלי נפטר לפני 7 שנים בדיוק, היום בדיעבד אני יודעת שהוא נפטר ערב שנת שמיטה חדשה. בשבעה שלו לקחתי לראשונה חופן זרעים של דלעת שחתכתי בבית ושמתי אותם על צמר גפן רטוב, ממש כמו בשעורי מדעים של כיתה ג׳. במהלך השבעה הזרעים נבטו ואני הייתי מופתעת מהחיים החדשים שנוצרים אחרי חיים אחרים שבדיוק הסתיימו.
הזרעים האלה של הדלעת, היו אקורד הפתיחה ל-7 שנים שבהן עסקתי בעבודת האדמה. זה התחיל בקטן ובלי ידע בכלל ובכל שנה שחלפה ועברה, מצאתי את עצמי מגדילה את חלקת האדמה. ההתחלה של הזרעים וצמר הגפן התפתחה לעבודת צמחים בכלים ואדניות, משם לגינה קטנטנה בבית הקודם שגרנו בו ולאחר מכן לגינה גדולה יותר פה בבית השכור הנוכחי שהתפתחה וגדלה מעונה לעונה והיום היא גינת ירק גדולה ומניבה.
אז איך אעזוב את עבודת האדמה?!
אני עובדת עם האדמה כבר 7 שנים, אני עובדת איתה. לא עליה, לא מעליה, איתה ממש. כמו שעובדים עם אנשים. וכשם שברור שאנשים זקוקים למנוחה מידי פעם… כך ברור לי שהאדמה חייבת גם היא מנוחה. אם יש משהו שלמדתי ב-7 שנים האלה (ולמדתי המון) זה שהאדמה היא דבר חי. יש בה חיות שלמה שמורכבת מחומר, בעלי חיים קטנטנים, לחות ואפילו רוח. והאדמה צריכה מידי פעם לנוח.
ארץ זבת חלב ודבש
המחשבות על שנת השמיטה גרמו לי לחשוב על ארץ ישראל, על פיסת האדמה שיש לנו פה שהיא קטנטנה קטנטנה אך מניבה מניבה. ואיך זה יכול להיות שבשטח גאוגרפי כל כך קטן – מצליחים יושבי הארץ להוציא תנובת אדמה כל כך גדולה וטובה? איך זה יכול להיות שאנחנו ״ארץ זבת חלב ודבש?״ ומה זה אומר בכלל?
הרבה מחשבות יש לי בראש, שנת השמיטה כנראה תחייב גם אותי לקחת קצת מנוחה, על אף האהבה הגדולה שלי לעבודת האדמה.
אני מתחילה להבין שפוריות האדמה של ארץ ישראל, קשורה לעובדה ששמרו פה שמיטה לאורך אלפי שנות עבודת אדמה. המנוחה הזו שניתנת פה לאדמה ולא מתרחשת באופן כה ברור במקומות אחרים בעולם, מתגמלת את יושביה ועובדיה בתנובת ירק ופרי מצויינת בכל מחזור עונתי חדש.
המשפט הזה ״ארץ זבת חלב ודבש״ מבהיר לי שבתוך משפט קטן בעל 4 מילים בלבד, מסתתר עולם שלם של אקו סיסטם שאני יכולה רק להעמיק את הדימיון שלי בו ולחבר את עצמי אליו. הפרשנות היא שלי בלבד ואולי יש לה עוד סימוכין – בכל מקרה זה הולך ככה:
בכדי שארץ ישראל תהיה זבת חלב, זאת אומרת, מלאה בחלב צאן ובקר – חייבים לגדל פה בארץ אוכל עבור הצאן והבקר. ולכן בכדי שהארץ תהיה מלאה בחלב, חייבים להיות פה גם דגנים, חיטה, קטניות ושאר המזונות שבהם מאכילים את החיות.
ובכדי שהארץ תהיה זבת דבש, חייבות להיות פה דבורים בכמויות גדולות, ודבורים חייבות פרחים: פרחי בר, פרחי שדה, פרחי ירקות ופרחי פירות.
הארץ שלנו היא פורייה וטובה, גדל פה מגוון בוטני ביולוגי מרשים ביותר, יש פה גידולים ופירות וירקות מכל הסוגים, יש פה בעלי חיים, יש בה את כל מה שנחוץ ודרוש לאדם – ובכדי שזה יוכל להמשיך להתקיים אני חייבת לשחרר את האדמה בכל תקופה מסויימת… והלוואי וכולם היו משחררים אותה – כי הרי מתחת לפני השטח, האדמה היא רקמה אחת גדולה ולא חלקות מגודרות ושטחים חקלאיים לצד גנים ציבוריים.
אבל ככמות גרגירי החול שעל האדמה – כך כמות הפרשנויות של מהי שנת שמיטה? מה עושים בה? מה מותר או אסור בה? ומי חייב בה? אני פשוט רוצה לתת לאדמה מנוחה, אבל לוקחת בחשבון שהשנה הזו היא שנת שמיטה לאדמה ושנת למידה עבורי.
בשנים האחרונות אני בעיקר מלמדת אחרים, בשנה הקרובה אני מתכוונת לשוב ולהיות תלמידה. כזו שנוסעת במיוחד למורים שלה עם מחברת שלופה ועט, תלמידה שמקשיבה ופחות מדברת – אולי לפעמים רק שואלת וכותבת.
עוד לפני שידעתי שזו צפויה להיות שנת שמיטה, עוד לפני שהעמקתי מחשבה במה אעשה בשמיטה… נרשמתי ללימודים – ושוב אני לומדת כמה נכונים הם הדברים. הרצון שלי ללמוד היה חזק בחודשים הקרובים, ויחד עם זאת, לא היה לי מושג איך אשלב לימודים עם החיים שסביבי… אז לפחות הגינה ירדה ממני השנה.
אני מתכוונת ללמוד השנה: ליקוט, התססה, בישול עונתי, הכנת גבינות ואולי גם אצליח לגעת בחימר וקרמיקה.
אבל אלו הם השיעורים הקלים שאני צופה לעצמי, השיעור המאתגר יותר הוא השיעור בלשחרר, בלאבד אחיזה במשהו שהוא כל כך נוכח בחיים שלי היום – ולעשות את זה בלי פחד, ותוך כדי התבוננות בפרא שיגדל שם בזמן שאני לא אטפח ורק אתבונן מהצד.
זה שיעור שחשוב לי ללמוד אותו בדיוק בעת הזו של חיי. הילדים שלי גדלים וממש עוד מעט אהיה מוכרחה לאבד אחיזה ולתת להם לפרוח פרא בחיי הנעורים שלהם שממש אוטוטו מגיעים לחיי. השחרור מהאדמה: מהסידור שלה, מהליקוט בה, מהציפיות שלי ממנה – את כולם אשחרר השנה, בדיוק כפי שאני רוצה לשחרר מילדיי ברגע שאבין שזה הזמן לשחרר גם אותם. לשחרר ולרק להביט מהצד, לשחרר מתוך אמונה וידיעה שטיפחתי ונתתי ויצרתי קרקע טובה שכל הדברים הבאים שיגיעו, ואז לחכות בסבלנות לרגע שאוכל להתאחד מחדש.
אז מה יקרה פה השנה?
אז בחודש אוגוסט, אני מתכוונת להתחיל לעקור את סיומה של גינת הקיץ שהייתה מיוחדת השנה ומילאה את המטבח שלנו בשלל ירקות והמון המון עגבניות!
אני מתכוונת לפנק את האדמה ולתת לה קומפוסט איכותי וטוב, ולאחר מכן לטמון בה זרעים זרעים של פרחים ופרחים – וזהו… לשחרר אחיזה.
אני לא מתכוונת לשתול בה ירקות, אני לא מתכוונת לטמון בה ציפיות. לאורך השנים היה לי הכי מאתגר לגדל פה פרחים, כך שהציפיות שלי ממש נמוכות… אם זה יצליח נהדר, אם לא – אז גם בסדר. מי שמכיר אותי יודע שכבר כמה שנים אני אומרת שיום אחד אגדל גינה שיש בה רק פרחים, בלי ירקות בכלל – אז מי יודע… אולי השנה זה יקרה מעצמו? אולי עוד חלום קטן שלי יתגשם ויהיו פה אלפי פרחים במקום ירקות השנה?
אם בכל זאת ינבטו פה ירקות מזרעים שנפלו על הקרקע – אני אטפח אותם בשמחה, ואפילו אוכל מהם למרות שזה לא מקובל בשנת שמיטה.
את העצים אמשיך להשקות כרגיל, אם יוציאו פרי, אמשיך כרגיל – לחלק לשכנים ולאכול יחד עם הילדים.
על אחד הקירות החיצוניים של הבית אני מתכוונת להתקין מערכת הידרופונית ולגדל בה עלים ירוקים, באדניות במרפסת אני מתכוונת לשתול ירקות ולהגדיל את הידע שלי על גידולים מנותקי קרקע.
אני אמשיך לגדל בעלי חיים, ארחיב את הידע שלי בנוגע לדבורים – ואולי במקום שבו הייתה גינה, יסתובבו השנה עיזים… אולי? זה כבר בעיקר תלוי בטל.
זאת הולכת להיות שנה מאתגרת ומיוחדת, שנה שבה אני אמורה לפגוש את אותי האחרת, זו שרוצה מאוד מצד אחד, אבל משחררת מצד שני. זו שכל כך אוהבת צמחים, ירקות, עלים ופרחים – זו שאוהבת לראות את הילדים קוטפים צמחים ואוכלים. זו שנותנת לעצמה שיעור לא פשוט לחיים, שיעור במנוחה, בהפסקה, בהתחדשות, בפראיות, שיעור בהתבוננות בלי התערבות.
גינה אהובה, אני אהיה פה איתך, אדרוך ואצעד ברגליים יחפות – אשקה ואוהב גם בלי תנאים וציפיות.
חבר׳ה אני אכתוב לכם פה דברים שאולי תזכרו אולי לא, אבל בשביל זה אני כותבת פה.
בכדי שיהיו לכם זכרונות נחמדים.
ניבוש – את זוכרת שנפלה לך השן הראשונה בפינלד! זה היה במלון ליד הים הבלטי, בעיירה חמודה שנקראת פורי.
לני – אתה סיימת לקרוא את יומנו של חנון 5 קצת אחרי שביקרנו בגן החיות ראונה בלפלנד של פינלנד.
תום – אתה למדת לשוט לבד בסירה! זה קרה באגמים של לפלנד או שם בצפון פינלנד.
ופשוקי מתוקוקי – את פשוט היית קסם מהלך וחמודה פלאים כל הטיול, שתדעי לך את זה!
את פינלנד ושבדיה חצינו במשך שבועיים וחצי, התחלנו בדרום מערב פינלנד בארכיפלג היפייפיה שבכדי לעבור מאי לאי יש צורך במעבורת, והצפנו עד הפארק הלאומי אביסקו שנמצא בגבול שבין שבדיה לנורווגיה.
את המסע הזה עשינו מאמצע חודש יולי עד סוף חודש יולי ומזג האוויר היה רוב הזמן לטובתנו, השמש בערה בשמיים 24 שעות ביממה ובשום שלב לא חווינו לילה אמיתי, זה היה מאוד עוצמתי. 
המלצה כללית למטיילים עם ילדים בפינלנד: שווה לכם להכיר את רשת המשחקיות שנקראת ״הופ-לופ״, היא קיימת בפריסה ארצית ובכל עיר גדולה והיא פשוט מצויינת לילדים החל מגיל זחילה ועד 12 בערך. אפשרות מצויינת לימי קיץ גשומים.
אז מה עשינו 17 ימים בפינלנד ושבדיה?
התחלנו את הטיול בחלק הדרום מערבי של פינלנד בעיירה פאראגס, מצאנו בקתת עץ קטנטנה באתר קמפינג בשם solliden camping, יפייפה בלב חורשת אורנים מלאת תותי בר.
הבקתה הייתה בסיסית ממש וכללה רק 2 מיטות קומותיים, אבל היער היה כל כך יפה וכל כך נעים שהחלטנו להשאר באתר הזה 2 לילות.
משם עברנו במעבורת לאי קורפו באמצעות מעבורת חינמית והתגלגלנו לאתר קמפינג מצויין שנפתח למבקרים לראשונה בעונה הזו ונקרא rumar strand. התמקמנו על פיסת דשא ולא פירקנו ממנה את האוהל במשך 3 לילות.
הילדים ניסו לדוג כל הזמן ואני התעסקתי בעיקר בכביסות וארוחות ומידי פעם קפצתי לסאונה המעולה והחינמית שיש באתר ולהוט טאב השווה שישב על מרפסת מעל מפרץ יפייפה ומרינה קטנה. חלום.
רגע לפני שהתחלנו לעלות צפונה למרכז פינלנד עברנו דרך העיר טורקו בכדי להצטייד בחוסרים דרך חנות יד שנייה. מצאנו חנות נהדרת בגוגל מפות ורכשנו בה קצת בגדים חמים וכלי בישול.
בטורקו גם בילינו יום שלם בפארק המים השווה של העיר jukupark , הוא גדוש ומלא במתקנים ואטרקציות ויש מלתחות ומקלחות מסודרות ונעימות מאוד.
בדרך צפונה עצרנו בעיירה טאמפרה, התמקמנו באתר קמפינג גדול ומוכר שיש בו מסעדה ומגרש גולף לילדים, אגם גדול ומדשאות ענקיות. ביקרנו בפארק השעשועים של האנגרי בירדס, ברחבי פינלנד יש המון פארקים וגני שעשועים של מותג, אבל זה נחשב לאחד הגדולים מכולם. הכניסה לפארק אפשרית דרך כרטיסי כניסה במחירים שונים שמאפשרים גישה שונה למתקנים הרבים שקיימים בפארק, אני חייבת לציין שהכניסה הייתה מאוד יקרה ביחס לאטרקציות אחרות במדינה.
בדרך צפונה עצרנו בעיירת אגם קטנטנה שנקראת Lappajärvi ושכרנו בקתת אירבינבי יפייפיה מאובזרת ושקטה. הבקתה הייתה במרחק של דקת הליכה מחוף קטן ודי פרטי שבו בילינו במשך יומיים שלמים. המקומיים נהנים ממיימי האגם בקיץ והשקט והשלווה שמגיעים שכל עבר הם פשוט מרפאים. במקום הזה גילינו שאדמת האגם היא ממש אדמת חימר. הוצאנו כמויות גדולות ממנה לחוף ובמשך שעות שלמות יצרנו ושיחקנו בבוץ הממכר.
התחנה הבאה בטיול שלנו הייתה פארק החיות רואנה שבלפלנד שבו ביקרנו בדיוק לפני 5 שנים! הכניסה ללפנד היא כה ברורה… אי אפשר לפספס… פתאום מתחילים לראות איילי צפון בכל מקום, משוטטים חופשיים.
אני כל כך אוהבת לשוב ולבקר במקומות שכבר הייתי בהם, גם בארץ וגם בחו״ל. הפארק השתנה מאוד בשנים שחלפו ונוספו לו פינות משחק לילדים. שפע של אוכמניות גדלות בכל מקום והפעם מעבר לאיילי הצפון שראינו בפארק – הצלחנו לראות דב קוטב אמיתי משחק במתחם יעודי בלב הפארק, אני באופן אישי הייתי מעדיפה שהדב יהיה בקוטב הצפוני ולא בפארק חיות (מרווח ככל שיהיה) אבל מצד שני – היה באמת מהפנט לצפות בו משחק ומשתובב במי אגם קרירים, בסמוך לגן החיות ישנו בבקתת אירנינבי מצויידת ונהדרת עם המון משחקים לילדים וסאונה סופר מפנקת צמודה ליער.
לרובניימי הגענו ביום ראשון בבוקר ומצאנו שוק קטנטן במרכז העיר עם בתי קפה קטנים וחמודים והמון מוכרים עם דליים של קלאוד ברי, אכלנו פנקייקס טעימים ושתינו כוס תה והמשכנו בדרכנו צפונה לעיירה הקטנטנה Lankojärvi
בעיירה שכרנו בקתת אירבינבי שהגיעה עם חוף פרטי לאגם קטנטנן ויפה, סירת משוטים מתוקה ועוד המון בקתות לשימושים שונים וכולן ממוקמות במרחק של מטרים ספורים זו מזו על גבי מדשאה ענקית ויפה. הגענו עד לפלנד, ממש קצה העולם, והכל כה רגוע ושקט. הלילות עדיין מוארים ויפים ובחוץ שומעים רק צרצרים מסיבות פיניות רחוקות וסירות משוטים. אחד המקומות היפים והשלווים ביותר שביקרתי בהם בעולם!
בדרך צפונה ולקראת מעבר הגבול לשבדיה, עצרנו בעיירה Muonio שנמאת על גדת נהר שמצד אחד שלו נמצאת פינלנד ואילו בצד השני של הגדה זוהי כבר שבדיה.
ישנו במלון harriniva היפייפה שהיינו בו בדיוק 5 שנים קודם לכן, זכרתי את המסעדה שיש במקום לטובה ושמחתי מאוד לחזור לשם. הפעם בחרנו ללון בבקתות קמפינג של המלון ולא בחדרי המלון.
את מעבר הגבול חצינו על דרך אורות הצפון היפייפה שהיא דרך משותפת לפינלנד ושבדיה. וכבר על הדרך הראשית התחלנו לראות פטריות יפייפיות בגדלים וגוונים שונים, שרק הלכו וגדלו יותר ויותר ככל שנכנסנו לתוך שבדיה היפה.
בתוך שבדיה, מצאנו לראשונה קלאוד ברי ואכלנו מהם המון. הם כל כך טעימים. חמצמצים ומתוקים יחד. היערות של שבדיה יודעים לספק תזונה מצויינת!
שבדיה הייתה רק נקודת מעבר בטיול שלנו לעבר נורווגיה ולכן לא שהינו בה הרבה זמן, אבל כן ישנו ב-2 מקומות נהדרים ממש. הראשון נמצא כשלוש שעות נסיעה מהגבול עם פינלנד, Pinetree Lodge, הגענו אליו ממש במקרה והיה פשוט מצויין לשהות בו. ישנו בבקתת עץ מתוקה עם אח בוערת ומצעים מפנקים ואחרי כל כך הרבה ימים בדרכים – זה היה כה הכרחי. הלודג׳ שוכן בלב יער יפייפה עם אגם קטן ואי במרכז. אל האי הקטן שטנו בסירת משוטים ועל האי חיכו לנו אינספור פירות יער טעימים. אחרי ארוחת בוקר טובה בלאונג׳ של הלודג׳, יצאנו שוב לדרך לעבר העיירה קירונה.
הייתי בטוחה שנישן לפחות לילה אחד בקירונה, אבל העיירה נראתה כל כך לא מזמינה וכל כך אפרורית שלבסוף עשינו בה רק עצירת פיצה… והמשכנו הלאה לעבר אביסקו.
חבר׳ה, כשתהיו גדולים אתם תזכרו כמה אהבתי את הפרחים שבדרך? כמה התרגשתי מהפריחה הורודה שלוותה אותנו בכל מקום? כמה הפצרתי ואמרתי שאני לא מוכנה עדיין להפרד ממנה ומקווה שהיא תלווה אותנו כל הטיול? אני מקווה שתזכרו, כי פרחי הקיץ הורודים של סקנדינביה – עושים אותי, אמא שלכם, מאושרת ושמחה.
על גבי המפה ראיתי שאביסקו זו פשוט עיירה על גבול שבדיה נורווגיה ובגלל זה בחרתי לסע אליה, במציאות… אביסקו זה למעשה פארק לאומי יפייפה כמו שרק אלוהים יכול לברוא. אחרי חודש ימים של טיול באיזורים מישוריים מלאי יערות אורנים, פתאום הדרך החלה לקבל צורה קצת שונה. מרחוק התחלנו לראות הרים ומפלים, פסגות מושלגות עצומות לצד חופים סלעיים שחורים. ההרים. כך הם קוראים לזה, המקומיים: ״ההרים״.
הגענו לאביסקו בשעת ערב מאוחרת והרושם הראשוני היה שאין סיכוי שנמצא מקום לינה… אז המשכנו לסע עוד קצת, ולבסוף מצאנו אכסנייה מתוקה וזולה שבה שכרתי לנו חדר קטן, עם סלון ומטבח משותפים, מזג האוויר היה גשום וסוער ובאכסנייה היה כל כך נעים! הילדים רותקו לטלוויזיה ואני הכרתי זוג שוויצרים בפנסיה שסיפרו לי שהם יצאו גם למסע ארוך בסקנדינביה. הם הופתעו ממש לגלות שאני מטיילת לבד… ובהמשך הדרך פגשנו אותם עוד פעמיים בנורווגיה. במרחק 5 דקות נסיעה ישנו לודג׳ הרבה יותר מפנק, שם אכלנו ארוחת ערב קלילה וארוחת בוקר עשירה.
את הבוקר באביסקו העברנו בטיול קצר שיוצא ממרכז המבקרים של הפארק וביקור בתערוכה יפייפה שיש במוזיאון של פארק, למדנו על השמש וסיבוב כדור הארץ וראינו מתי בדיוק צפוי לשוב לאיזור הזה החושך המוחלט.
יום אחד אשוב לאביסקו ואצא לטרק בהרים, כמו כל שאר המטיילים הבוגרים שראיתי שם…. אלו עם התיק על הגב ונעלי הטרקים השוות! יום אחד גם אשוב לאביסקו בכדי לחזות האורות הצפון של החורף. יום אחד. אביסקו זה בהחלט מקום ששווה לחזור אליו. כל כך יפה! בטיול הזה בינתיים… המשכתי הלאה לעבר הגבול עם נורווגיה ושם הדופק שלי כבר ממש התחיל לעלות. נורווגיה! גולת הכותרת של סקנדינביה.
מדהים לגלות שכבר במעבר הגבול, בדרך לנארביק, שמים לב לשוני, לסגנון הבנייה האחר, לתצורת הנוף המשתנה. אבל כל זה… בפרק הבא.
גוגל מפות עבד לי מצויין בכל מקום, כולל המבודדים ביותר.
כשאני נדרשת למלא טופס שבו אני נאלצת לסמן את מספר שנות הלימודים שלי – אני מרגישה שמכניסים אותי לכלוב תרבותי שאין לי רצון להכנס אליו.
הוא אפילו מחייב אותי להמעיט בערכי.
אני מסמנת באי רצון 16 שנות לימוד שמסמלות עבור קורא הטופס את כך שסיימתי תיכון ועוד 4 שעות אקדמיה… אבל האמת היא שיש לי, נכון להיום… 39 שנות לימוד פחות שבוע אחד. 
מהיום בו נולדתי אני לומדת, בהתחלה למדתי לפקס את המבט ולהיישיר מבט למחייכים אלי, למדתי עם להבחין בקולה של אימי מבין שלל קולות.
בהמשך למדתי מה ראוי למאכל ומה ראוי למשחק, למדתי ללכת, למדתי את תכונותיהם של כל אחיי ואחיותי, למדתי איך מרגישה הרוח כשהיא פוגשת שיער יבש בקיץ או ביער רטוב ממימי הגשם של החורף.
כל יום בחיי הוא יום בו אני לומדת.
בין כותלי הכיתה או בין חלקי כדור הארץ.
בשנים האחרונות מעבר להיותי תלמידה טבעית של החיים והעולם, הייתי גם מורה לאלפי אנשים.
הרצאתי וקיימתי סדנאות – זה היה נהדר.
ראיתי את הניצוץ שיש לתלמידי בעיניים כשהם מבינים משהו חדש שזה עתה למדו ממוצא פי.
הרבה זמן לא ישבתי כתלמידה מול מורה ולמדתי, בנים האחרונות לקחתי קורסים מעטים באוניברסיטה הפתוחה, קראתי מאות ספרים, ועדיין הייתה חסרה לי תשוקת הלמידה. 
אז השנה החלטתי שאני חוזרת להיות תלמידה,אני מוצאת זמן ומקום להעשיר את הידע שלי בשלל תחומים שמעניינים אותי.
מידי שבוע אני נוסעת ופוגשת מורה וקבוצה אליהם אני חוברת ודרכם אני לומדת.
וזו למעשה – שנת הלימודים שלי, השנה בה חזרתי להיות תלמידה.
פעמיים בחודש, תמיד ביום שלישי, אני קמה מוקדם בבוקר ויוצאת מהבית לנסיעה של שעה לארבעים דקות עד למעלה צביה שבגליל.
בשטח של דונם אחד מצליחים רונ ואסף לגדל גינת ירק יעילה ומצויינת שמצליחה להאכיל כמה עשרות משפחות.
אסף מלמד אותנו על כל יסודות גינת הירק, הניהול העונתי והתפעול שלה.
רוני מלמדת אותנו את כל מה שקשור למזון עונתי, צריכה מקומית וליקוט.
בין המפגשים והשיעורים ישנם גם מרצים אורחים שמעשירים את הידע של כולנו במגוון נושאים כמו איכות המים והאדמה, הכנס קומפוסט ועוד ועוד.
וואו כמה כיף לי בקורס הזה! הלימודים כמעט תמיד מתקיימים בגינת עץ, השדה של רוני ואסף ואיפשהו באמצע היום אנחנו כמעט תמיד יוצאים לסיור לימודי בחורשים של מעלה צביה.
הנסיעה עד לשם, ההתמדה, הקבוצה שהתגבשה, הידע שנצבר כשמיכת תלאים מוצלחת – כל אלה ועוד הם פשוט כיף גדול עבורי.
לעמוד אינסטגרם של רוני 
הקורס של ברק הוא חגיגה של חושים.
אנחנו תמיד מתחילים בנקודת מפגש מעניינת ומשם יוצאים למסע בעקבות העונה והצמחים שגדלים בה.
מעבר לליקוט צמחי הבר, אני גם נחשפת להמון מקומות בארץ שכלל לא הכרתי.
ברק מלמד אותנו מה קוטפים, איך מזהים, מתי אוכלים ועוד כל כך הרבה דברים שקשורים לקשר שלנו עם הצמחים והסביבה הרחבה יותר.
המפגש מחולק תמיד לשלב הטיול שבו אנחנו מלקטים ולומדים, משם אנחנו עוברים לשלב הקמת המחנה שהכנת האוכל ובסיומו של כל יום מתקיימת חגיגת אוכל עשירה וצבעונית, טעימה ומרהיבה שהיא וואוו וואוו וואוו רציני! לשבת בסיומו של יום ליקוט על מחצלת ביער, לאכול אוכל שליקטנו יחד כקבוצה ואחר כך הכנו יחד – זה פשוט משהו שיש לצפות אליו מידי כמה שובות כשהקורס נפגש מחדש.
לאתר של ברק שגיא 
אני סקרנית לגבי עולמן של הפטריות כבר תקופה ארוכה ומבחינתי שנת הלימודים שלי פתוחה לכל מה שנשמע מעניין.
הקורס העונתי של מיא נשמע לי כל כך מעניין ועשיר שנרשמתי אליו מיד כשהיא פתחה את ההרשמה, איפשהו בתחילתה של עונת ליקוט הפטריות (שהיא עונה יחסית קצרה בארץ)
גם בקורס הזה אנחנו נפגשים בכל פעם במקום אחר בארץ ויוצאים לסיור וטיול שבמהלכו אנחנו מקווים שמצוא פטריות נחמדות ולחקור קצת את עולמן. לא מדובר בקורס שבו לומדים ומלקטים רק פטריות למאכל – הלימודים הם רחבים הרבה יותר מעבר לכך.
גם פה, אחד הדברים שאני הכי אוהבת זו ההיכרות עם מקומות חדשים בארץ.
מיא לקחה אותנו ליערות וחורשים שמעולם לא הייתי בהם, לפעמים נדרשת שעתיים נסיעה מהבית שלי, ביום גשום וחורפי – אבל אני לא מוותרת… זה כל כך ממלא את עולמי מבפנים ולכן זה שווה כל רגע של השקעה והתארגנות מוקדמת.
באחד המפגשים ביקרנו ביער שגב, ממש ליד היישוב רקפת במשגב. היה כל כך יפה וכל כך שקט באיזור שהחלטתי להביא את כל המשפחה ביום שלמחרת וללקט איתם פטריות.
זה היה אחד הימים היפים שלנו כמשפחה.
מצאתי פטריות בשרניות ויפות (נטופה ערבה) והכנו תבשיל בשטח. מאז הילדים שלי מחפשים פטריות בכל מקום ודורשים שאלמד עוד בכדי שנכין עוד תבשילים טעימים כאלו בשטח… אני יכולה להבין אותם!
לאתר של מיא 
בשבת חורפית אחת, מוקדם בבוקר, הנעתי את הרכב ונסעתי עד לעמק הירדן שליד בית שאן.
שם במרכז להנהגת הבריאות, למדתי במשך חצי יום על התססת מזון, על היחסים שלנו עם חיידקים, על המערכת החיסונית ועוד ועוד.
הלימודים התחילו בהרצאה מרתקת ועברו ללימודים מעשיים במטבח.
במטבח למדנו על התססות שונות שירקות וזרעים שונים, למדנו גם להכין גבינות טבעוניות טעימות ומיוחדות, והתנסנו יחד בהכנת ארוחה צבעונית ועשירה שיש בה הרבה מותססים.
מומלץ בחום רב!
לאתר של המרכז להנהגת הבריאות 
